ולשמחה זו, שעושה הכל.

-------------------------------------- 

 כל מהותינו היא הרדיפה אחר השמחה כבסיס לכל אושר.

וכך צריך  היה לכתחילה להטמיע את פילוסופית היסוד של השמחה, שאינה קשורה בהיכרח בחומר ובעושר . לכן נכנסת לתמונה לעניין זה הסוכה ,סמל הצניעות המנימלי ודווקא ביסוד המרכזי -משכנו  - ביתו של האדם  .

 בשביל שלא נטעה לחשוב שאין כל משמעות לחומר, הרי שחג זה של השמחה זומן ולא בכדי לתקופת האסיף. אסיף היבול שדווקא באסיפת היבול איננו מסתגרים "במבצרינו", להנות ממנו לבד אלא יוצאים החוצה  גרים ב"בית מחורר" פתוח לכל עבר , להזמין את כולם ובפרט אותם החלשים  היתום , האלמנה , הגר  וכל העניים האחרים.

 כך גם בורא העולם  חפץ בה בשמחה מאד מאד. מבקש הוא לשמוח בעולמו שברא ביחד עם בניו בני האדם כולם.

 והנה לא בכדי אף הרים הקב"ה את השמחה על כל ראש  כל "פולחנו" .

וגם קבע את חגו שלו : "חג ה'" -  בחג הסוכות .

 ולעניין זה יש בידינו מן מטפורה שתמחיש אולי את משוואת השמחה של אלוהים ואדם:

 לעולם הקב"ה משתתף בשמחתו של אדם אך בעיקרון של המטוטלת המאזנת.

  אותה שהאדם המבקש  לשמוח הוא כעין הציר המרכזי של המטוטלת .

ובצד האחד של המטוטלת  מצוי כביכול הקב"ה ועל הצד האחר של המטוטלת, מצויים  כל אותם בני האדם החלשים שאין ידם משגת בשמחה וצריך לעזור להם...... לצרף אף אותם לכל שמחה

  האדם זוכה בה בשמחה רק אם  המטוטלת מאוזנת  אם מהעבר האחד שמח הכח החזק בכל היקום - האלוהים  ששמחתו מתקיימת רק באותו האיזון של גם "שמחת העניים" .

האדם שמח רק אם יש בו את האיזון בין החזק והחלש שביקום.

 והנה כך גם באו ארבעת המינים כמו ארבעת הבנים שבפסח, לאחד את כל יסודות היקום חלשים כחזקים . האדם לא באמת יכול להיות שמח  אם הוא לא אוחז בידו  את נוסחת האיחוד של כל יסודות היקום. חזק וחלש רך וקשה נוקשה וגמיש :  וה"חרב" הירוקה - הלולב לעולם לא מאיימת להיותה  "דוקרת" אדם .....

 רק אחרי כל אלה באה גם לבסוף השמחה השלמה - שמחת התורה.......

 כי זו גם תכליתה העיקרית של התורה.

 ולבסוף  עיצה : בכל שמחה תזמינו גם עניים הזרים לכם או לפחות אספואת   עודפי מנות  בסוף האירוע לשולחו  לעניים או למוסדות מתאימים. ויש אשר מראש משלמים על עשרות מזון מראש לשולחם לחלוקת עניים .

 

משה אהרון