'בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון, שנאמר (תהלים לג, טו) "היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם"' (משנה ר"ה א,ב). בר"ה האדם נידון, בפשטות זה משום שהאדם נברא ב-א' תשרי ולכן בו ביום דנים אותו (שזה לשיטת ר"א שבתשרי נברא העולם), או משום שביוה"כ נתנה סליחה לישראל על מעשה העגל, ובר"ה החל ה' להתרצות לכן נקבע אז יום דין בשל קשרו לכפרה וסליחה (שיטת הר"ן לשיטת ר"י שסובר שבניסן נברא העולם [הר"ן, ר"ה טז,א]). המאירי נתן סיבה מהצד הפיזי: 'בר"ה נדונים על גופם בחייהם ובמיתתם בעונג ובצער בריוח ובהפסד. וסבת בחירת זה הזמן נודע למבינים, ואחת מן הסבות מתוך שהוא זמן הבעיטה וזמן התגאות האדם על אסיפת גרניו ועל הכנסת הטוב באוצרותיו, היה מחכמת דרכי הדת לעוררו ולהבינו לבל יקשה ערפו' וכו' (מאירי, ר"ה טז,א) [כמו שהביאם מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המועדים', 'יום הדין לאור ההלכה' ראה שם הרחבה בעניין של יום הדין). אולי אפשר לומר שבתשרי העצים מלאים בפירות, כמו שמביא ר"א בראייתו שהעולם נברא בתשרי: 'תניא, ר"א אומר: מנין שבתשרי נברא העולם? שנאמר (בראשית א, יא) "ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי". איזהו חדש שהארץ מוציאה דשאים ואילן מלא פירות? הוי אומר זה תשרי. ואותו הפרק זמן רביעה היתה וירדו גשמים וצימחו, שנא' (בראשית ב, ו) "ואד יעלה מן הארץ"' (ר"ה יא,א). כשהאדם רואה את הארץ מלאה בפירות טובים וריחניים זה גורם לו להתלהבות על יופי הבריאה והשלמות שלה, ודבר זה מביאו לידי הכרת מעלת ה', מעין הכרת ה' ע"י הבריאה כמובא ברמב"ם: 'הא'ל הנכבד והנורא הזה מצוה לאוהבו וליראה ממנו, שנאמר: "ואהבת את ה' אלוקיך" (דברים ו ה; דברים יא א), ונאמר: "את ה' אלוקיך תירא" (דברים ו יג; דברים י כ). והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דוד: "צמאה נפשי לאלוקים לא'ל חי" (תהלים מב ג). וכשמחשב בדברים האלו עצמן, מיד הוא נרתע לאחוריו, ויירא ויפחד ויידע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה, עומד בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד: "כי אראה שמיך... מה אנוש כי תזכרנו" (תהלים ח ד-ה). ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה ריבון העולמים, כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם, כמו שאמרו חכמים בעניין אהבה, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם' (רמב"ם יסודי תורה ב,א-ב). לכן כיון שמצד הטבע יש קירבה לדבקות בה', לכן זהו הזמן הכי טוב לגלות בו את מלכות ה' שביום הדין, שיפעל להביא את האדם לאמונה בה' כראוי ולקבלת מלכות שמים ותיקון עולם במלכות ה'. (גם לר"י שסובר שבניסן נברא העולם בכ"ז יש מעלה בעניין הזה גם לשיטתו). אולי אפשר גם שבתשרי יש גילוי של שלמות, שהעצים מלאים פירות, ולכן אז ראוי להזכיר את בריאת העולם (גם לר"י אע"פ שאינו זמן בריאת העולם, בכ"ז לעניין זה ראוי להזכיר את הבריאה בזמן זה), לומר שנבראו בשלמות (כראוי לבריאה של ה'): 'דאמר ריב"ל: כל מעשה בראשית בקומתן נבראו, בדעתן נבראו, בצביונם נבראו, שנאמר (בראשית ב, א) "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם", אל תקרי צבאם אלא צביונם' (חולין ס,א). לכן על מעשה האדם האם פועל כראוי כרצון ה' בבריאה, האם פועל כשלמות, זה מתגלה בזמן זה של תשרי, ולכן אז ראוי לדון על מעשיו בעולם האם הם תואמים לרצון ה' בבריאה. אולי אפשר כרמז ע"פ שיטת ר"י: 'רבן שמעון בן גמליאל משום רבי מאיר אומר, וכן היה רבי שמעון בן מנסיא אומר כדבריו: חצי תשרי, מרחשון, וחצי כסליו – "זרע" ... רבי יהודה מונה מתשרי' (ב"מ קו,ב). שלשיטת ר"י (שהיא המוקדמת בין השיטות שם) זמן זריעה מתחיל בתחילת תשרי, וכן בו הזמן הקשור לתחילת הגשמים; לכן זה רומז לתו"מ בעולם, שהתורה נמשלה למים ('דורשי רשומות אמרו: אין מים אלא תורה, שנאמר (ישעיהו נה, א) "הוי כל צמא לכו למים"' [ב"ק פב,א]), וכן לזריעה: '"ועשו להם ציצית". הה"ד (תהלים צז, יא): "אור זרוע לצדיק" וגו' (ישעיה מב, כא), "ה' חפץ למען צדקו", זרע הקב"ה את התורה ואת המצות להנחילם לישראל לחיי העוה"ב, ולא הניח דבר בעולם שלא נתן בו מצוה לישראל' (במדבר רבה יז,ה). לכן כרמז לתו"מ שיש בזמן זה נידונים בו על שמירת התו"מ. וזה מתקשר עם המציאות שבו קצת מתחיל זמן הקשור בגשמים, ובלי מים אי אפשר לחיות, ולכן זה מזכיר את דברי התורה שהגשמים קשורים לשמירת התו"מ (שתלויים בשמירתנו את התורה; דברים יא), ולכן אז ראוי לדון על שמירת התו"מ (וכן לדון על חיים כמו שמים זה הבסיס לחיים) [אולי לכן בתורה יש סמיכות בין עניין הגשמים לפס' שמרמז על ר"ה שבו נידונים על השנה (דברים יא,יא-יב; ר"ה ח,א), לרמז שזה סיבה לדין בר"ה]. אולי גם זה זמן שמתחילים לחשוב על החורף שמגיע, ובחורף יש מחלות ואנשים מתים או סובלים בהם, ולכן אז זה זמן הראוי לתשובה, שהאדם מהרהר על מעשיו ושב בתשובה; לכן בתחילתם יש עניין של דין וחזרה בתשובה, וקשר (בפסיקת הדין) לצער ומוות או חיים וטובה. אולי גם אדם בתקופה זו נרגע מעבודתו הקשה בשדה, ולכן אז ראוי שיתחזק בעניינים הרוחניים, שאמנם עד עכשיו היה חייב לעבוד קשה ולא היה לו מרווח רב לרוחני, אבל עכשיו שיש לו זמן עליו להקדישו לרוחני. לכן אז זהו זמן של חשבון נפש והתחזקות בהליכה אחר ה', ע"י שזהו יום דין. אולי אפשר גם שמובא בפסיקתא לשיטת ר"א: 'ראש השנה. "לעולם ה' דברך נצב בשמים" (תהלים קיט:פט). תני ר' אליע': בעשרים וחמשה באלול נברא העולם. ואתיא דרב כהדא דתני ר' אליע', דתניא בתקיעתא דרב: "זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון" וגו'. "כי חק לישראל הוא משפט" וג' (שם פא:ה). על המדינות בו יאמר איזו לחרב ואיזו לשלום, איזו לרעב ואיזו לשובע, איזו למות ואיזו לחיים, וביריות בו יפקדו להזכירם חיים ומות, נמצאת אומ' בראש השנה נברא אדם הראשון. בשעה ראשונה עלה במחשבה, בשנייה נמלך במלאכי השרת, בשלישית כינס עפרו, ברביעית גיבלו, בחמישית ריקמו, בשישית העמידו גולם על רגליו, בשביעי' זרק בו נשמה, בשמינית הכניסו לגן עדן, בתשיעית ציוהו, בעשירית עבר על ציוהו, באחת עשרה נידון, בשתים עשרה יצא בדימוס מלפני הק"ב. א' לו הקב"ה: אדם, זה סימן לבניך כשם שנכנסתה לפניי בדין ביום הזה ויצאתה בדימוס, כך עתידין בניך להיות נכנסין לפניי בדין ביום הזה ויוצאין בדימוס. אימתי? "בחדש השביעי באחד לחדש" (ויקרא כג:כד)' (פסיקתא דר"כ, כג). שלדעת ר"א זה פשוט, אולם אפשר שגם לר"י אפשר מטעם זה, אמנם לא מצד היום, אבל מצד הכפרה על עץ הדעת; שאדם אכל מעץ הדעת, ובתשרי יש פירות גמורים וטובים בעצים, שזה מזכיר את "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים" (בראשית ג,ו). לכן אז מתגלה שה' כיפר על חטא עץ הדעת ולא המית את האדם (וזהו מעין שבתשרי, ביוה"כ, נתנה הסליחה על העגל), ועל האדם לתקן לגמרי את גילוי החטא בעולם ותיקון לתאוותיו (שעכשיו יכולים תאוותיו להופיע בראותו את הפירות המשובחים [כמו שחוה התפתתה]), ולכן אז ראוי לגלות על הכפרה ועל שליחותו של האדם בעולם, שזה מתגלה ביום הדין.