"כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחתון וסרתם מן הדרך אשר צויתי אתכם וקראת אתכם הרעה באחרית הימים כי תעשו את הרע בעיני ה' להכעיסו במעשה ידיכם" (דברים לא,כט). '"אחרי מותי כי השחת תשחיתון" – והרי כל ימות יהושוע לא השחיתו, שנאמר "ויעבדו ישראל את ה' כל ימי יהושוע"? מכאן שתלמידו של אדם חביב עליו כגופו, כל זמן שיהושוע חי היה נראה למשה כאילו הוא חי' (רש”י). בפשטות התלמיד כ"ך אהוב בעיני רבו עד שנחשב בעיני הרב כאילו זה הוא עצמו, ולכן החשיב את חיי יהושע כחייו שלו. אולם נראה יותר מזה, שאין זה רק הרגשה, אלא ממש נחשב כמותו, כיון שהתלמיד נחשב כעין שהרב הולידו: 'אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן: כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, שנאמר (במדבר ג, א) "ואלה תולדות אהרן ומשה", וכתיב "ואלה שמות בני אהרן", לומר לך: אהרן ילד ומשה לימד, לפיכך נקראו על שמו' (סנהדרין יט,ב). הם גם קרואים כבן ואב: '"לבניך" – אלו תלמידיך. וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמידים קרויים בנים, שנאמר "בנים אתם לה' אלקיכם"; ואומר (מלכים ב ב) "ויצאו בני הנביאים", וכי בני הנביאים היו? והלא תלמידים היו! - אלא מכאן לתלמידים שהם קרוים בנים. וכן אתה מוצא בחזקיהו מלך יהודה, שלימד כל התורה כולה לישראל, וקראם בנים, שנאמר (דברי הימים ב כט) "בני עתה אל תשולו". וכשם שהתלמידים קרוים בנים כך הרב קרוי אב, שנאמר (מלכים ב ב) "ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ולא ראהו עוד". ואומר (מלכים ב יג) "ואלישע חלה את חוליו אשר ימות בו ויבוא אליו מלך ישראל ויבך ויפל על פניו ויאמר אבי אבי"' (ספרי; דברים ו,ז). לכן כמו שהבן הוא ממשיך את אביו בעולם, כך גם התלמיד (ובפרט בתלמיד מובהק) ממשיך את רבו בעולם. שכל מי שרואהו רואה את רבו, מעין הנאמר על ר' יוסי הארוך שזיהו אותו כדמותו של רבי רבו: '"וירא מלאך ה'" – רבי יוחנן אמר: זה מיכאל. רבי חנינא אמר: זה גבריאל. רבי יוסי הארוך בכל מקום שהיו רואין אותו היו אומרים: שם רבינו הקדוש; כך כל מקום שמיכאל נראה שם הוא כבוד השכינה' (שמו"ר ב,ה). כך שזה לא רק הרגשה של הרב, אלא זה ממש המשכיות של הרב ע"י תלמידו, שממשיך להשפיע את הופעתו בעולם; ולכן זה כעין שעדיין ממשיך לחיות. ויותר מזה נראה שהשפעתו ממשיכה בעולם ע"י תלמידו, כעין שהרב חי בעצמו ממש; כמו שהשכינה באה יחד עם מיכאל, כיון שמייצג את הקב"ה, כך גם ע"י התלמיד יש המשך השפעה של רבו בעולם. רמז לזה אפשר למצוא בדברי רב: ' … דאמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב (תהלים סא, ה) "אגורה באהלך עולמים", וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמים? אלא אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, יהי רצון שיאמרו דבר שמועה מפי בעוה"ז; דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר. אמר ר' יצחק בן זעירא ואיתימא שמעון נזירא: מאי קראה? (שיר השירים ז, י) "וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים". ככומר של ענבים, מה כומר של ענבים כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב, אף תלמידי חכמים כיון שאומרים דבר שמועה מפיהם בעוה"ז שפתותיהם דובבות בקבר' (יבמות צו,ב-צז,א). שנחשב כאילו הוא נמצא בעוה"ז ממש (כמו שביקש דוד להיות בשני העולמות), ששפתיו כביכול נעות, ע"י שפתי האומר דבר שמועה בשמו (שכאילו שפתי האומר הם גילוי פיזי לשפתו של בעל השמועה, ולכן כאילו נעות שפתיו בקבר, שיש שפתים נעות – שאומרות את השמועה, וזה מתגלה בבעל השמועה שבקבר). כך בודאי גם תלמיד מובהק שממשיך את רבו, שרואים בו בדברי רבו, אז ודאי שיש כעין מציאות של גילוי רבו בעולם. נראה שזהו: 'כיוצא בדבר אתה אומר (במדבר כז, כ) "ונתתה מהודך עליו" ולא כל הודך. זקנים שבאותו הדור אמרו: פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה; אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה' (ב”ב עה,א). שמעבר לפשט שבא לומר ביטוי של הירידה בדרגה, יש כאן גם רמז לעניין של גילוי ההשפעה, שהירח מאיר בשל שהשמש מאירה עליו; כך שאור הלבנה הוא גילוי מועט של אור החמה, שזהו “ונתתה מהודך עליו”, שאותו ההוד של יהושע הוא בעצם גילוי של משה. כך כל זמן שיהושע חי זה בעצם גילוי מועט של משה בעולם, ולכן אומר משה שכל זמן שיהושע חי זה נחשב כעין שהוא חי. שזה גם מצד ההרגשה, וגם מצד האמת שמגלה אותו בעולם ולכן כעין לא מת, וגם שמשפיע את השפעתו בעולם – שלכן כמו שבחיי משה בנ”י לא הגיעו לדרגה של מרי כ”ך גדול כמו שצופה שיהיה בעתיד אחר מותו (שאז לא תהיה את השפעתו בעולם כמו בחייו), כך גם בזמן יהושע תלמידו לא יהיה המרי הגדול הזה כיון שהשפעתו של משה עדיין קיימת בעולם ע”י יהושע תלמידו.