בס"ד

שמחה חגיגית מאת ד' / מאת: ברוך עינב / [email protected]

בשמיעה ראשונה "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" נשמע לנו כלשון ציווי, אך ניתן לשמוע את אותן שתי מילים גם בגוון צליל שונה שמשמעותו סיבה ותוצאה. יתכן והתורה רומזת לנו שהופעת השמחה בחג היא מדד לאמונה, לאהבה וליראת השמים שהאדם הפגין במהלך השנה וכשזוהי הסיבה, השמחה היא התוצאה.

בחג הפסח אנו מצווים להסב באכילת שלושה עד חמישה כזיתות המצה ושתיית ארבע כוסות היין במהלך ליל הסדר. המצה האמצעית שממנה בוצעים את האפיקומן היא אחד ממוקדי העניין המרכזיים בחג הקדוש.

את האפיקומן אנו אוכלים לזכר קרבן הפסח, שהיה שה, כבש או עז, והיו מקריבים אותו בבית המקדש.

בספר דברים טז, פסוק יד כתוב: "וְשָׂמַחְתּ בְּחַגֶּךָ... וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ" ולכן נהוג לאכול בשר ולשתות יין שמשמחים את לב האדם בשלושת הרגלים שהעניק לנו ד' יתברך: סוכות, פסח ושבועות.

ניתן ללמוד מכאן בעה"י כמה דברים על מושג השמחה:

מנהג ההסיבה הוא כדרך מלכים, שהיו נוהגים לאכול ולשתות תוך הטיית גופם לצד, ובא לסמל את החירות לה זכינו בזכות מי שאמר והיה העולם לאחר שנות עבדות רבות וקשות, ובליל הסדר אנו נדרשים לעשות את הפעולה הזאת בכל פעם שאנו אוכלים את אחת מכזיתות המצה או שותים את אחת מכוסות היין, ומכאן ניתן להקיש שדרך המלך היא להיות בשמחה, שנאמר בספר תהלים ק פסוק ב: "עִבְדוּ אֶת ד' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה".

בנוסף, גם חג הפסח הוא האמצעי מבין שלושת הרגלים בדיוק כמו המצה האמצעית שממנה בוצעים את האפיקומן, שכל כך מזוהה עם החג הקדוש, ואף הפסוק שמזמין אותנו לעבוד את אבינו מלכנו בשמחה הוא השני, כמו חג הפסח, בפרק שהגימטריה שלו היא 100, מספר שמסמל מצוינות ושאיפה לשלמות שכולם מנסים להגיע אליה, ובגימטריה קטנה מסמל את אחד מיסודות האמונה היהודית שבא לידי ביטוי בפסוקים: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ד' אֱלֹקֵינוּ ד' אֶחָד", "וְהָיָה ד' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ד' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד".

את קרבן הפסח מקריבים בי"ד בחודש השביעי, הלא הוא ניסן, והמספרים האלה באים לידי ביטוי גם באותם שני פסוקים שמתייחסים לשמחה: 14=2*7.

העובדה שהאפיקומן צריך להיות החלק הגדול של המצה האמצעית לאחר שבוצעים אותה לשני חלקים רומזת לנו איך עלינו להתייחס למושג שמחה, שמבטאת אמונה וביטחון ברמה גבוהה בד' יתברך, ועד כמה אנו צריכים להשריש אותה עמוק לתוך חיינו בכלל ולעבודת ד' יתברך בפרט.

אותיות המילה "שמחה" הן בסדר מספרי יורד מבחינה גימטרית: ש (300) מ (40) ח (8) ה (5). ניתן לראות כאן רמז בעה"י לכך שמי שהמגמה שלו היא לבטל את עצמו כלפי ד' יתברך מובטח שלו שיהיה בשמחה. וההסבר לכך פשוט מאחר וכשהאדם מרוקן את עצמו מגאווה, מפסיק לקנא, לכעוס ולרדוף אחרי הכבוד, בכך הוא מרוקן את הכלי שלו מעצמיותו הפרטית והמצומצמת ומכשיר אותו להיות כלי שיכול להתמלא באור האינסוף של ד' יתברך ולקבל פני שכינה עם כל מה שמשתמע מכאן. האם יש דבר משמח יותר מזה?

בגמרא במסכת יבמות דף סב עמוד ב: "אמר רבי תנחום א"ר חנילאי כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה. בלא שמחה דכתיב: (דברים יד, כו) ושמחת אתה וביתך". חיזוק נוסף לכך ניתן לקבל מחיבור הערכים הגימטריים של אותיות המילה "שמחה". המספר שמתקבל הוא 353 ובגימטריה קטנה 2, ומכאן למדים אנו בעה"י ששמחה אמיתית יכולה להופיע רק לאחר שיהודי ויהודיה באו בברית הנישואין כדת וכדין.

רבי נחמן מברסלב טבע את המושג: "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד" והיא מעניקה לאותו אדם שמוסיף אותה לכל מצוה ומעשה טוב שהוא עושה ערך מוסף ובגינו גם שכר מיוחד שמחכה לו בעולם הנצח, עולם האמת.

שנזכה להיות בשמחה תמיד, שהם ראשי התיבות בסיכול אותיות של הכותרת כאן, בעה"י.