פרשנות אונקלוס – פרשת כי תצא

דברים כא,טז: וְהָיָה, בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת-בָּנָיו, אֵת אֲשֶׁר-יִהְיֶה, לוֹ--לֹא יוּכַל, לְבַכֵּר אֶת-בֶּן-הָאֲהוּבָה, עַל-פְּנֵי בֶן-הַשְּׂנוּאָה, הַבְּכֹר: אונקלוס: לית ליה רשו. תה"ת: אין לו רשות. אונקלוס מפרש כאן, יכול = רשאי.

דברים כב,יח: וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר-הַהִוא, אֶת-הָאִישׁ; וְיִסְּרוּ, אֹתוֹ: אונקלוס: וילקון. תה"ת: ילקו מכות. אונקלוס מפרש כאן ייסורים – מכות, ואילו בפרשת עקב למדנו שייסורים אלו לימודים וחינוך, מלשון מוסר = אולפן. נראה שלייסורים ומוסר תכלית אחת, ללמד את האדם מהי הדרך הנכונה.

דברים ככ,י: כִּי-תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ, מַשַּׁאת מְאוּמָה: אונקלוס: תרשי; רשו. תה"ת: תתבע חוב; חוב. אונקלוס מבחין בין חוב רגיל שתרגומו 'חוביה' לבין חוב שעלול לגרום לעניות, ולכן בחר לתרגם 'תשה' בלשון 'תרשי' המזכיר רָשות – עוני.

שבת שלום, שבת של יכולות, חינוך ועושר, אורן.