"כי תצא למלחמה על איביך ונתנו ה' אלקיך בידך ושבית שביו. וראית בשביה אשת יפת תאר וחשקת בה ולקחת לך לאשה. והבאתה אל תוך ביתך וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה. והסירה את שמלת שביה מעליה וישבה בביתך ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים ואחר כן תבוא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה" וגו' (דברים כא,י-יג). כידוע דרשנים רומזים בפס' אלו על המלחמה ביצה"ר, שיש לצאת להילחם ביצה"ר שהוא אויבך, ואז ה' יתנו בידך (ראה בהרחבה ב'בשערי הארץ', 'מלחמת היצר …', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א. וראה באור החיים הקדוש שמרחיב בזה). ורמזו לזה ברמז בדברי חז"ל: 'לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע' (קידושין כא,ב), כרמז בדבריהם שהתורה רמזה בדין אשת יפת תואר על המלחמה ביצר. נראה להוסיף שאומר בעה"ט: '"כי תעשה הישר”. וסמיך ליה "כי תצא למלחמה", שאין יוצאין למלחמה אלא צדיקים' (בעל הטורים; פס' י), שאולי גם בזה רומזת התורה שמדובר על המלחמה ביצה"ר, שזהו אנשים צדיקים שלא נכנעים ונופלים ביד היצר. אולי אפשר שעניין הציפורניים והשיער וכו' רומזים על המלחמה ביצר, שאומר עקביא ב”מ: 'עקביא בן מהללאל אומר: הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה. דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מאין באת, מטפה סרוחה. ולאן אתה הולך, למקום עפר רמה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא' (אבות ג,א [הרחבה ועמקות למשנה זו ראה ב'אבות לבנים' למרן גדול הדור הגרח”ד זצוק”ל זיע”א]). שגילוח השיער וחיתוך הציפורניים רומזים למעין באת ולאן אתה הולך (ולכן זה שנים, כנגד שנים), שכשהתינוק נולד הוא בלי ציפורניים ארוכות ושיער ארוך, ומצד שני כשאדם מת נראה כאילו השיער והציפורניים גודלים (אמנם הם לא באמת גודלים אלא זה רק נראה כך כיון שהגוף מתכווץ), וכן עם הזמן הגוף נרקב ונאכל ברימה ותולעה, והציפורניים והשיער נושרים, וכן את השיער והציפרניים אנו גוזרים ולא מרגישים זאת כעין שהם מתים, לכן שני אלו מרמזים על המיתה ועל ההולדה. הסרת שמלת השבי רומז על לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, שהגוף הוא כיסוי גשמי לנשמה שבנו, כעין השמלה המכסה את הגוף, ובה האדם חי בעולם שזהו כעין שבי שנמצא בעולם ולא חוזר למקומו בשמים; והנשמה לאחר המיתה היא העומדת לדין לפני הקב"ה על שעשה בעולם, שזהו כבגד המרמז על הלובשו (שיש בגדים שמרמזים על לובשם כבגד רופא או בגד רבני, או בגד של מקומות מסויימים וכיוצ”ב), שכך עומדת לדין על מה שעשתה בעוה"ז. ובוכה כרמז לתינוק שמגיע לעולם בבכי, וכשמת בוכים עליו (ובוכה על אביה ואמה, אולי אמה כנגד הלידה שכשיוצא בלידה מאמו בוכה, ואביה כנגד המיתה שקוברים אותו בקברי אבותיו); וזה במשך חודש שהוא זמן מחזור שלם של הירח (ולכן גם מודגש “ירח” להדגיש כרמז לירח), כעין כנגד חיים שלמים של האדם, מהגעתו מטיפה סרוחה ועד מיתתו שאז פוסק החיים ולכן בעקבותיו נרקב ונשמתו עומדת לדין (וזהו רמז "ואחר כן תבוא אליה" שרומז להגעה לעוה"ב שם נדבק בקדושה). אולי אפשר עוד שציפורן גורמת (בצד הסגולי) להפלה: 'שמא תעבור עליהן אשה עוברה ותפיל' (מו"ק יח,א); ובבטן התינוק לומד את כל התורה: ' ... ומלמדין אותו כל התורה כולה, שנאמר (משלי ד ד): "ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה", ואומר (איוב כט, ד) "בסוד אלוק עלי אהלי"' (נידה ל,ב). בכך רמז לאדם שכדי להילחם ביצרו עליו ללמוד תורה: 'ת"ר: (דברים יא, יח) "ושמתם" – סם תם, נמשלה תורה כסם חיים … כך הקב"ה אמר להם לישראל: בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו, שנאמר (בראשית ד, ז) "הלא אם תטיב שאת", ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו, שנא' "לפתח חטאת רובץ"' וכו' (קידושין ל,ב). השיער רומז לזימה, ששיער באשה ערוה: 'אמר רב ששת: שער באשה ערוה, שנא' (שיר השירים ד, א) "שערך כעדר העזים"' (ברכות כד,א). שחטא זה קשה ביותר שמושך את האדם מצד טבעו היצרי, ואף קל לחטוא – שזה אפילו במחשבה (ואף רבות הולכות לא צנוע), ולכן צריך להזהיר עליו במיוחד משליטת היצר בו. בנוסף זה חטא שמדרדר את האדם ביותר (גם כיום ישנם כאלו שנעשו לא דתיים בעקבות שהתחברו לאשה לא דתיה, וכן יש כאלו שרצו לחטוא בערוה אז מרדו בהכל כדי להרגיע את מצפונם), שבגללו סרו מה' לע"ז: 'אמר רב יהודה אמר רב: יודעין היו ישראל בעבודת כוכבים שאין בה ממש, ולא עבדו עבודת כוכבים אלא להתיר להם עריות בפרהסיא' (סנהדרין סג,ב). הבכי של השבויה על הע"ז שלה (שיטת ר"ע; יבמות מח,ב), כרומז שכלפי הקב"ה זה ההיפך, שחובה לעבוד את ה' בשמחה (שיצה”ר מנסה להחטיא בעצבות בעשיית המצוות, ואף כשעושה בלא שמחה זה פגם בתו”מ ונותן בזה פתח ליצה”ר שישלוט בו): 'השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת הא'ל שצוה בהן, עבודה גדולה היא. וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו, שנאמר "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב” (רמב”ם, הל' שופר וסוכה ולולב ח,טו). בכי של ירח ימים, כרומז לישראל, שישראל (קשורים ללבנה ש)נמשלו ללבנה (סוכה כט,א), שכך את התורה יש לקיים כחלק מכלל בנ"י, בחיבור לכלל ישראל (שיצה"ר מנסה לעשות פירוד בישראל, שבכך חוטאים ופוגמים בגילוי תו"מ), שהתורה נתנה לכל בנ"י ולא לאדם הפרטי, שקיבלנו את התורה כאומה לתיקון וקידום העולם: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש“ (שמות יט,ו), לכן יש להתחזק בזה נגד יצה”ר. גם נראה שרומז ל-'א"ר אסי א"ר יוחנן: כל המברך על החדש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה, כתיב הכא (שמות יב, ב) "החדש הזה", וכתיב התם (שמות טו, ב) "זה א'לי ואנוהו"' (סנהדרין מב,א). שהעמידה מול יצה"ר יכול להעשות רק ע"י חיבור לקב"ה, שהוא עוזרנו: 'ואמר ר"ש בן לוי: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו, שנאמר (תהלים לז, לב) "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו", ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו, שנאמר "אלקים לא יעזבנו בידו"' (קידושין ל,ב); שלכן יש להדבק בקב"ה ולבקש ולהתפלל לה' שיעזרנו ויצילנו מיצה"ר. הסרת השמלה כרמז לחזרה בתשובה, שמסיר ממנו את החטא שהתכסה בו. אולי אפשר שציפרנים זה בידים (ולכן רמז לידים) ושיער בראש (ולכן רמז לראש), ובוכה במשך זמן שלם (חודש) שזה קצת כרמז לשבת שהוא זמן שלם (שבוע; וכן "ירח ימים" כרמז לביניהם, בין זמן חודש לזמן של יום, שזהו זמן של שבוע), ובשבת צריכים להיות שמחים, והסרת שמלת השבי כרמז שבשבת מסירים את בגדי החול ולובשים בגדי שבת, שכל זה מרמז על: 'אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: כל המתפלל בע"ש ואומר ויכולו, שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהן על ראשו, ואומרים לו (ישעיהו ו, ז) "וסר עונך וחטאתך תכופר". תניא ר' יוסי בר יהודה אומר: שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בע"ש מבית הכנסת לביתו, אחד טוב ואחד רע, וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת, מלאך טוב אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו' וכו' (שבת קיט,ב) שאומרים לו המלאכים שסר עוונו (שהתבטל ממנו הקשר ליצה”ר), ובשבת כל הגשמי מתקדש, ולכן יש בו כח להתגבר על הגשמיות ויצר הרע. כל זה קשור ללקיחת אשה – השבויה, כרמז שבלקיחת אשה יש כח לחיבור לתורה וקדושה: 'אמר רבי תנחום א"ר חנילאי: כל אדם שאין לו אשה, שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה … במערבא אמרי: בלא תורה, בלא חומה. בלא תורה, דכתיב (איוב ו, יג) "האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני"' (יבמות סב,ב). לכן כדי להתחזק על יצה"ר יש צורך באשה “והיתה לך לאשה”.