התורה מחנכת אותנו לעדינות הנפש עד שבמבט ראשון נראה הדבר קיצוני: "לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ".

איך יתכן? הלא המצרים התעללו בנו כל כך הרבה. התורה מנמקת למה אסור לתעב מצרי - "כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ".

על כל מעשה אנו חייבים להכיר טובה, למרות הרעה שבאה אחריה. הכרת הטוב היא תכונת נפש שצריכה להיות בעם ישראל.

"אמר רבי יוחנן: אם קידמך חברך בעדשים, קדמנו בבשר. למה - שהוא גמל עליך תחילה".

רבי יוחנן מלמד אותנו, שאם חברך הקדים וכיבד אותך במאכל עדשים, אל תגמול לו במאכל עדשים, אלא עליך לכבדו במאכל בשר, המשובח יותר, שכן עליך להכיר לו טובה על המאכל שנתן לך, ועל שהקדים לכבדך לפני שכיבדת אותו, ולפיכך עליך להגדיל את המחווה שאתה עושה כלפיו כדי לגלות את חיבתך לו.

(הרב חיים סבתו)