וזכרתם את כל מצוותי לע״נ אבי היקר אברהם משה בן גרציא ז״ל
בסד
ד"ת לעלון פרשת צו שבת הגדול לע"נ אבי מורי אברהם משה בן גרציא ז"ל
"וזכרתם את כל מצוות ה"
-----------------------------------------------------------------------------------------
נקיון כמצוה
בימים אלו ערב חג הפסח רובנו עוסקים בנקיון הבית לחג הפסח וקיום הפ"ס" שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם כי כל אכל חמץ ונכרתה הנפש ההוא מישראל מיום הראשן עד יום השבעי", גם במקדש הנקיון היה חשוב והוא גם היה כמצווה כדברי הפ"ס ," צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה, הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ. וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ, וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ, וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ. וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים, וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר".
אחר תרומת הדשן, עולים הכוהנים האחרים אל המזבח, מסלקים למקום אחד את כל האפר והגחלים שהצטברו בעבודת הקרבנות של יום האתמול, ומתחילים לארגן את המזבח לעבודת היום החדש[4]. כאשר הצטברה כמות גדולה של אפר על המזבח, היו מפנים אותה - לאחר תרומת הדשן - למקום מיוחד
מחוץ למחנה. לפי המדרש אחד הנסים שנעשו בבית המקדש היה שהאפר שהיו מרימים מן המזבח ושמים בבית הדשן, היה נבלע במקומו, ולא היה ניכר מבחוץ.
בימי חול היו מבצעים את תרומת הדשן סמוך לעלות השחר. בימי כיפורים היו עושים זאת מיד אחר חצות הלילה, ובשאר החגים היו עושים זאת לאחר שעבר השליש הראשון של הלילה".
נקיון שיירי האפר היה מצוה כשאר המצוות הגם שהיא נראית בזויה .. למדך לא לזלזל בשום מצווה .
פסח מצה ומרור
מעבר לכל נקיונות הפסח ,גם לחג עצמו כמו ליל הסדר יש צד של נקיון .. נקיון נפשנו מהבלי העולם הזה ,בהם כל מעשי המצרים וענין זה מקרין על כל! המצוות לא פחות!! .
סדר פסח נפתח במילים" קדש ורחץ" כלומר קודם לקדש על היין ואח"כ רחיצת ידים ללא ברכה , על כך מסביר הספר תורת משה " קדש – תחילה צריך לקדש עצמו במותר לו.
רחץ – אחר כך ירחץ, ראוי לך שתרחץ מכל אשמת דבר, להתרחק מהעבירות שבידך.".
ליל הסדר הוא למעשה יום העצמאות העברי בו יצאנו מעבדות מצרים לחרות ה" , קיום תורת ה" ביד רמה , אך האם יש בפרשת השבוע רמז לפסח , שהרי היא עוסקת בקורבנות בעיקר..
בפרשה מופיע הפ"ס, ""זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה: הִיא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר ואש המזבח תוקד בו ", האור החיים מפרש," רמז בפסוק הזה למה ששאל רבי אלעזר את רבי שמעון בזוהר הקדוש אמר לו, אבא, אם כל כך יש מעלה לפסח, למשל בענין של ביעור חמץ, אז למה לא נתרחק מחמץ כל השנה? אמר לו אם מתרחקים ממנו בפסח, בשבעת הימים האלה, אתה רחוק ממנו כל השנה. הוא כבר אין לו משמעות. כלומר, הזהירות ממשהו חמץ בימים האלה, כמו שאומר רבינו האר"י, מזכה את האדם להשמר מעבירה, מהחמץ, מהיצר הרע, מחטאים – מובטח לו שלא יחטא".
אש תמיד
על דמותו של הקב"ה יש פ"ס בתורה " ומראה כבוד יה" כאש אכלת בראש ההר לעיני בני ישראל", המלבים מפרש" ואז כבוא משה שמה נתגלה כבוד ה' שהיה עד עתה מכוסה בענן ונראה כאש אוכלת לעיני כל ישראל, ויבא משה בתוך הענן שנעשה לו שביל בתוך, ויעל אל ההר שהוא אל ראש ההר, ולא הוצרך להודיע שלחם לא אכל שזה פשוט שלא יאכל לפני אלהים ".
בערב פסח שרפנו את החמץ שמסמל את היצר הרע וכל מה שאנו צריכים להימנע ממנו ביום יום עם האש , אותה אש דולקת בביתנו בכל ערב שבת בנרות שבת ובחג , האש הזו מסמלת קדושה , בה אנו מכלים את כל מה שאנו מציינים בליל הסדר, שריפת העבדות ליצר ברע , אש נרות השבת לא שורפת דבר, אלא היא מראה לנו את האש של ה" אותה אש שבני ישראל ראו במעמד הר סיני , האש אומנם קטנה אך איתנה וטהורה , בכל מצווה יש חלק מדמותו של ה" כאותה אש שדלקה בראש הר סיני , מטרת יציאת מצרים היא להגביר את אותה אש טובה , אש מצוות התורה לעמנה יצאנו ממצרים , למעשה ,בכל אחד ואחת מעמנו יש ניצוץ של אש כזו , אש האמונה , המחזקת אותנו בקיום המצוות , לעמננו נולדנו כיהודים , מלשון הודאה על משהו טוב , כל ליל הסדר מלבד המצווה לספר ביציאת מצרים הוא ערב של הודיה להק"ה על יציאתה מעבדות לחרות ה" , כך נדע שגם במקדש , למלאכה הכי " בזויה" ניקוי האפר , היה מלווה טקם שלם , כך גם הדבר בנקניונות לפסח שדומים לאותה מצווה , אם נזכור זאת בקיום כל מצווה ,ונדע שכל מצווה בוראת מלאך ששומר עלינו ומברך אותנו, נגביר את אש ה" הטובה בתוכנו ונזכה לגאולה הקרובה והשמחה ,חג כשר ושמח
לע"נ אבי מורי היקר אברהם מלוך בן גרציא ז"ל