בסד 

ד"ת לפרשות אחרי קדושים פג בלנ

כאיש אחד בלב אחד  

--------------------------------------------------------------------------------

ימי ספירת העומר , בהם נהרגו 24000  מתלמידי  רבי עקיבא   ועל מה? במסכת יבמות  כתוב," אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד, מפני שלא נהגו כבוד זה בזה. והיה העולם שמם, עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושׁנאה (לימדה) להם, רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא כולם מתו מפסח עד עצרת. אמר רב חמא בר אבא ואיתימא ר' חייא בר אבין כולם מתו מיתה רעה מאי היא אמר רב נחמן אסכרה" אך מה הפירוש לא נהגו כבוד זה בזה?? 

הרי הם היו תלמידי חכמים משופרא דשופרא ! האם הם לא ידעו את הלכה??

בתלמוד מבואר שסיבת מות התלמידים הוא "מפני שלא נהגו כבוד זה לזה" . כעין זה גם מופיע במדרש ש"הייתה עינם צרה זה בזה",. לפרשנותו של רבי נחמן מברסלב הייתה ביניהם מחלוקת, ולא היה ביניהם שלום.

הטעם שנעשו בעונש חמור על מעשה זה, ביארו המהר"ל מפראג והתשב"ץ שכאשר הם זלזלו אחד בשני "ולא נהגו כבוד בחבריהם שהם תלמידי חכמים יודעי התורה" נחשב בכך כאילו זלזלו בתורה עצמה".

הרב אבינר מסביר דבר חשוב שעל כולנו להפנים, תלמידי רבי עקיבא נכשלו בקיום של "כאיש אחד בלב אחד" ולא נהגו כבוד זה לזה. גם אם הם לא השמיעו ביטויי גנאי וזלזול אחד כלפי השני, הרי שהם לא העריכו את דעתו של השני ולא כיבדו אותה. זלזול זה הוביל בסופו של דבר גם למחיקת האיש שמאחורי הדעה. חוסר הכנה לקבלת תורה היא שפילגתם, ולכן הם גם מתו בין פסח לעצרת, הימים המיוחדים להכנה לקבלת התורה."

דבר זה מקשר אותנו לפ"ס מפרשת קדושים" לא תלך רכיל בעמיך לא תעמד על דם רעך אני ה"

לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא

לא תקם ולא תטר את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני ה,."הרמבן מסביר,"  . לא תשנא את אחיך בלבבך" - בעבור שדרך השונאים לכסות את שנאתם בלבם כמו שאמר (משלי כו כד) בשפתיו ינכר שונא הזכיר הכתוב בהווה ואמר הוכח תוכיח את עמיתך מצוה אחרת ללמדו תוכחת מוסר "ולא תשא עליו חטא" שיהיה עליך אשם כאשר יחטא ולא הוכחת אותו ולזה יטה לשון אונקלוס שאמר ולא תקבל על דיליה חובא שלא תקבל אתה עונש בחטא שלו ואחרי כן צוה שתאהוב אותו והנה השונא את רעהו עובר בלאו והאוהב לו מקיים עשה

והנכון בעיני כי "הוכח תוכיח" כמו והוכיח אברהם את אבימלך ויאמר הכתוב אל תשנא את אחיך בלבבך בעשותו לך שלא כרצונך אבל תוכיחנו מדוע ככה עשית עמדי ולא תשא עליו חטא לכסות שנאתו בלבך ולא תגיד לו כי בהוכיחך אותו יתנצל לך או ישוב ויתודה על חטאו ותכפר לו ואחרי כן יזהיר שלא תנקום ממנו ולא תטור בלבבך מה שעשה לך כי יתכן שלא ישנא אותו אבל יזכור החטא בלבו ולפיכך יזהירנו שימחה פשע אחיו וחטאתו מלבו ואחרי כן יצוה שיאהב לו כמוהו

וטעם ואהבת לרעך כמוך הפלגה כי לא יקבל לב האדם שיאהוב את חבירו כאהבתו את נפשו ועוד שכבר בא רבי עקיבא ולמד חייך קודמין לחיי חבירך (ב"מ סב) אלא מצות התורה שיאהב חבירו בכל ענין כאשר יאהב את נפשו בכל הטוב ויתכן בעבור שלא אמר "ואהבת את רעך כמוך" והשוה אותם במלת "לרעך" וכן ואהבת לו כמוך (פסוק לד) דגר שיהיה פירושו להשוות אהבת שניהם בדעתו כי פעמים שיאהב אדם את רעהו בדברים ידועים להטיבו בעושר ולא בחכמה וכיוצא בזה ואם יהיה אוהבו בכל יחפוץ שיזכה רעהו האהוב לו בעושר ובנכסים וכבוד ובדעת ובחכמה ולא שישוה אליו אבל יהיה חפץ בלבו לעולם שיהיה הוא יותר ממנו בכל טובה ויצוה הכתוב שלא תהיה פחיתות הקנאה הזאת בלבו אבל יאהב ברבות הטובה לחבירו כאשר אדם עושה לנפשו ולא יתן שיעורין באהבה ועל כן אמר ביהונתן (שמואל א כ יז) כי אהבת נפשו אהבו בעבור שהסיר מדת הקנאה מלבו ואמר (שם כג יז) ואתה תמלוך על ישראל וגו' וענין הנקימה והנטירה כבר פירשוהו רבותינו (תו"כ קדושים ד י יא) שהוא בדבר שאין בו חיוב ממון השאילני מגלך השאילני קרדומך כי בדבר שנתחייב לו חברו ממון כגון בנזיקין וכיוצא בהן אינו מחוייב להניח לו אבל יתבענו בב"ד וישולם ממנו מפסוק כאשר עשה כן יעשה לו (להלן כד יט) והוא מעצמו חייב לשלם כאשר ישלם מה שלוה או מה שגזל וכל שכן בענין נפש שיהיה נוקם ונוטר לו עד שיגאל דמי אחיו מידו על פי בית דין המורים במשפטי התורה".

לנהוג כבוד זה בזה אומר שלא חובה להסכים עם החבר , אלא לכבדו אם הדבר במסגרת ההלכה 

, אם הרע השני לא מתחבר אליה  ,זו בעיה שלו ולא של החבר  ,ואז החבר שלא מכבד  את החלטת החבר השני  ,או אפילו זה שלומד איתו בכולל  , והוא מגלה כלפיו רגש של שנאה חבויה  ,הרי הוא כמו מוחק את החבר , שלא יודע זאת  ,והחבר שלא מכבד את דעתו , פירושו , הוא לא בדיוק חבר  אלא " ברח " כבורח מהחברות והוא חושב על טובתו בלבד .

דבר מקביל אפשר לראות במקרה של יוסף הצדיק בשעה שפגש את אחיו במצרים, " וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו. ב וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה. ג וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו. ד וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה. ה וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם. ו כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִּיר. ז וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה. ח וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. ט מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד".

יוסף לא נטר לאחיו שנאה בגלל מעשיהם החמור מאוד  , למכור אח ולהרע לו , הוא הבין  שהקב"ה הוריד אותו למצרים בגלל הרעב וכדי להחיות את משפחתו , קרי , הורדתו היא למעשה עלייתו בגדולה  , בכך שהוא היציל את משפחתו  ונהיה למשנה לפרעה , כך גם המצרים שלא אהבו את ישראל ראו את ההבדל בין שלטון פרעה שלא הכיר בטובת יוסף לבין יוסף, משנה למלך  , יהודי – עברי שהראה אכפתיות לעם שהוא לא שייך אליו .יוסף לא זלזל במצרים  הוא עזר להם וכיבד את אמונתם , אם יוסף נהג כך כלפי עם זר שהעביד את בני עמו  ,אז איך אנו נוהגים כלפי בני עמנו? כפרעה או יוסף? לצד מי אתם?? מה שאפשר ללמוד מהפטרת השבוע  הרוויה בדברי תוכחה של ה" על עמו , כדי שלא נלך בדרכם ראוי ורצוי לנהוג כאימרה " אדרבה, תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם. ושנדע כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך, ואל יעלה בלבנו שום שנאה מאחד על חברו חלילה.". חודש טוב