וובסד 

ד"ת לשבת אמור  לע"נ יצחק בן סניורו ,סניורו  בת אסתראה ,ואריה בן שבתאי ז"ל 

"   להתברך באחת עשרה ברכות " 

------------------------------------------------------------------

אמור

" ויאמר ה"אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו" , מדוע התורה כותבת פעמים את המילה אמור  - ואח"כ ואמרת?  , הירי ידוע שהתורה מקצמת במילים .

בעל הטורים מפרש," אמר אל הכהנים. סמך אזהרת הכהנים שלא יטמאו לאוב שגם בו נאמר אזהרה שלא לטמא בו א"נ שלא יטמא הכהן למת כשירצה לשאול באוב שצריכין ליטמא כששואלין בו א"נ להכי סמך אמור אל הכהנים לאוב וידעוני שאם תאמרו ממי נדע העתידות הרי לא נדרש באוב וידעוני לכך סמך לו אמור אל הכהנים הרי לך כהן שישאל לך באורים ותומים. והכי איתא בתנחומא ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני זה שאול ואשה בעלת אוב וסמך לו אמור אל הכהנים. אמרת הם אותיות אמרו"ת טהורות. אמור ואמרת אמירה ראשונה כדי שלא ליטמא במת ואמירה שניה לטמא למת מצוה"

אש זרה 

האם יש קשר בין הדיבור והאמירה וכל עניין הישמרות מהטומאה? אכן כן .

הפ"ס, "ויקרא אל משה וידבר ה" אליו מאהל מועד לאמר", מראה לנו את החיבור בין הקריאה לאמירה כפירוש רשי,, "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה" - לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים קדמה קריאה לשון חבה לשון שמלאכי השרת משתמשים בו שנאמר "וקרא זה אל זה", אבל לנביאי האומות אומות העולם נגלה עליהן בלשון עראי וטומאה שנאמר ויקר אלהים אל בלעם. הקול הולך ומגיע לאזניו וכל ישראל לא שומעין יכול אף להפסקות היתה קריאה ת"ל וידבר לדבור היתה קריאה ולא להפסקות ומה היו הפסקות משמשות ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין ק"ו להדיוט הלומד מן ההדיוט", מפאת קדושת ה" רק משה שמע את דבר ה"  ולא ישראל כבעשרת הדברות..

נדב ואביהוא  נהרגו שהקרבו אש זרה , על מעשה זה מסביר רבנו בחיי " ויתנו בהן אש וישימו עליה קטורת". על דרך הפשט החטא שנענשו בו נדב ואביהוא הוא שהביאו אש זרה מן החוץ, כי משפט הקטרת היה לקחת אש מן המזבח ולהקטיר בו את הסממנין, שנאמר: "ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח", והם חשבו שהאש של מזבח היה צריך לעצמו לכלות הקרבן, ועל כן הביאו אש מן החוץ, והיה זה עבירה בידם, כי היה נראה מעוט אמונה שהרי האש יורדת מן השמים, ועל שהחלישו בלבם כח הנס ובעיני רואיהם נענשו, כי היה קצת חלול השם בדבר, כך פירש הראב"ד ז"ל.

אוסיף כי נדב ואביהוא זלזלו בכבוד של ה" כיון שאומנם כווונת הייתה טובה ,להדר בקודש  ,אך המעשה היה שנראה שהאש שיורדת על המזבח מהקב"ה אינה טובה דיה ודרושה תוספת אש אחרת  , מה שגם למותם בגלל  חלול ה"

לג בעומר  

 נציין בשבוע הבא אל לג בעומר  , אול אפשר לקראו גל בעומר ? גל, כגלי הים עליו נאמרה האימרה 

"הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מַה נִּשְׁתַּנָּה תְּכֵלֶת מִכָּל מִינֵי צִבְעוֹנִין? מִפְּנֵי שֶׁהַתְּכֵלֶת דּוֹמֶה לַיָּם, וְיָם דּוֹמֶה לָרָקִיעַ, וְרָקִיעַ דּוֹמֶה (לְסַפִּיר, וְסַפִּיר דּוֹמֶה) לְכִסֵּא הַכָּבוֹד. שֶׁנֶּאֱמַר: "וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר", מפרש  רשי ," ויראו את אלהי ישראל" - נסתכלו והציצו ונתחייבו מיתה אלא שלא רצה הקב"ה לערבב שמחת התורה והמתין לנדב ואביהוא עד יום חנוכת המשכן ולזקנים עד ויהי העם כמתאוננים וגו' ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה בקצינים שבמחנה.

"כמעשה לבנת הספיר" - היא היתה לפניו בשעת השעבוד לזכור צרתן של ישראל שהיו משועבדים במעשה לבנים "וכעצם השמים לטהר" - משנגאלו היה אור וחדוה לפניו".

כל מעשה הכהנים לשמירה על טהרה היא חשובה מאוד , אנו רובנו לא כהנים ,אך יכולים ללכת בדרכם וללמוד ממעשיהם הגם שלנו יש איסורים פחותים מהם ,עלינו  לדבר דיבור טוב ומקרב , לכבד את הזזלת ואת רצונו וגם לברך איש את רעה  ככתוב בבבא בתרא," ואמר רבי יצחק כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו בדברים מתברך בי"א ברכות" המקבילות לפיטום הקטורת לה אחת עשרה סממנים  וכל אחת תלויה בשניה ,כך גם אנו עם ישראל , אסור לנו לנהוג בשנאת חינם או אחד בפה ואחד בלב , עשרים וארבע תלמידי רבי עקיבא נהרגו בגלל שלא נהגו כבוד זה בזה למרות שהיו גדולים בתורה , מה שמקשר אותנו לאימרה החשובה ,"כך אמר להם הקב"ה לישראל, בני אהובי, כלום חסרתי דבר שאבקש מכם, ומה אני מבקש מכם אלא שתהיו אוהבין זה את זה, ותהיו מכבדין זה את זה, ותהיו יראים זה מזה , ונראה מעלת חברנו ולא חסרונן " 

לע"נ יצחק בן סיניורו , סינירו בת אסתראה , אריה בן שבתאי ז"ל