הוא הביט למלאך המוות בעיניו
11/8/2023
הוא הביט למלאך המוות בעיניו - ויכל לו; הועמד מול קני ירייה - והיתה לו נפשו לשלל; ולימים, יחבוש את ספסליה של פוניבז' כפליט הראשון שהגיע מ׳שם'.
כיום, קרוב לשמונים שנה לאחר מכן, יושב הגאון רבי קלמן לנדא שליט״א בביתו בירושלים, ובקול רווי דמעות מספר באזני בני משפחתו שליט״א, את סיפורו המרטיט והמטלטל.
בית המדרש הקטן געש מקול התורה. עשרות בחורים ישבו שם, שקודים על גמרות גדולות. הוויות גמרא פרחו באוויר, קושיות נשמעו בחלל, הרים נעקרו ונטחנו, והדברים היו שמחים כנתינתם. ורק הוא ישב לו בצד.
הוא היה הראשון. תלמיד הישיבה הראשון שהגיע מ׳שם׳.
נער צעיר, שהספיק לחוות על בשרו הרפתקאות של כמה מחזורי חיים. הנערים הישראלים לא ידעו את עברו, שפתו אידיש - גליציאנית, היתה זרה להם. עכשיו הוא ישב מול הגמרא הפתוחה, וניסה להבין את המילים הארמיות ואת הסברות העמוקות שמאחוריהן.
אך ללא הועיל. לנגד עיניו עלו מחזות הזוועה מהגטו. בכל מקום ראה דם ואש. האותיות השחורות הזכירו לו את גדר התיל של גטו בוכניה, ולרגעים כשעמד ליד קיר המוות, פיו ממלמל ׳וידוי׳ והוא מתכונן לגרוע מכל. ואז נפקחו עיניו, והוא בהיכלה של ישיבת ׳תפארת ציון׳ בבני ברק.
הוא הביט בנערים שישבו לצידו על הספסל, וליבו התמלא קנאת סופרים. בזמן שהוא נלחם על חייו בחירוף נפש, הם שקדו ולחמו במלחמתה של תורה. הם יושבים מול ׳הרב׳ ומפריחים סברות, והוא לא מבין מילה. לא ידע מאי קא אמרו רבנן.
ואת הרגע הזה הוא לא ישכח לעולם. כשהוא רק נזכר בו, הדמעות מרטיבות את עיניו ושונקות את גרונו.
"הלכתי הצידה ופשוט התחלתי לבכות. הרמתי עיניים לריבונו של עולם ופשוט שאלתי אותו: ׳האם לא די?! ס׳איז ניש גענוג? לא הספיק מה שעברתי עד עכשיו?! מדוע נגזר עלי שגם לא אבין את דברי הגמרא הקדושה?! למה לי חיים? מדוע ניצלתי מהתופת הנורא?׳
מופץ אתר כתיבת ספרי תורה
"והתפילה העמוקה הזו חוללה מהפך אדיר. פתאום נפתחו לי שערי אורה! התחלתי להבין! אותיות הגמרא החלו להאיר אל נפשי! הגיעה הגאולה הגדולה...".
כמעט שמונים שנה חלפו. וכשהמעשה המרטיט הזה יוצא מפיו של הבחור, כיום הגאון רבי קלמן לנדא שליט״א, הסלון הירושלמי מתעטף בשתיקת כבוד. רבי קלמן מוחה דמעה. מראש השולחן נופל מבטו אל צאצאיו היושבים כשתילי זיתים סביבו, ועוד דמעה זולגת לה. הפעם של אושר, של הודיה.
אם היו מספרים אז לנער, שהצליח לברוח עם משפחתו בעור שיניו מגטו בוכניה, הבריח גבולות, החליף זהויות וטיפס מאות מטרים של הר קפוא בגבול טורקיה - שיום יבוא והוא ישב בארץ הקודש, יכהן כאחד מראשי ישיבת ׳טשעבין׳ המעטירה, שיזכה לחבר ספר עמוק על מסכת ׳בבא בתרא׳, ושכל בניו יהיו לימודי השם - סביר להניח שהוא היה מפקפק.
והנה, הוא כאן בשלהי שנת תש״פ, זוכה לראות כל זאת.
ובמענה לשאלה שעולה מאליה: איך עושים זאת? איך אוזרים כוחות לחזור לשגרה, אחרי תקופה של ניתוק מסוים? איך מתנערים מעפר וצוללים אל ים התלמוד? איך חוזרים אל הסטנדר? - זו התשובה הראשונה, משנת חייו של בעל ׳מנת חלקי׳ על רגל אחת: "פשוט מרימים עיניים ומבקשים ׳פתח ליבי בתורתך׳"
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
