בסד

ד"ת לפרשת שלח תשפג לע"נ רבקה בת שפרה ז"ל

כענבים במדבר

--------------------------------------------------------------------------------

פרשת השבוע עוסקת במרגלים שבאו לתור את ארץ כנען , בפרשה פירות הענבים  מופיעים כמה פעמים

"התחזקתם ולקחתם מפרי הארץ והימים ימי בכורי ענבים",ויבאו עד נחל אשכל ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאהו במוט בשנים", מה עניין נשיאת הענבים בשניים ? מדוע לא הרימונים והתאנים גם נלקחו  בזוג?

הספורנו מסביר, " והימים ימי בכורי ענבים" ולא היו הפירות שנשתבחה בהם בשלמותם עדיין מכל מקום בטח משה רבינו שגודל הפירות וטעמם גם באותו הזמן יספיק להעיד על שבח הארץ וטובה:,"

אך נשיאת הענבים בשניים היא למעשה סתירה לפירוש זה.

רבנו בחיי  מסביר, " וישאוהו במוט בשנים. מה ת"ל בשנים, בשני מוטות, הא כיצד שמונה נטלו אשכול, ואחד נטל תאנה, ואחד נטל רמון, יהושע וכלב לא נטלו כלום, שכל עצמן להוציא דבה נתכוונו כשם שפירותיה משונים כך עמה משונה. אם חפץ אתה לידע כמה משאוי כל אחד מהם צא ולמד מהאבנים שהקימו בגלגל שהרימו עליהם איש אבן אחת מן הירדן על שכמו, ושקלום רז"ל משקל כל אחד ארבעים סאה, וגמירי דטונא דדארי אינש על כתפיה אינו אלא שליש משאוי כמשאוי שמסייעין אותו להרים, זה לשון רש"י ז"ל. וראיתי במדרש וישאוהו במוט בשנים, אלו יהושע וכלב. ובמחובר נקרא זמורה, וכשנתלש קראו מוט, ולא היה בהם בכל העשרה כח לשאת אותו מוט ויהושע וכלב נשאוהו לבדם, ולכך וישאוהו במוט בשנים, וזהו היה רמז להם שהם ראוים ליכנס לארץ ולהיות להם אחוזה בתוכה.".

הרבנית ציפי  ליפשיץ מסבירה," גפן ממצרים תסיע" (תהלים פ, ט).

מה הגפן הזאת אין נוטעין אותה במקום טרשין אלא בולשין תחתיה ואחרכך נוטעין אותה, כך ישראל, "תגרש גוים ותטעה" (שם פ, ט).

מה הגפן הזאת אין נוטעין אותה ערבוביה אלא שורות שורות, כך היו ישראל חונים במדבר שורות שורות ודגלים דגלים, "איש על דגלו באותות" (במדבר ב, ב).

מה הגפן הזאת כל מה שאתה מפנה מפניה היא משבחת, כך הן ישראל, פנית לפניה שלשים ואחד מלך, ואחרכך "ותשרש שרשיה ותמלא ארץ" (תהלים פ, י).

מה הגפן הזאת נמוכה מכל האילנות, כך הן ישראל, נמוכים בעולם הזה, אבל לעתיד לבוא הן עתידין לירש מסוף העולם ועד סופו.

מה הגפן הזאת שרביט אחד יוצא ממנה ושולט בכל האילנות, כך הן ישראל, צדיק אחד מהן יוצא ושולט מסוף העולם ועד סופו, הה"ד "ויוסף הוא השליט על הארץ" וגו' (בראשית מב, ו). "ויהי ה' את יהושע" וגו' (יהושע ו, כז). "ויצא שם דוד בכל הארצות" וגו' (דהי"א יד, יז). "ושלמה היה מושל בכל הממלכות" (מ"א ה, א). "כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות" (אסתר ט, ד).

מה הגפן הזאת העלים שלה מכסים אשכלותיה, כך הן ישראל, עמי הארץ מכסין תלמידי חכמים.

מה הגפן הזאת יש בה אשכולות גדולים ואשכולות קטנים, כך הן ישראל, יש בהן צדיקים גמורין וצדיקים בינוניים.

מה הגפן הזאת יש בה אשכולות גדולים ויש בה אשכולות קטנים וכל הגדול מחבירו נמוך מחבירו, כך הן ישראל, כל הגדול מחבירו בתורה נראה נמוך מחבירו.

מה הגפן הזאת יש בה ענבים ויש בה צימוקים, כך הם ישראל, יש בהן מקרא ומשנה תלמוד ואגדה.

מה הגפן הזאת יש בה יין ויש בה חומץ, זה טעון ברכה וזה טעון ברכה, כך הן ישראל, חייבין לברך על הרעה ועל הטובה. על הטובה "ברוך הטוב והמטיב", ועל הרעה "ברוך דיין האמת".

מה הגפן הזאת טעונה שלש ברכות, כך הן ישראל, מתברכין שלש ברכות.[1] "יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחונך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום" (במדבר ו, כד-כו).

מה הגפן הזאת כל השותה ממנה יין פניו מצהילות ושיניו קיהות עליו, כך הן ישראל, כל המזדויג להן סופו ליטול את שלו מתחת ידיהן כתחילה.

מה הגפן הזאת מתחילה היא נרפסת ברגל ואחר כך היא עולה על שלחן מלכים, כך הן ישראל.[2] נראין מאוסין בעולם הזה, אבל לעתיד לבוא הן עתידין לירש מסוף העולם ועד סופו. "והיו מלכים אומניך" (ישעיה מט, כג), "ונתנך ה' אלהיך עליון" (דברים כח, א).

מה הגפן הזאת עולה לשולחנן שלמלכים תחילה וסוף, כך הן ישראל, בעולם הזה והן הן לעתיד לבוא.

מה הגפן הזאת עולה על כל מסע ומסע, כך הן ישראל, סופרין על כל מלכו ומלכו.[3]

מה הגפן הזאת מדלים אותה על גבי ארזים גבוהים, כך הם ישראל, "כסו הרים צלה וענפיה ארזי אל" (תהלים פ, יא).

מה הגפן הזאת השומר שלה עולה למעלה ממנה ומשמרה, כך הן ישראל, השומר שלהן עומד    למעלה מהן ומשמרן, דכתיב: "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל" (תהלים קכא, ד).

מה הגפן הזאת נישענת על גבי הקנה, כך הן ישראל, נשענים בזכות תורה שהיא נכתבת בקנה.

מה הגפן הזאת נסמכת על גבי עצים יבישים והיא לחה, כך הן ישראל, נסמכין בזכות אבותן אפעלפי שהן ישנים, "וזכרתי את בריתי יעקב" (ויקרא כו, מב)."

השורה המודגשת מסמלת את יהושוע וכלב , אודות לצניעותם ויושר לבבם הם זכו להכנס לארץ , אם נחזור לפרשת נח  ונזכר  מה קרה לו בגלל פרי הגפן  , לעומת הברכה בשבת חג, שימוש מופרז ביין גורם  לאדם להיות חולין , מלשון חול  ,לחלל את הקודש , לעומת קידוש על היין  שמקדש את האדם ומזכהו בברכת ה " הטובה,מה שמקשר אותנו לכותרת דה"ת" כענבים במדבר מצאתי ישראל", כענבים", על מ"ש שהשחיתו דרכם בע"ז ובזנות כימי הגבעה ושע"כ יזכר עונם, אומר שילמדו ק"ו ממה שהעניש את יוצאי מצרים על עון פעור ועל הזנות עם בנות מואב הגם שדור ההוא היו חשובים ויקרים בעיני ה', וכ"ש שיעניש אותם שהם קלים ונבזים בעיניו, על עונות אלה, אומר הלא " כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם המה באו בעל פעור וינזרו לבשת ויהיו שקוצים כאהבם" המלבים מפרש," בעת שמצאתי את ישראל במדבר היו יקרים בעיני כמי שמוצא ענבי' שהוא הפרי היותר חשוב במדבר שאינו מקום זרע וגפן ותאנה, (ור"ל שהוא היה הכרם הראשון אשר נטע ה' כמ"ש גפן ממצרים תסיע, והנה הענבים אין מקבלים הרכבה ובפרט ענבים במדבר שהם בלתי מורכבים, כן היו אז ישראל קדושים נזהרים מן הזנות כמ"ש חז"ל ששלומית בת דברי אחת היתה ופרסמה הכתוב), וכן "כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם", שהתאנה גם היא הפרי החשובה מאד ואין בה פסולת, והמתבשלת ראשונה היא חשובה ביותר מצד מעוט מציאות הפרי אז, וכן היו חשובים אם מצד המקום כענבים במדבר, אם מצד הזמן שחל עליהם הענין האלהי בראשונה בעוד החשך כסה ארץ וערפל לאומים, ובכל זה הגם שהיו חשובים מאד אצלי, "המה באו בית פעור" וכו' "כאהבם" ר"ל גם המה עם כל חשיבותים "כאהבם" כאשר אהבו את בנות מואב יצאו עי"כ מדחי אל דחי, שעי"כ באו בית פעור, כמ"ש ויחל העם לזנות אל בנות מואב ועי"כ ותקראנה לעם לזבחי אלהיהן, ועי"ז "וינזרו לבושת", כמ"ש ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן, ועי"ז "ויהיו שקוצים", ששקץ ה' אותם ומאס בהם כמ"ש ויחר אף ה' בישראל וכ"ז היה "כאהבם" ע"י שאהבו את בנות מואב, עתה דון קל וחומר אם המה כאהבם בנות מואב נעשו שקוצים הגם שהיו חשובים בתחלה, וכ"ש",הדבר מקשר אותנו  לאהבת יעקוב ורחל  , אהבה טהורה שהחזיקה בכל השנים הרבות שלהם בבית לבן , אם נלך בדרכם זו  , נבנה אבן בסית המנקדש השלישי שיבנה על בסיס אהבה כזו !!  

.