פרשנות אונקלוס – פרשות מטות – מסעי
פרשנות
אונקלוס – פרשות מטות
– מסעי
פרשת מטות
במדבר
לב,ג: עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר
וְנִמְרָה, וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה, וּשְׂבָם וּנְבוֹ, וּבְעֹן: אונקלוס: ובית קבורתא דמשה. תה"ת: ומקום
קבורתו של משה. אונקלוס מבהיר שנבו היא עיר כמו חשבון ויעזר וכו', אלא מקום מסוים,
הידוע כמקום קבורתו של משה..
במדבר
לג,טו: כִּי תְשׁוּבֻן, מֵאַחֲרָיו,
וְיָסַף עוֹד, לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר; וְשִׁחַתֶּם, לְכָל-הָעָם הַזֶּה: אונקלוס: לאחרותהון. תה"ת: לאחר אותם, לעכבם.
אונקלוס מסביר בכך שאם יחטאו בני גד וראובן, לא רק שלא ייכנסו לארץ, אלא ימשיכו
להיות מונחים וחונים במדבר זמן רב.
במדבר
לב,מא: וְיָאִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה
הָלַךְ, וַיִּלְכֹּד אֶת-חַוֹּתֵיהֶם; וַיִּקְרָא אֶתְהֶן, חַוֹּת
יָאִיר: אונקלוס: כפרניהון; כפרני.
תה"ת: כפריהם; חוות, בנות הכפרים. אונקלוס מלמדנו שגם לכפרים יש פרוורים,
חוות בנות.
פרשת מסעי
במדבר
לה,יז-יח: וְאִם בְּאֶבֶן יָד אֲשֶׁר-יָמוּת בָּהּ הִכָּהוּ, וַיָּמֹת--רֹצֵחַ
הוּא. אוֹ בִּכְלִי עֵץ-יָד אֲשֶׁר-יָמוּת בּוֹ הִכָּהוּ: מוֹת יוּמַת,
הָרֹצֵחַ: אונקלוס: ואם באבנא דמתנסבא
בידא, דהיא כמיסת די ימות בה. תה"ת: ואם באבן הנלקחת ביד, שהיא כשיעור
שימות בה (שיש בגודלה של האבן כדי להמית). אונקלוס מפרש שרצח ייחשב כאשר האבן לא
גדולה מדי, כך שאדם יוכל להחזיקה, ולא קטנה נדי, כדי שיהיה בה שיעור של אבן העלולה
להמית אדם. וכן הדבר בפסוק הבא: אוֹ
בִּכְלִי עֵץ-יָד אֲשֶׁר-יָמוּת בּוֹ הִכָּהוּ, מתרגם
אונקלוס: במאן דעא דמתנסב בידא, דהיא כמיסת די ימות, כלומר כלי עץ
הנלקח ביד ויש בה שיעור כדי להמית.
שבת שלום, שבת
של טהרה, משמעות ומשמעת, זהירות, אורן.