"אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם... וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה' וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם"

(במדבר לג, א)

פרשת השבוע מפגישה אותנו עם מסעי בני ישראל במדבר, סדרת מסעות שהוציאו את ישראל ממצרים. כל מסע ומסע היה פרק ביציאה מהשעבוד, ביציאה מטומאת מצרים, שהגבילו והקטינו את ישראל.

הקב"ה מעביר אותנו מסעות כדי להוציא אותנו ממצרים. כל אדם עובד בחייו מסעות, ואם הוא יודע שכל המסעות הם "עַל פִּי ה' ", ממילא הוא מקבל את המסעות בשמחה ולומד מהם וצומח מתוכם, אז המסעות האלה הולכים ומוציאים אותו מההגבלות והגבולות שאת חלקם יצר האדם לעצמו. כולנו בדרך מ"המצרים" האישי שלנו (מה שצר בנו והופך אותנו לעבדים של הרגלים, דפוסי מחשבה, תאוות, יצרים וכו') - והאדם הולך וגדל - יציאה מהעבדות אל עבר הארץ המובטחת של החלב ודבש, החופש, הקדושה והמלוכה.

אם נתבונן, נראה סתירה מובנית בפסוק, בתחילת הפסוק כתוב שמשה כותב את "מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם", ולעומת זאת בסוף הפסוק כתוב "מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם",  מה ההבנה של השינוי שמופיע כאן?

הרב אהרון דרמון ביאר את הדברים בצורה נפלאה, ונתחיל דווקא מהסוף: "מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם". המסע - הוא לפי המוצא.

לכל אחד מאיתנו יש את נקודת המוצא, את נקודת הראשית ממנה אנחנו מתחילים, אנחנו לא מתחילים את חיינו כדף נקי וטוב שכך, אנו מחוברים לעם אדיר בעל היסטוריה מופלאה, לאבות האומה לדורותם, יש לנו מסורת לאומית, עדתית ומשפחתית - ובכלל - העבר שלנו, כל אלה נקודת המוצא שלנו לקראת החיים.

לפני שיוצאים למסע, אנחנו חייבים לדעת מה המוצא שלנו, מה השורש, עם שלא יודע את עברו גם עתידו לוט בערפל.

ומצד שני, בל נשכח שהעבר - על כל אוצרותיו הגלומים והחבויים - עלול להוות מקור לחסימות ולתחושת תקיעות בחיים. כבול ואזוק בחבלי העבר - איך אצור את עתידי? משקל העבר על כל חטאיו והחטאותיו עלול להכביד על מי שאני ועל מי שאהיה!

כדי לבאר את היכולת לקחת את העבר ולהתקדם, נחזור לחלקו הראשון של הפסוק: "מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם". המוצא הוא לפי המסע. אני לוקח את ההווה ובוחן אותו על פי הרצון העתידי שלי, היום הוא המוצא של מחר. כי בכל רגע נתון, אני יכול לראות את עצמי חופשי ומסוגל לבחור את עתידי ולפתוח דף חדש. אני יכול לחשב את המסלול שלי לא (רק) לפי נקודת המוצא שלי אלא לפי הנקודה אליה אני רוצה להגיע. השאיפות שלי יכולות לעצב את הבחירות שלי ולהוות מעין חבל הצלה והכוונה שאני מותח בין ההווה לעתיד. בניית חזון עתידי המכתיב את הבחירות ואת היעדים שלי, דווקא היום.

התנועה הזו - ששואבת משורשי העבר על מנת ליצור הווה שיוליד עתיד של מימוש הכוחות הטמונים בנו - היא בעצם תנועת החיים. וזה מה שנדרש מאיתנו: לדעת ולהבין את העבר, לקחת ממנו עוצמות וכיוון, לבחור את העתיד ולהשתמש בהווה בכדי להתקדם אליו.

הרב גור גלון, מהאתר: "ישיבת הר ברכה" - https://yhb.org.il/