יציאת מצרים היא אחד היסודות המרכזיים ביותר בכל התורה. לא רק שיש מצוות ישירות לזכור את יציאת מצרים בלילה וביום: "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (דברים טז, ג). לא רק בפסח ובליל הסדר - אלא כל המועדים הם זכר ליציאת מצרים, ואפילו השבת היא זכר ליציאת מצרים. כמו כן יש מצוות רבות, תפילין וריבית ואיסור שרצים, שהם זכר ליציאת מצרים. אין יסוד שהתורה חוקקת בדעתנו יותר מיציאת מצרים.

מובן שהיציאה ממצרים היא ארוע חשוב - זהו יום הולדת של ישראל כעם, אך צריך להבין שיש לאירוע הזה משמעות גדולה בהרבה - לידתנו כעם התחוללה באופן כזה הגונז בתוכו את המסר העיקרי והמהות שלנו כעם, ולכן הוא יסוד אמונתנו.

מצרים נקראת "ִבֵּית עֲבָדִים" - "בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (שמות יג, יד). בית עבדים פירושו, מקום של עבדים. זה היעוד של מצרים - כולם שם עבדים של המציאות החומרית. גם פרעה הוא עבד. אין בחירה חופשית ואין אפשרות לשנות דבר.

עד שבא משה עם מהפכה - "שלח את עמי ויעבדני". העבדים קמים והולכים למען מטרה רוחנית אידיאית. ולאן? למדבר, שבו אין יתרון חומרי. בני ישראל יוצאים לפגוש שם את המעמד העליון של "אנוכי ה' אלקיך". להעמיד במרכז אלוקים שאין לו גוף ולא דמות הגוף. עם ישראל הולך להופיע את האמונה הזאת בעולם.

בעולם מטריאליסטי אי אפשר לדרוש מאדם דרישות מוסריות, כי האדם טוען שהוא אנוס על פי הטבע והגנים והנסיבות. אך בעולם של אמונה אומרים לאדם שזה האידיאל, זו האמת, ועליו להתגבר על כל הקשיים וכל הנסיבות, עד כדי מוכנות למסור את הנפש. זהו החידוש הגדול שהתחדש ביצירת מצרים. עם ישראל בא לשחרר את האנושות כולה מבית העבדים. מי שהוא עבד לחולשות הטבעיות לא יכול להיות עבד ה', אך מי שיצא לחירות עולם, הוא יכול להיות עבד ה'. עליו אפשר לומר "אנוכי ה' אלקיך".

התורה מתארת את בריאת האדם: "וַיִּיצֶר ד' אלוקים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית ב, ז). השאלה היא מהו האדם, האם הוא עפר מן האדמה או שהוא נשמת חיים? באומות העולם העפר מכסה את הנשמה. תרבות של סיפוק מאווי נפש חומריים. במרכז החיים עומדים צורכי הגוף, והשאיפה לחיות ברווחה ובנוחיות. הכוח המניע הוא הרצון לחיות ולעשות חיים.

עולם ללא אמונה מוכרח להיות בלתי מוסרי. אדם שהשקפת העולם שלו היא שהטבע הוא הדבר החזק ביותר, לא ניתן לדרוש ממנו ללכת נגד הטבע. אי אפשר להגיד לו לא לכעוס או לא לקנא.

יציאת מצרים זו ההתחלה של תהליך היסטורי גדול של אומה שהאלוקים מראה לה את הדרך, והיא לוקחת את הכוחות החומריים ומזככת אותם ומעלה אותם. כל שנה הולך תהליך זה ומעמיק, ובלילה שבו נבקעים האזיקים, הולכת ומופיעה הארת החיים הישראלית, שהיא ייעודו של עם ישראל בעולם, לקרוא בשם ה', ומכוח הארת החיים הזאת אנו הולכים כל השנה בשאר המצוות הקשורות ליציאת מצרים, ומבררים את שעבוד הטבע לרצון האלקי.

מאת הרב אלי סדן, מתוך האתר "ישיבת ההסדר ברכת משה מעלה אדומים" www.ybm.org.il