חג הפסח הוא יום הלידה של עם ישראל, יש שיר ילדים ידוע "מה נעים ומה נחמד שכל בן וכל בת לא נולדו ביום אחד רק ביום הולדת" זה נכון לגבי כל אחד מעם ישראל באופן פרטי, אך במה שנוגע לכללות עם ישראל-יש תאריך לידה אחיד-טו בניסן, כך כתוב  "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו"- פסח הוא חג היצירה של עם ישראל ובחג היצירה צריך לספר ביציאת מצרים, כך גם נאמר בתורה "גוי מקרב גוי" לפני יציאת מצרים עם ישראל היה סתם גוי בין הגוים ולא ניכרת היחודיות שלו, ביציאת מצרים הפך לאומה ייחודית.

אמנם ברגע שעם ישראל הפך לעם -גם כאשר עם ישראל יצא לגלות-נשאר עם רק שהכוחות שלו לא יוצאים מן הכוח אל הפועל, על דרך מה שנאמר במשנה "ואם התחילו אין מפסיקים" ברגע שעם ישראל התחיל להיות עם יחודי-אין הפסקה לייחוד שלו, גם בגלות, לפני שעם ישראל הפך לעם ייחודי-בגלות מצרים-היה עם ככל העמים.

כאשר נולדה בת-עושים קידוש, מסיבה, זבד הבת, (כל עדה קוראת לזה בשם אחר) ההודיה היא על שני דברים-עצם הלידה, על אף שכעת הבת שוכבת בעריסה וכמעט ולא עושה דבר, ועל התקווה שהבת תגדל ותהיה נערה ובחורה יוצרת ופעילה.

ההבדל בין זכירת יציאת מצרים של כל השנה  לסיפור יציאת מצרים של ליל פסח הוא שכל השנה הזכירה מכוונת לדבר הראשון, למה שהיה, בליל פסח הסיפור מכוון גם לדבר השני- לתקווה שתהיה, היינו שיציאת מצרים אינה סוף פסוק, אלא התחלת תהליך שיסתיים בעזרת ה' בעתיד בגאולה השלימה, כמובן, ישנם עוד הבדלים רבים בין הזכירה של כל השנה לסיפור בליל פסח. 

סיפור יציאת מצרים הוא בלילה בלבד, באשר לזכירת יציאת מצרים יש דיון ארוך האם נוהג רק ביום או אף בלילה, כי סיפור יציאת מצרים מכוון גם כנגד הגאולה העתידה, כמו שבלילה אדם מתכנן את היום הבא, כך בסיפור יציאת מצרים חושבים על הגאולה העתידה.  "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" אפשר לפרש זאת בכמה משמעויות, אפשר לפרש שעל האדם לראות את עצמו כחלק מתהליך שהתחיל ביציאת מצרים ונגמר בגאולה העתידה, כמובן אפשר לפרש זאת במשמעויות נוספות-שכל אדם צריך לצאת מהמאפינים של התרבות המצרית, שהייתה שטופה אחרי זימה וזנות, וכן שהייתה בעלת גאווה כמו שכתוב "לי יאורי ואני עשיתיני".

אגב הדיון במצוות סיפור יציאת מצרים נראה לומר שקרבן פסח-על אף היותו קרבן יחודי שמצינו בו הלכות ייחודיות- דומה במקצת לקרבן תודה, כמובן יש כמה הבדלים ביניהם שהבולט בהם הוא שקרבן תודה בא עם לחמי חמץ וקרבן פסח נאכל יחד עם מצה,  ואחד הדברים המשותפים ביניהם הוא שאף בקרבן תודה נאמרה לשון סיפור "ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברינה".