"ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי" וגו' (במדבר טז,א). '"ויקח קרח", אמר ריש לקיש: שלקח מקח רע לעצמו. "קרח" שנעשה קרחה בישראל. "בן יצהר" בן שהרתיח עליו את כל העולם כצהרים. "בן קהת" בן שהקהה שיני מולידיו. "בן לוי" בן שנעשה לויה בגיהנם. וליחשוב נמי בן יעקב, בן שעקב עצמו לגיהנם? אמר רב שמואל בר רב יצחק: יעקב ביקש רחמים על עצמו, שנאמר (בראשית מט, ו) "בסודם אל תבא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי", בסודם אל תבא נפשי אלו מרגלים, ובקהלם אל תחד כבודי זה עדת קרח' (סנהדרין קט,ב). 'מקח רע – התחיל בקטטה. שעשה קרחה בישראל – שנבלעו. שהרתיח – שהכעיס. הקהה שיני מולידיו – שנתביישו אבותיו במעשיו הרעים. בקש רחמים על עצמו – שלא יהא נמנה עמהם' (רש"י). [ראה בתורה תמימה על הפס' שמסביר את דרשת חז"ל היטב]. יעקב ביקש על עצמו רחמים שלא יזכר שמו במחלוקת קרח, אז למה שאר אבותיו לא ביקשו על עצמם רחמים שלא יזכרו במחלוקתו? נראה שכיון שדרשו את השמות על קרח עצמו, והדרשה של לוי קשורה לגיהנום, אז זה דומה לדרשה שיכלה להיות על יעקב שזה קשור לגיהנום; לכן כיון שלוי בא קודם בסדר היחוס, אז יכל יעקב לבקש על עצמו שלא יזכר שמו כיון שכבר נאמר אותו העקרון בדרש על לוי, ובפרט שאצל לוי זה חזק יותר – שהוריד רבים לגיהנום ולא רק את עצמו כבדרש על יעקב. אמנם בפשטות יותר אפשר שקרח חלק בהקשר של שבט לוי, שרצה שתהיה הכהונה אצלו במקום אהרן, כמו שאומרים העדה למשה ואהרן: "רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה'" (טז,ג), וכמו שאומר משה: "ואהרן מה הוא כי תלונו [תלינו] עליו" (טז,יא) [אמנם באו בטענה כאילו כולם קדושים וראויים לכהונה, אבל בעצם כל אחד מהם רצה להיות הכהן בעצמו], כך שקרח ראה את עצמו כראוי להיות הכהן שנבחר משבט לוי (במקום אהרן שנבחר משבט לוי), ולכן היחוס שלו היה עד לוי כביטוי שייחס את עצמו כבחיר משבט לוי שלכן ראוי לקבל את הכהונה, שברור לו שהכהונה צריכה להיות מהלוים (כמו שאהרן היה). לכן חטאו נרמז עד לוי, אבל לא ראה את עצמו כמתחרה מכל בנ"י, אלא שראוי להיות הכהן מתוך שבט לוי הנבחרים – והוא הכי ראוי משבט לוי. לכן ראוי להיאמר עד לוי ולכן לא יכל לוי לבקש שלא יקרא בגילוי הייחוס אצל קרח, אבל אצל יעקב מצד אחד אין את החומרה שצריך להדגיש את היחוס עד יעקב – כיון שלא התחרה אלא מתוך שבט לוי, אולם מצד שני כיון שרצה להיות הכהן שנבחר מכל בנ"י אז יש מקום להזכיר עד יעקב – שרצה להיות הנבחר מכל בנ"י; לכן בזה יכול היה להאמר אלא שע"י בקשת יעקב שלא יקרא שמו במחלוקתם אז הסתירו שמו, אבל לוי והלאה לא יכלו לבקש זאת. אולי לכן בפס' יש קרי וכתיב, "תלונו" – "תלינו"', (טז,יא. מסביר בעה"ט: 'תלינו עליו. תלונו כתיב, וי להם שהרהרו על רבם'), שיש הפרש של ארבע (בגימטריה), כרמז שמה שמלינים על אהרן הכהן, שרוצים להחליפו, זה התבטא אצל קרח בארבעה רמזים (קרח, יצהר, קהת ולוי) על החטא; שבזה יחוס האבות הוא כעין בעצם לא יחוס באמת אלא רומז לחטאו, שהרי קרח חטא ולא היה חוטא בן חוטא, שלכן דרשו זאת על חטאיו (כמו שמסביר הת"ת) ולכן זהו כרמז לארבע נסתר – שהתורה כעין מסתירה את ייחוסו ולא גילתה אלא את חטאו, ולכן מדגיש זאת משה בשאלתו מדוע מלינים על אהרן. בזה גם מדוייק שמדבר אל קרח ומתוך כך אומר לבני שבט לוי: "ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי" (טז,ח), שאולי רמז שקרח ראה את עצמו כראוי לכהונה בשל היותו מבני לוי, ולכן בתורה נשמע כעין שמפנה לקרח כבני לוי, ולכן בהמשך אומר "תלונו" לרמז על ארבעה כרמז לארבעה דורות, שחישב לעצמו קרח שראוי להיות כהן בשל היותו כחלק מבני לוי, שזהו ארבעה דורות מלוי לקרח, ובזה חטא בתלונה על אהרן. אולי אפשר שקרח רצה להחליף את אהרן בכהונה, והנה כהונת אהרן הגיע מכח לקיחת האחריות על העגל: 'דאמר רבי תנחום בר חנילאי: לא נאמר מקרא זה אלא כנגד מעשה העגל, שנאמר (שמות לב, ה) "וירא אהרן ויבן מזבח לפניו". מה ראה? א"ר בנימין בר יפת א"ר אלעזר: ראה חור שזבוח לפניו. אמר: אי לא שמענא להו השתא עבדו לי כדעבדו בחור, ומיקיים בי (איכה ב, כ) "אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא" ולא הויא להו תקנתא לעולם. מוטב דליעבדו לעגל, אפשר הויא להו תקנתא בתשובה' (סנהדרין ז,א). שאהרן פעל לכפרה מהעגל, וכשקרח חטא בהקשר לקבלת הכהונה אז נזכר מעשה העגל, והיה זה רק כקטרוג על קרח. לכן כאן אצל קרח נאמר "ויקח קרח", כעין "ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה" (שמות לב,ד). העגל פגם בנתינת התורה שהיתה בארבעים יום, ולכן גם כנגד זה נרמזו ארבעה פגמים בקרח (כמו שמרומז חז"ל בשמו ויחוסו). אולי לכן גם רמזו שיעקב ביקש שלא יזכר שמו במרגלים ובקרח, ובדר"כ גילוי שני החטאים החמורים במדבר זה בעגל ובמרגלים, ולכן כעין רמז שבקרח יש גילוי כעין לחטא העגל. '"ויקח קרח", אמר ריש לקיש: שלקח מקח רע לעצמו. "קרח" – שנעשה קרחה בישראל', קרח לקח אתו את האנשים ע"י ששיחדם בכספו (כמו שמסביר הת"ת) שהיה עשיר גדול ('רב אמר: קרח עשיר גדול היה, תיסברין של פרעה נגלה לו בין מגדול ובין הים' [יר' סנהדרין י,א]), ומובא במדרש: 'עמד קרח ועשה להם משתה ונתעטפו בטליתות תכלת. באו בני אהרן ליטול מתנותיהם חזה ושוק, עמדו כנגדן, אמרו להן: מי צוה אתכם ליטול כך, לא משה? לא ניתן כלום, לא דבר המקום כך!' (במדבר רבה יח,ג). כך שפעל בממונו דרך משתה לטעון שמשה אינו שליח ה' ח"ו (ביר' מובא בצורה יותר בוטא: 'באותו שעה אמר קרח: אין תורה מן השמים, ולא משה נביא, ולא אהרן כהן גדול' [שם]), אולי זהו גם כרומז 'לקח מקח רע לעצמו', שלקיחת הממון היא שגרמה לו בסוף לחטוא בעדת קרח, כך שבחטאו בעדת קרח התגלה השורש שלקח ממון (מקח) רע לעצמו. דבר זה דומה לחטא העגל, שרצו להחליף את משה רבנו בעגל ("ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו" [שמות לב,א]), ועשו בחטא העגל משתה ("וישב העם לאכל ושתו" [שמות לו,ב]), שזהו כקרח שביקשו עדתו לכפור בשליחות משה בקבלת התורה; וכמו בעגל הממון הרב הוא שגרם להם לחטוא: 'דבי רבי ינאי אמרי מהכא: (דברים א, א) "ודי זהב". מאי ודי זהב? אמרי דבי ר' ינאי: כך אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די הוא גרם שעשו את העגל' (ברכות לב,א), כך אצל קרח הממון שלו גרם לו לחטוא ושימש לחטא (כמו שבעגל עשו מהזהב שהיה להם את העגל). בחטאו עשה קרח קרחה בישראל – הביא למיתת רבים, כעין שבעגל היה הרג בבנ"י – בחרב ובנגף (שמות לב,כח. לב,לה. ואף ה' רצה לאבד את ישראל ח"ו). '"בן יצהר" – בן שהרתיח עליו את כל העולם כצהרים', שבפשטות הכוונה לזמן שהיום הכי חם וכעין מרתיח את העולם שזהו בצהרים. אולם אפשר שרומז שבמתן תורה היה קיום לעולם (שבלי קבלת התורה היה העולם נחרב [שבת פח,א]) ואז העולם נרגע, והוא כעין העלה את העגל שהיה פגם במתן תורה, ולכן כעין פעל לכעס בעולם; והעגל נעשה בעקבות שמשה לא ירד בצהרים בשעה הששית: 'אמר ר' יהושע בן לוי: מ"ד (שמות לב, א) "וירא העם כי בושש משה"? אל תקרי בושש אלא באו שש. בשעה שעלה משה למרום, אמר להן לישראל: לסוף ארבעים יום בתחלת שש אני בא. לסוף מ' יום בא שטן ועירבב את העולם, אמר להן: משה רבכם היכן הוא? אמרו לו: עלה למרום. אמר להן: באו שש! ולא השגיחו עליו. - מת! ולא השגיחו עליו. הראה להן דמות מטתו. והיינו דקאמרי ליה לאהרן: (שמות לב, א) "כי זה משה האיש" וגו'' (שבת פט,א). לכן זה מתגלה בדימוי לצהרים שמרתיח את העולם (וגם זה נעשה ע"י שהשטן 'עירבב את העולם', לכן זה מתגלה בגילוי בעולם – שמתחמם בצהרים). '"בן קהת" – בן שהקהה שיני מולידיו', הוא ביזה את אבותיו בחטא, כעין שאהרן עשה את מעשה העגל, שפנו אליו בשל מעלתו ויחוסו (שהיה בן עמרם שהיה גדול הדור במצרים [סוטה יב,א] ואחיו של משה), וזה ביזיון שגרם דבר כזה (אלא שהיתה לו סיבה טובה), ולכן כעין מבייש את ייחוסו, וממילא זהו כהקהת שיני אבותיו. בנוסף, גם כרמז שיש קשר של דורות ומכה – שכעין מקהה במכה את שיני הדורות קודמים, שזה כמו שבעגל נעשה מידת הדין על אהרן ולכן מתו שני בניו: 'הנותרים – מן המיתה. מלמד שאף עליהם נקנסה מיתה; ועל עון מעשה העגל הוא, שנאמר: "ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו" (דברים ט,כ). אין השמד אלא כילוי בנים, שנאמר: "ואשמיד פריו ממעל" (עמוס ב,ט), ותפילתו של משה בטלה מחצה, שנאמר: "ואתפלל גם בעד אהרן" (דברים ט,כ)' (רש"י; ויקרא י,יב); כך שיש גילוי של דורות ומכה. או שמובא בגמ': 'אשריהם לצדיקים לא דיין שהן זוכין, אלא שמזכין לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות. שכמה בנים היו לו לאהרן שראויין לישרף כנדב ואביהוא, שנאמר (ויקרא י, יב) "הנותרים", אלא שעמד להם זכות אביהם' (יומא פז,א), ובחיבור עם רש"י (שמתו על חטא העגל) אפשר שהיתה מידת הדין בשל העגל, ולכן כשחטאו בניו נעשו ראויים לישרף, אלא שזכות אהרן אביהם עמדה להם (שעשה לטובה כמה שיכל). שכך זהו גילוי עניין העגל (שלכן מתו) ועניין שהבנים חטאו לעומת האבות שהיו צדיקים (שלכן הזכות של האבות היא שהצילתם), שזה כעין הקהת שיני האבות בקצת – שהם לא צדיקים כאבותיהם; ואצל קרח היה זה חטא גדול ולכן כהקהה גמורה. '"בן לוי" – בן שנעשה לויה בגיהנם', שירד עם רבים לגיהנום, שכך גם בעגל מתו רבים בחרב ובנגף בשל חטאם (שמות לב), ולכן יורדים לגיהנום (בשל חטאם). אולי דרשו ארבעה רמזים לחטא קרח בפס' כרמז שזה חטאם הרביעי ולכן היה קשה עד שמשה נפל על פניו: '"וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח". אמר להם "כָּל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים" וכולם שמעו בסיני "אנכי ה' אלקיך", "וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'", אלמלא אתם שמעתם לבדכם והם לא שמעו הייתם אומרים, עכשיו כולם שמעו ומדוע תתנשאו? מיד נזדעזע משה מפני המחלוקת מפני שכבר היה בידן סרחון רביעי. משל לבן מלך שסרח על אביו ופייס עליו אוהבו פעם שתים ושלש, כשסרח רביעית נתרשלו ידי אוהבו של מלך. אמר: כמה פעמים אטריח את המלך? אף כאן משה, חטאו בעגל - "ויחל משה", "ויהי העם כמתאוננים" - "ויתפלל משה". במרגלים - "ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים". במחלוקתו של קרח אמר: כמה אוכל להטריח את המקום? לפיכך "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו"' (במדבר רבה יח,ו). קרח טען שכולם קדושים כמו שמוכח במתן תורה, ולכן בשל שקישר חטאו למתן תורה, היה בזה כעין חטא העגל שחטאו במתן תורה, ולכן נאמרו ארבעה רמזים בהקשר לחטאו, שזה חטא רביעי וקשור לעגל.