'חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי, ואלו הן: רבי אליעזר בן הורקנוס, ורבי יהושע בן חנניה, ורבי יוסי הכהן, ורבי שמעון בן נתנאל, ורבי אלעזר בן ערך. הוא היה מונה שבחן: רבי אליעזר בן הורקנוס, בור סוד שאינו מאבד טפה. רבי יהושע בן חנניה, אשרי יולדתו. רבי יוסי הכהן, חסיד. רבי שמעון בן נתנאל, ירא חטא. ורבי אלעזר בן ערך, כמעין המתגבר … אמר להם: צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר: עין טובה. רבי יהושע אומר: חבר טוב. רבי יוסי אומר: שכן טוב. רבי שמעון אומר: הרואה את הנולד. רבי אלעזר אומר: לב טוב' וכו' (אבות ב,ח-ט). ראה הסבר נרחב ועמוק למשניות אלו ב'אבות לבנים' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א. נראה שלכאורה ההדגשה שהיו לו חמשה תלמידים קצת מיותרת, שיכלו לומר את שמותיהם והינו מבינים לבד שהם חמשה; וכן ממה שנאמרו שמותיהם בקטע שהיה מונה שבחם אנו יודעים את שמותיהם אז למה לומר בנפרד שוב את שמותיהם בהתחלה? לכן נראה שבאה המשנה לרמז על דברי חז"ל שיש גילוי בשם על האדם: '"רות" מאי רות? א"ר יוחנן: שזכתה ויצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות. מנא לן דשמא גרים? אמר רבי אליעזר: דאמר קרא (תהלים מו, ט) "לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ", אל תקרי שמות אלא שמות' (ברכות ז,ב). לכן הודגשו שמותיהם כשלעצמם ואח"כ שוב נאמרו בדברי ריב"ז לומר שיש לזה קשר להתגלותם בעולם; והודגש שהם חמשה כדי להדגיש את העניין של מספר חמש, שזה מרמז על חמשת חומשי התורה; שריב"ז העמידם והם המשיכו את גילוי התורה בעולם לאחר חורבן הבית. ריב"ז ביקש ופעל כדי להשאיר את התורה בעולם (גיטין נו,ב), וכך תלמידיו אלו היו המשכו בגילוי התורה בעולם, ולכן גם מתגלים כעין כנגד התורה, ולכן ריב”ז הוא שמגלה את מעלתם ע”פ שמותם שנקראו בעולם. נראה ששמם מרמז על מעלתם: 'רבי אליעזר בן הורקנוס – בור סוד שאינו מאבד טפה', הוא לא מאבד טיפה שזה דבר של זכרון שתלוי בעזרה משמים: 'לאוקמי גירסא – סייעתא מן שמיא היא' (מגילה ו,ב). 'לאוקמי גירסא – שלא תשתכח ממנו. סייעתא דשמיא – ויש יגע ואינו מוצא' (רש"י). לכן נקרא 'אליעזר' שה' עזרו שלא תשכח ממנו כלל התורה שלמד, וזהו 'בן הורקנוס' כעין לשון 'אור כנוס', שהתורה נמשלה לאור ("ותורה אור" [משלי ו,כג]), וכך אותו האור – התורה כנוסה בו ואינה נעלמת, כמו בבור סיד שאינו מאבד טיפה מחלחול לקרקע. 'רבי יהושע בן חנניה – אשרי יולדתו', שאמו היתה מביאה אותו לביהמ"ד בהיותו קטן, ואף בקשה מהת"ח שיתפללו עליו; זהו ששמו יהושע כמו שעל יהושע נאמר שהיה בביהמ"ד, ונאמר בלשון של כעין מישהו קטן (נער): '"ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל" (שמות לג,יא), שכך ריב”ח היה בביהמ”ד מהיותו קטן. וכן אותיות 'הושיע', שאמו הושיע אותו מהדעות הפשוטות – שיהיה דבוק בת"ח וחכמתם, שזהו שהיא הושיע אותו בכך שהביאה אותו לביהמ"ד, וכן שביקשה מהת"ח שיתפללו עליו וגם בזה הם הושיעו אותו. אולי גם כעין קיצור של 'יהיה הוא של ע', שיהיה הוא של הזקנים (ע' זקנים), שיהיה צמוד אליהם מקטנות כעין אחד שלהם. אולי חנניה רמז ל-'חנן י'ה', שה' חננו בחכמת התורה ע"י דבקותו לתורה מקטנות, שזהו כעין ההיפך מעמלק שבאו בעקבות שבנ"י רפו ידיהם מת"ת (כמו שאומר ר"י בעצמו, וכן מפס' שקשור להורים וילדיהם): 'ר' יהושע אומר: שריפו עצמן מדברי תורה, וכן הוא אומר (ירמיהו מז, ג) "לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים"' (בכורות ה,ב), שכתגובה לזה ה' נשבע בשם "י'ה" נגד עמלק (שמות יז,טז); לכן כאן זה ההיפך, שה' חננו בתורה בעקבות דבקותו בתורה (ועם רמז לצאצאים, שאמו הביאתו, להבדיל מאבות שרפו ידיהם, כאן אמו חיזקה ידיה להביאו ללמוד מקטנות). 'רבי יוסי הכהן – חסיד', מעצם היותו כהן הוא קרוב לקדושה, ולכן יוסי שזה קיצור של יוסף, הוא מוסיף על הגילוי קדושה הגדול, וזהו שהוא חסיד. גם נראה ש'יוסי' זה (גימטריה) 'כ"ו ס', שכ"ו זהו שם הויה, ששם ה' מתגלה בשלמות ע"י כל בנ"י, שזהו רמז ס' כנגד ס' ריבוא בנ"י (שהם כנגד גילוי כעין ששים ריבוא אותיות בתורה), שבכל אחד מבנ"י יש משיכה למצווה כזו או אחרת בה הוא מקפיד במיוחד (שזהו 'רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר (ישעיה מב, כא) ”ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר”' [משנה מכות ג,טז], שיש הרבה מצוות וכך כל אחד יכול להתחבר בשלמות לפחות למצווה אחת הקרובה לליבו), ולכן בכלל בנ"י מתגלה החסידות לה' בכל המצוות, כמו שהאיש החסיד מוסיף בהקפדה על המצוות ובכך מגלה שם ה' בשלמות בכל, וכך מביא לגילוי מידת החסד בעולם (שזהו שם הויה); בנוסף חסיד חייב לאהוב במיוחד ולדרוש טובתם של בנ”י במעלה גדולה, אחרת כל חסידותו חסרה. בגימטריה יוצא 'פ"ו' שזה גימטריה של 'אלקים' וכן של 'הטבע', שמעלה את כל הטבע לקדושה, וכך מגלה את שם ה' ומבטל את מידת הדין (שהופכה לשם הויה מידת החסד, כרמוז בשמו יוסי כמו שאמרנו קודם), שזהו יוסי – שה-ס' מרמז לשש כששת ימי המעשה בבריאה, שהוא מקדש את כל המציאות הגשמית שבטבע ובכך מעלה אותה (וזהו ס', כעין שש אבל שעולה ממספר של אחדות לעשרות, ולכן מתגלה ב-ס'), ובכך מתגלה מידת החסד של שם הויה (גימטרית י,ו,י). (ההבדל בגימטריה בין יוסי ליוסף זה שבעים, כרמז לשבעים הזקנים שהם אומרים את ההלכה, והוא כעין מסתיר זאת במעשיו, שמוסיף עליהם בחסידותו). 'רבי שמעון בן נתנאל – ירא חטא', שיראת הרוממות באה בעיקר כשזוכר ורואה מול עיניו את מתן תורה בו ה' נגלה בגדולה אדירה ונוראה, זהו 'שמעון' כרמז לשמיעת ה' בסיני, ששמענו את עשרת הדברות, וכך שומר על המצוות שלא יחטא מתוך יראת הרוממות (שכל המצוות גנוזים בעשרת הדברות); גם רמז לשמיעת קול ה' ע”י הנביאים שהתריעו על חטאי בנ”י, כעין ”ואגיד לכם היום ולא שמעתם בקול ה' אלקיכם ולכל אשר שלחני אליכם” (ירמיהו מב,כא). כמו כן שמעון כעין קיצור של 'שמא עון', שחושש מלחטוא, שהוא ירא חטא, וזה בשל מעלת וחומרת העוונות, שזהו 'בן נתנאל' שהסיבה היא בשל שה' נתנם ולכן מיראת הרוממות של ה' הוא ירא מלחטוא (ולא בשל שמא יענש). 'ורבי אלעזר בן ערך – כמעין המתגבר', 'א'ל עזר' שה' עזר לו להיות כמעיין המתגבר, שה' שם באדם את הכח להתאמץ ולהיות ע"י כך מחודד וחדשן בתורה, שבעניין 'לחדודי' נאמר 'יגעתי ומצאתי תאמן', שכך ה' נתן בעולם, ולכן זהו א'ל עזר, לא 'א'לי' (הא'ל שלי – שמתגלה דווקא אצלי) כמו באליעזר (שאצלו זה זכרון שזה בסיוע משמים), אלא 'א'ל' כללי (של כולם) שזה לא משהו שה' נתן לי סיוע משמים כמו בזכרון, אלא ה' שם זאת בטבע שכך יהיה למי שיתאמץ, ולכן כשהתאמץ ר”א זכה להיות כמעיין המתגבר (וזה ה' עזר כיון שהוא זה ששם כך בטבע; וגם ר”א היה כמעין המתגבר בצורה יוצאת דופן, ולכן זהו גם שה' נתן לו יותר מלאחרים), וזהו ע”י שהיה 'בן ערך' כמו שמעריך מה דומה למה ומה שונה, וכך מחדש חידושים; וכן יכול כעין ליקרא (בשינוי ניקוד והחלפה בדומה, מהאות ע' לאות א') 'אורך' (אור היוצא ממך), שזהו אור התורה שיוצא ממנו – מחידושיו. חמשת תלמידיו כעין כנגד חמשת חומשי התורה: ר”א הוא כבור סיד, שזה דבר שעושים במציאות הטבעית, ולכן זהו כנגד ספר בראשית – ספר בו נאמר על בריאת העולם; גם עשיית הבור הוא כדי לשפר את הטבע, כדי שיוכלו להשתמש בהמשך במים שיורדים בגשם, שזהו כמו שהאבות פעלו לתיקון עולם (בתורה המשולה למים). לכן הוא הביא כדוגמה לדרך ישרה לאדם: 'עין טובה', שזה כנגד האבות שמסופר עליהם בבראשית, כמו שנאמר על אברהם: 'עין טובה, ורוח נמוכה ונפש שפלה – מתלמידיו של אברהם אבינו' (אבות ה,יט). גם בור מים זה מאגר שמשתמשים בו מהמים שירדו בגשמים, שהיה מי גשמים ועכשיו זה מאגר מים, שהמים שכאן זה המים שהיו שם, כעין שכל ההיסטוריה קשורה לאבות ('א"ר יהושע דסכנין: סימן נתן לו הקדוש ברוך הוא לאברהם, שכל מה שאירע לו אירע לבניו' [תנחומא "לך לך" סימן ט]). גם 'עין טובה' זה מבט טוב על כל העולם – על כל מה שנברא בבריאת העולם, כספר בראשית בו מסופר על הבריאה. ר"י הוא כנגד ספר שמות, שבו גאולת מצרים, וזה קשור לנשים: 'דרש רב עוירא: בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים' וכו' (סוטה יב,א), שעשו מעשי קדושה בכך שפעלו להבאת הדור הבא של הילדים, שזהו כמו ר"י שאמו פעלה עליו בגילוי של קדושה (שהביאתו לביהמ”ד). זהו שאומר ר"י 'חבר טוב' שהחבר הכי טוב לאדם זהו אשתו, אבל גם אמו של ר"י חיברה אותו לת"ח מקטנותו, כעין יהושע שהיה משרת משה באהל ביהמ"ד, שהיה כעין חבר טוב של משה. ר' יוסי אומר 'שכן טוב', שהוא חסיד שמהדר במצוות ולכן גם במצוות שבין אדם לחברו, ומבקש רחמים וכפרה וטובה גדולה והשראת שכינה לישראל, כעין שכל בנ"י שכניו, הרחוקים והקרובים – כולם שכנים טובים ורוצה בטובתם, וכך מביא לכפרה והשראת שכינה בישראל, שזהו 'שכן' שגם כעין רמז לשכינה השוכנת בארץ, ולכן מרמז לספר ויקרא, ספר העבודה במשכן, וזהו ר”י הכהן – ככהנים שעובדים במשכן; וכן כשנמצא בשלום עם שכניו, שיש שלום בבנ"י בא גילוי שכינה: 'כשהן אגודים, מקבלין פני שכינה' (תנחומא "נצבים" סימן א). ר"ש כנגד ספר במדבר בו מסופר על חטאי בנ"י, שהוא היה כתיקון להם, שנזהר מלחטוא, שהיה ירא חטא; והוא אומר 'הרואה את הנולד', שזהו ספר במדבר שמספר על תחילתו של עם בנ"י, שזהו הדור הראשון של בנ"י כעם ריבוני לעצמו (וזהו שאמר בדרך הרעה: 'הלוה ואינו משלם', כעין בנ"י במדבר שה' נתן להם בניסים מעל ומעבר [מן, באר, ענני כבוד, שלו ושלא בלו שמלותיהם], והם במקום לעבדו – להשתמש עם זה להתחבר ולעבוד את ה', הם חטאו לו). ר"א כנגד ספר דברים שזהו משנה תורה, החזרה על התורה באמירת פרטי התורה, שזהו ריבוי של הפרטים, כעין הוספה על הכללים, כר"א שהיה כמעין המתגבר – שמוסיף בתורה. הוא אומר 'לב טוב', שזה כולל את הקודמים לו, 'שבכלל דבריו דבריכם' כדברי ריב"ז, שספר דברים הוא משנה תורה – כנגד כל התורה; וכן בלב טוב הוא משעבד את כל ליבו לה', שרק כך יכול לחדש כראוי, כאמת, בלי טעויות של פניות זרות.