"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. אַל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט מִשְׁפְּחֹות הַקְּהָתִי מִתּוֹךְ הַלְוִיִּם... וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ בְּגִשְׁתָּם אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים... וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ"

(במדבר ד, יז-כ)

פרשת "במדבר" מסתיימת לכאורה בנימה לא כל כך חיובית, שלא כדרך סיומי הפרשות המסתיימות בדרך-כלל בצורה חיובית, בכך שהיא מזהירה את הַלְוִיִּם: "וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ בְּגִשְׁתָּם אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים... וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ".

הרמב"ם קבע להלכה, שאדם העולה לתורה צריך שיפתח בטוב ויסיים בטוב, חוץ מפרשת האזינו, וזה לשונו (הלכות תפילה, פרק י"ג הלכה ה): "כל העולה לקרות בתורה פותח בדבר טוב ומסיים בדבר טוב".

מתוך הפסוקים משמע, שהאיסור: "וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ", הינו - ראיית ארון ברית ה', כפי שפירש "דעת מקרא": "אסור להם (ללויים) להיכנס למקדש, כאשר מכסים את כלי הקודש... ימנעו מלראות את הקודש, את הארון, ולכן כיסוהו בפרוכת באופן שלא יראו אגב כך את הארון".

אם כן נשאלת השאלה, מדוע כאן פרשתנו מסתיימת באווירה קודרת של איסור חמור שדינו מוות?

ישנם מספר הסברים, אך נתמקד בהסבר אחר שאולי יניח את הדעת והוא, שהפסוקים האחרונים של הפרשה למעשה אינם עוסקים בדבר רע, אלא באים ללמדנו מספר תובנות חשובות ואחת מהן היא בנושא "הסקרנות", שבה נתמקד.

רבי יצחק אברבנאל (מראשי יהדות ספרד ופורטוגל) התייחס לנושא, וכה דבריו: "ויחיו ולא ימותו בכרת, בגישתם אל קדש הקדשים, כי נפש האדם בגשתו אל הקודש תכסוף לראות חוץ מגבולו, ולכן אתם צריכים לכסות ולהעלים, כדי שלא ימותו בהרסם לראות".

דבריו של אברבנאל מלמדים אותנו, שגם יצר הסקרנות, שהוא חיובי וחיוני במהותו ואף הגורם מספר אחד בהתפתחותו של האדם מאז היותו ילד ועד זקנה, גם תכונה זו צריכה גבולות. ברור שללא הסקרנות הטבעית, העולם היה נשאר כפי שהוא. כל ההתפתחות העצומה של המדע והטכנולוגיה, הרפואה והתעשייה, הינה תוצאה של סקרנות האדם, אולם גם סכנה יש בה ואת זה התורה רצתה ללמדנו, שנדע שהגישה לשיא הקדושה ומקום השראת השכינה איננה בלתי מוגבלת.

נחמה ליבוביץ זצ"ל ניסחה את הדברים בצורה חדה ונפלאה: "יש לאדם תשוקה לדעת, שהיא יסוד גדולתו אך גם יסוד קטנותו. התשוקה לדעת היא המובילה את האדם לכבוש עוד ועוד תחומים, להבין, לפענח וליצור. אבל אותה תשוקה היא המובילה אותו לחדור אל מעבר לגבולותיו, להציץ לאזורים אסורים".

פרשת 'במדבר' מלמדת אותנו פרק חשוב בהתנהלות של אדם וְעָם מול תכונות טבעיות הכרחיות שעלולות חס ושלום לפגום במקום לקדם. גם בנושא חינוך ילדינו, הרי שעלינו לדעת לנווט בתבונה את כישרונותיהם ורצונם לדעת ולכבוש, ולשים את הגבולות במקומות הנכונים ללא מורא, כדי שחס ושלום לא ייכשלו ויבולע להם.