"וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלהם קדשים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם" וגו' (ויקרא יט,א-ב). בפרשות "אחרי מות”-"קדושים" ו"אמור" מופיע "אני ה'” פעמים רבות. (אחרי מות: 6. קדושים: 20. אמור: 16). האזכרה של "אני ה'” באה לומר שה' נאמן ליתן שכר על כך: '"ויאמר אליו אני ה'" – נאמן לשלם שכר טוב למתהלכים לפני … ובלשון הזה מצינו שהוא נדרש בכמה מקומות: "אני ה'" – נאמן ליפרע, כשהוא אומר אצל עונש, כגון (ויקרא יט יב): "וחללת את שם אלקיך אני ה'"; וכשהוא אומר אצל קיום מצוות – כגון (ויקרא כב לא): "ושמרתם מצוותי ועשיתם אותם אני ה'" - נאמן ליתן שכר' (רש”י; שמות ו,ב). פרשת אחרי מות מתחילה בעניין של כהנים, וכן פרשת אמור, נראה שבכך בא לרמז שבאמצע יש את פרשת קדושים שזה כלל בנ"י, שאנו קדושים, שזה חלק ממהותנו כעין כהנים בעולם: “ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל" (שמות יט,ו) [כך כעין נרמז כאן שקודם "ממלכת כהנים" – אחרי מות, ואח”כ "גוי קדוש" – קדושים; "אלה הדברים אשר תדבר אל בנ”י" – זהו בפרשתנו "דבר אל כל עדת בנ”י” (או "אשר תדבר" – אמור)]. בשל היותנו ממלכת כהנים של ה', ה' נותן לנו שפע כדי שיהיה בכך קידוש השם בעולם, כשרואים שממלכת ה' מצליחה בעולם זה מביא לקידוש שם ה' בעולם. אולם דבר זה תלוי במעשינו, שאם נעשה את רצון ה' הוא יביא לנו טובה, ואם לא אז ח"ו יהיה ההיפך; לכן סך הפעמים שנאמר "אני ה'” שיביא לנו טובה (או ח"ו רעה) זה תלוי בקשרנו בתורה, שזהו שיש 42 פעמים כמניין "בם" כרמז לתורה: “ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך” (דברים ו,ז) [שהתורה מסובבת את כל חיינו, שזהו הפירוט “בשבתך בביתך” וגו', שבכל מצב תהיה מחובר לתורה]. זה חל על קיום התורה, כמו שהתורה הבטיחה לעושי רצונו או ח"ו לעוברי רצונו, שה' נותן שפע כדי שנוכל לעבדו: 'מאחר שנודע שמתן שכרן של מצות והטובה שנזכה לה אם שמרנו דרך ה' הכתוב בתורה היא חיי העולם הבא, שנאמר "למען ייטב לך והארכת ימים”. והנקמה שנוקמים מן הרשעים שעזבו ארחות הצדק הכתובות בתורה היא הכרת, שנאמר "הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה”. מהו זה שכתוב בכל התורה כולה: אם תשמעו יגיע לכם כך, ואם לא תשמעו יקרה אתכם כך, וכל אותן הדברים בעולם הזה, כגון: שובע ורעב ומלחמה ושלום ומלכות ושפלות וישיבת הארץ וגלות והצלחת מעשה והפסדו ושאר כל דברי הברית? כל אותן הדברים אמת היו ויהיו, ובזמן שאנו עושים כל מצות התורה יגיעו אלינו טובות העולם הזה כולן. ובזמן שאנו עוברין עליהן תקראנה אותנו הרעות הכתובות. ואף על פי כן אין אותן הטובות הם סוף מתן שכרן של מצות ולא אותן הרעות הם סוף הנקמה שנוקמין מעובר על כל המצות. אלא כך הוא הכרע כל הדברים: הקב"ה נתן לנו תורה זו עץ חיים היא, וכל העושה כל הכתוב בה ויודעו דעה גמורה נכונה זוכה בה לחיי העולם הבא. ולפי גודל מעשיו ורוב חכמתו הוא זוכה. והבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש ונהגה בחכמתה תמיד, שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה, כגון: חולי ומלחמה ורעב וכיוצא בהן. וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את ידינו לעשות התורה, כגון: שובע ושלום ורבוי כסף וזהב. כדי שלא נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להן אלא נשב פנויים ללמוד בחכמה ולעשות המצוה כדי שנזכה לחיי העולם הבא. וכן הוא אומר בתורה אחר שהבטיח בטובות העולם הזה: "וצדקה תהיה לנו" וגו'' וכו' (רמב"ם הל' תשובה ט,א). לכן מרמזת כאן התורה, שאמנם כלפי חוץ נראה שאין שכר ועונש בעולם, אולם "אני ה'” נאמן לשלם שכר על כל התורה, שזהו "בם" שתוכלו לשבת וללמוד וכן לקיים את התורה, אולם זה ברמז כעין בכיסוי, שמי שרואה את ההצלחה לא רואה שזה ישר מהתורה, אלא רק רואה שיש הצלחה כללית, שאין זה שכר המצווה אלא שפע שה' מעניק לנו כדי שנוכל לקיים את התורה. הטוב והשפע מתגלה במיוחד ע"י לימוד תורה, כמו שמובא באבות: 'רבי נחוניא בן הקנה אומר: כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ' וכו' (אבות ג,ה). 'עול תורה – התמדת הקריאה' וכו' (רמב”ם), 'עול מלכות – משא מלך ושרים. דרך ארץ – עמל וטורח הפרנסה, לפי שמלאכתו מתברכת' (ברטנורא). עוד נראה שבפרשת קדושים הרבה מהנאמר זה על בין אדם לחברו (שבו במיוחד יש שכר בעוה”ז; ראה 'תורת המקרא' “קדושים”, למרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א), כעין רמז שבין אדם לחברו שלא מתגלה בתורה אינו תמיד הדבר הראוי, שכדי שתהיה עשיה נכונה וחיובית בעולם יש חובה שתהיה התגלות של התורה, שתורה לנו מה לעשות ואנו נדע לפי זה מה הדרך בה ה' רוצה שנעשה – שזהו הדרך אמיתית והנכונה לקיום בין בני אדם, ואילו כשמנותק מהתורה אין זה תמיד הדרך הראויה (כמו שרואים בימנו דברים שביהמ"ש עושה בטענה שזה חיובי, אבל בפועל זה ממש גילוי של אכזריות [כמו הנעשה עם המסתננים בדרום ת"א, שכביכול מרחמים על המסתננים, אבל בפועל גורמים אכזריות רבה ביותר על המוני יהודים שגרים שם]). לכן הגילוי של "אני ה'” שברובו נאמר כאן על בין אדם לחברו – כיון שבזה מתקן את דרך העולם (שזהו שכרו), זה קשור לכלל התורה, שרק ע”י גילוי כלל התורה אפשר לגלות את החיובי הראוי שבין אדם לחברו; לכן “אני ה'” שנאמר כאן נאמר באמצע ה”אני ה'” שנאמר לפניו ואחריו (בפרשות "אחרי מות" ו"אמור”), שיחד יוצא “בם”, שרק דרך התורה אפשר לתקן את העולם בדרך האמיתית ביותר, וגם זה ע”י כלל התורה שמחנך ומיישר את האדם, שכך כשמגיע למצוות בין אדם לחברו מבין גם איך צריך לפעול במה שלא נאמר במפורש. שזהו כרמז ש"קדושים תהיו" בא לרבות גם פרישות שלא נאמרה במפורש, שבדומה לזה גם בבין אדם לחברו התורה מצווה שנעשה גם מעבר למה שנאמר במפורש ("ועשית הישר והטוב" [דברים ו, יח]. רמב"ן; ויקרא יט,ב), שכך רומז לדברינו שהתורה רוצה שתעשה מעבר למה שנאמר כדי להיות אדם ישר, ובכך גם תתיישר בבין אדם לחברו כראוי, בריבוי למה שהתורה לימדה אותך לעשות. זהו "אני ה'" שבבין אדם לחברו, בגילוי שבתוך "בם" פעמים שרומז ללימוד תורה (“ודברת בם”), כרמז שרק ע"י חיבור ללימוד התורה אפשר ליישר את השכל להתנהגות הראויה ביותר בין בני האדם. (אולי זהו עומק דברי הלל לגר שבין אדם לחברו זהו כל התורה [שבת לא,א], שלכאורה הרי יש גם בין אדם למקום? אלא שגם בין אדם למקום מיישר את האדם כדי שיהיה מתוקן בחיבור לה' כמו שה' בראו – שאז הוא ישר בשכלו, וממילא בזה גם יוכל להבין איך להתנהג בין אדם לחברו, כך שבכל התורה יש חיבור לזה).