פרשת השבוע - תזריע מצורע
"וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח
לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת.."
(ויקרא יד, ד)
כתב ה"שפת אמת" (פרשת
מצורע שנת תרס"א): "הנה כי כן מבואר היטב ענין המצורע שמביא שתי ציפורים,
כי הציפור ששוחטים באה לכפר על דיבורים בטלים, לכן שוחטים אותה להורות על מניעת
הפטפוט בדברים בטלים. אולם הציפור החיה באה לכפר על מה שהיה בכוח האדם לדבר דברי
תורה ותוכחות אך שתק, לכן משאירים אותה חיה ושולחים אותה על פני השדה, לרמז שיכתת
רגליו ממקום למקום וירבה לדבר דברי תורה ותוכחה ללמד את הבריות דרכי ה' ותורתו...
דאיתא בזוהר הקדוש פרשת תזריע דהנגעים באין על מילה בישא, ועל מילין טבין דאתי
לידיה ולא מליל (הנגעים באים על מילים טובות שבאו לו, ולא אמר אותן).. כמו שכתוב (דברים
ו, ז): 'וְדִבַּרְתָּ בָּם'... ודברת בם ולא בדברים אחרים... והציפורים
באים לתקן ב' החטאים: השחוטה לבער ולפרוש עצמו מדברים בטלים ומכל שכן לשון הרע,
והמשולחת להכין הפה ולשון להוציא בהם דברי תורה".
תהליך התשובה של המצורע
כולל בתוכו לקיחת שתי ציפורים: אחת נשחטת ואחת משולחת על פני השדה. את מהלך התיקון
הזה מבאר ה"שפת אמת" כתיקון כולל לעולם הדיבור, המורכב בעצם משלושה סוגי
דיבור ועוד אחד רביעי. סוגי הדיבור הם:
א. דיבורים אסורים, כגון:
לשון הרע, רכילות, קללות וכיוצא בזה.
ב. דיבורים שהם מצווה,
כגון: לימוד תורה, ברכות או תפילות.
ג. בתווך בין שניהם נמצאים
דיבורים מותרים: ענייני חולין שהם לא עבירה ולא מצווה.
השאלה הנשאלת היא, כיצד
באמת משפיעים על הדיבור ומונעים מעצמנו דיבור קלוקל ואסור? התשובה, על פי הזוהר
הקדוש, לא נמצאת במחוזות השליטה על הדיבור או לחילופין בשתיקה, אלא באופן מפתיע
במחוזות הדיבור עצמו - "הנגעים באים על מילים טובות שבאו לו, ולא
אמר אותן".
הזוהר הקדוש אומר שכמו
שהאדם עתיד להיענש על כל הדיבורים הרעים שהיה לו לא לומר והוא אמר, כך הוא עתיד
להיענש על כל הדיבורים הטובים שהיו צריכים לצאת מפיו, ולא יצאו. וזהו סוג הדיבור
הרביעי שאנחנו מדברים עליו - דיבורים טובים שהיו צריכים להיאמר ולא נאמרו.
כל המחמאות שהיינו צריכים לתת, כל המילים הטובות, מילות העידוד וההודאה, כל אלו
נספרים ונמנים ועל כולם אנחנו עתידים ליתן את הדין.
בדיבור אין חלל ריק - במקום
שבו מילים טובות לא נאמרות, באות מילים לא טובות, מגיע דיבור על דברים בטלים, שמהר
מאוד גולש גם לדיבורים אסורים. אם נדבר דברים טובים, תנועת הדיבור תהיה כלפי מעלה,
והוא יימשך למקומות העליונים. ואם דברים בטלים ממלאים את הפה, הכיוון הכללי הוא
למטה, ומשם ללשון הרע ורכילות הדרך קצרה.
ציפור אחת נשחטת - אלו הם
הדיבורים האסורים. אבל ציפור אחת פטפטנית משולחת על פני השדה - רומזת לדיבורים
שאמורים להיות, לדיבור מתוקן שעוסק בחיוב, שאינו חוסך במילים טובות ובמחמאות,
שיודע לפרגן ולתת מכל הלב מילים ומשפטים עם כוונה ותשומת לב.
ההתמודדות עם לשון הרע אינה
בשתיקה, אלא בדיבור אחר. שתיקה לא "תכבה" מילים לא טובות. רק דיבור טוב,
מילים טובות שייאמרו, יצליחו ליצור שינוי.
נזר הבריאה, האדם, שעליו
נאמר (בראשית ב, ז): "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה", לרוח
מדברת, אסור לו להשפיל את כתר הדיבור, אלא עליו לרומם אותו מעלה.
הרב אייל
ורד, מהספר: "אל שפת האמת - על פרשת השבוע"