"ויאמר ה' אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו" (ויקרא כא,א). '"אמר אל הכהנים". מה כתיב למעלה מן העניין? "ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו, באבן ירגמו אותם דמיהם בם", ואחרי כן "אמור אל הכהנים". זה שאמר הכתוב: "וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים המצפצפים והמהגים, הלא עם א'ל אלקיו ידרוש בעד החיים אל המתים" (ישע' ח יט). אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אם יאמרו לכם אומות העולם, הניחו א'ל אלקים שבשמים ודרשו אל האובות. אמרו להם: הלא עם א'ל אלקיו ידרוש. כמו שאמר אליהו לאחזיהו: "המבלי אין אלקים בישראל אתה שולח לדרוש בבעל זבוב אלהי עקרון" ( מ"ב א ו). למה לנו להניח חי העולמים, וה' אלקים אמת, הוא אלקים חיים ומלך עולם, ונדרוש אל המתים, "פה להם ולא ידברו, עינים להם ולא יראו" (תהל' קטו ה). אנו כתיב בנו: "ואתם הדבקים בה' אלקיכם, חיים כלכם היום" (דבר' ד ד), לפיכך נדרוש באלקים חיים. אבל אלוהות של עובדי עבודה זרה, "כמוהם יהיו עושיהם" (תה' קטו ח). מה כתיב אחריו? "לתורה ולתעודה אם לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר" (ישעי' ח כ). רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אמר: אמר הקדוש ברוך הוא: אם לא יאמרו כדבר הזה לאומות העולם, אין להם שחר, אינו מזריח להם את השחר. רבי שמעון בן לקיש אומר: אשר אין לו שחר, האובות והידעונים על עצמן אינן מעלין את השחר, שהן נתונין באופל, וכל שכן על אחרים. ואם תאמרו ממי נדרוש? הרי הוא אומר: "ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם" וגו', "על פי התורה אשר יורוך" וגו' (דבר' יז ט-יא). "ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני", מה כתיב אחריו? "אמור אל הכהנים בני אהרן". מה עניין זה אצל זה? אלא שצפה הקדוש ברוך הוא, שעתיד שאול למלוך על ישראל ולהרוג את הכהנים בנוב ולדרוש באוב וידעוני, שנאמר: "ויאמר שאול לעבדיו בקשו לי אשת בעלת אוב ואלכה אליה ואדרשה בה" ( ש"א כח ז). ... ולמה לא אמר ליה באורים ותומים? אמר רבי יצחק: "לב יודע מרת נפשו" (משלי יד י), על שהרג נוב עיר הכהנים, לא הזכיר לו אורים ותומים. ... אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: מלמד, שהראה לו הקדוש ברוך הוא למשה דור דור ודורשיו, דור דור ושופטיו, דור דור ושוטריו, דור דור ומלכיו, והראהו את שאול ובניו נופלים בחרב. אמר לפניו: ריבונו של עולם, מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב?! אמר לו הקדוש ברוך הוא: ולי אתה אומר?! אמור אל הכהנים שהרג, שמקטרגין על שאול על שהרג נוב עיר הכהנים. וזה שנאמר: "ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים". תנו רבנן: על חמש חטאות נהרג אותו צדיק, שנאמר: "וימת שאול במעלו אשר מעל בה'" (דה"א י יג), על שהרג נוב עיר הכהנים, ועל שחמל על אגג. ועל אשר לא שמע לשמואל, שאמר לו: "שבעת ימים תוחיל עד בואי אליך" (שמואל א י ח), והוא לא עשה כן, אלא, "ואתאפק ואעלה העולה" ( שם יג יב). וגם לשאול באוב לדרוש. "ולא דרש בה' וימיתהו" (דברי הימים א י יג-יד)' (תנחומא "אמור" סימן ב). התנחומא לומד שהתורה הסמיכה בין אוב לאמירה לכהנים שלא ליטמא, כרמז לנעשה אצל שאול, שהרג את הכהנים ולכן לא ענה לו האורים ותומים, ולכן הלך לבעלת אוב. (רואים שהתורה היא יסוד העולם, שעל פיה נברא העולם [ב"ר א,א], שמתגלה בתורה מה שיקרא בעולם). הלימוד הוא שיש כאן סמיכות בין אוב לעניין כהנים, כרמז שבגלל שהרג את הכהנים אז לא נענה באורים ותומים, ולכן הלך לשאול באוב. אולם יותר מזה, עניין הכהנים כאן זה שלא יטמאו למת בעמיו, שזה רומז ששאול הרג את הכהנים (מת), והוא היה מלך על ישראל ("בעמיו"). אולי גם בהתחלה למדו מהסמיכות שאמנם אסור ללכת לשאול באוב, אלא מי שרוצה (שישאלו ממי לדרוש) יכול ללכת לדרוש בכהנים, שהכוונה לת"ח שיגידו להם ברוה"ק (או בנבואה. שזהו שאומר "ע"פ התורה אשר יורוך", מכח התורה). שכח זה בא מהקדושה, מכח קשר לאלקים חיים, להיפך מהאוב שזה מהמתים; לכן גם בכהנים כאן נאמר שלא יטמאו למת, כרמז שאינם משתמשים כמו הבעל אוב שמשתמש במתים בכח הטומאה. לכן אם לא יענו לאומות שאנחנו שואלים רק בה', אלא יפנו לאובות, אז יביאו חורבן לעולם, 'אינו מזריח להם את השחר'. לכן נאמר ברמז כאן בעניין שמירת הטהרה בכהנים, כרמז שהיסוד לרוה"ק זהו מכח הקדושה, לכן שאול שהרג בכהנים, שהתגלה אצלו חטא גדול – קשר לטומאה גדולה, אז לא נענה באורים ותומים שכוחם מהקדושה, ולכן התדרדר עוד יותר (שנפל עוד), לטומאה גדולה יותר, לשאול באוב (אמנם בפשט המדרש הכוונה שלא נאמר לו באורים ותומים כדי שלא להזכיר לו את עוונו). שאול נהרג על חמשה דברים, נראה שזה כעין כנגד חמשת החומשים, הריגת נוב כנגד ספר בראשית, שבה נאמר על האבות שמהם בנ"י יצאו (הכהנים שהם משבט לוי הם חלק מצאצאי האבות, כמובא בייחוס שמסופר בבראשית [מו,יא]), וגם שם נאמר על אברהם שניסה למנוע הריסת ערי סדום (להיפך משאול שהרג והחריב את העיר נוב [שמואל א כב,יט]), וגם יש בבנ"י שלושה סימנים (יבמות עט,א), שבזה רואים שאנו המשך האבות שהתגלו בעשיית טוב (להבדיל משאול שהתאכזר והרג. גם בעקבות שהרג את נוב התגלגל אח"כ שהתגלתה האכזריות של הגבעונים, שדרשו נקמה על כך, ולכן בוטלה גירותם, שאינם ראויים להיות כהמשך לאבות). על שחמל על אגג, זה כנגד ספר שמות, שם מסופר על מלחמת עמלק והציווי לזכור זאת (ורמז שנמחה את עמלק [כמו שנאמר במפורש בספר דברים] שלכן הצטווה משה לשים באזני יהושע, שהוא היה ראוי להילחם בעמלק אחר הכניסה לארץ). שלא שמע לשמואל והעלה עולה זה כנגד ספר ויקרא בו נאמרו הקורבנות. מה ששאול שאל באוב כדי לדעת מה לעשות זהו כנגד ספר במדבר, בו מסופר הנעשה לבנ"י. ושלא דרש בה' (שהכוונה [ע"פ מדרש שמואל כד (ז)] על מה שאמר לאסף שלא לדרוש באורים ותומים: "ויאמר שאול אל הכהן אסף ידך" [שמואל א יד,יט]. '"אסוף ידך" - הכנס ידך אל עצמך להמנע מלפתוח האורים ותומים כי אין עוד זמן לשאול בהם' [מצודות]) זה כנגד ספר דברים שמשה הוא שאמרו ("אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל" [דברים א,א]) בשם ה', כרמז להבאת דבר ה' לעולם ע"י שליחיו (אורים ותומים, נביאים ורוה"ק). כשהעלה שאול את שמואל באוב נאמר לו שימות ("ומחר אתה ובניך עמי" [שמואל א כח,יט]), לכן נראה כרמז שזהו שבאוב זה דיבור למתים היפך מהנבואה שהיא כעין דיבור עם ה', והתורה נתנה ע"י ה' בדיבור נבואי למשה, לכן הדורש באוב כעין עובר על כל התורה, ולכן שם באוב התגלה לשאול שימות, על שעבר על חמשה חטאים כעין כנגד כל התורה. לכן אומר התנחומא (כלימוד ברמז של סמיכות איסור לדרוש באוב לכהנים כאן) שיש ללכת לדרוש בכהנים והשופטים – שבאים מכח התורה, ולא באוב, כרמז שדרישה באוב זה ההיפך מגילוי התורה. לכן מביא המדרש שהגוים אומרים שיעזבו את ה' בשמים וידרשו באוב, שהדרישה באוב זהו כעזיבת גילוי ה' בעולם (והתורה היא גילוי ה' בעולם); וזהו שמביאים מישעיה שעונים לגוים "לתורה" וגו', וזה רומז לתורה שהיא ההיפך מאוב, ולכן אם ילכו אחרי האוב העולם יתרחק מגילוי ה' וממילא 'אין להם שחר, אינו מזריח להם את השחר', שיבוא לעולם רעה גדולה בשל הריחוק מגילוי ה' שהוא מקור הטוב.