מה בין רבי עקיבא לסודו של העומר.

=============================.

 אחד הלקחים ההיסטוריים הכי חשובים לעניות דעתי פוספס על ידינו והוא כי בין ערך החירות [פסח]ובין מעלת התורה [שבועות] יש רק ערך על אחד והוא קדושת האדם בהיותו : "צלם אלוהים".

 שהאדם הוא השער לאלוהים.

 ואכן כאילו בשביל להמחיש לנו עניין זה  זימנה ההשגחה כי רבם הגדול של ישראל רבי עקיבא, ייכשל דווקא בדבר זה. שלא דק פורטא ללמוד כי אהבת הריע אינה נופלת מ"ואהבת את ה' אלוהיך" וכי אהבת הריע איננה מסתכמת אך ככלל גדול בתורה אלא כגירסת הלל היא כל התורה כולה ואומנם על שתי רגליים. והנה כךחינך רבי עקיבא את תלמידיו והכישלון טפח על פניו. 

בא הקב"ה והראה לו ולנו כי כל אותם שחונכו כך לא ראויים היו לחיות ולהמשיך להעביר ערך חלקי ו"חוטא" זה .לפיכך כל שלימד עשרם וארבע שנה הפך לאיין  וכך גם עשרים וארבע אלף תלמידיו שנשאו מסר ולימוד כושל זה מתו ועימם מתה גם אותה התורה.

 שהם גם יישמו מה שלמדו .דהיינו  שאהבת הריע פחותה והיא אך עוד כלל גדול בתורה.

 מכאן ועד גם לא לנהוג בריע ובחבר כבוד קצרה הדרך.

 הנה כי כן, המשוואה היא  : חירות האדם ויישום התורה =  אהבת הריע .

 ואהבת ריע אמיתית  שווה כאהבת אלוהים ממש  . 

שגם לעניין זה זו באה משמעות המושג : "צלם אלוהים".

 לכן גם נצטוינו לספור חמישים  על מנת להגיע לסמל הדרור הוא ה"יובל" ששיא החירות  היא האינטרקציה עם התורה  אינטרקציה שמביאה גאולה לאדם ולעולם.

 הנה כי כן,  איך כל הנאמר מתקשר  עם קורבן העומר וספירת העומר .

 אדם שמנצל את החירות כהלכה למגיע לחיבור לתורה  בחמישים יום כאמור הוא גם סופר שבע שבועות  שמעלים עליו כאילו ברא שבע בריאות של העולם. משל אומר הקב"ה בניי בניתי עולם בשבעה ימים ואתם באהבתכם זה לזה יש ואתם בוראים שבעה עולמות שכאלה

 משום שימים אלו בין פסח לעצרת , כל כולם עוסקים בתורת האדם, ביקש הקב"ה להעמיד את ישראל על תיקונם שכך אמר להם הנה נתתי לכם חירות  ביציאת מצרים ואתם מבקשים להטביעני בפולחן נפסד של קורבנות בהמה.... שכך גם אמרתם לפרעה...

 אלא שאני מבקש מכם דווקא דבר אחר ושונה לחבר החירות ולרותמה עם התורה בפולחן אחר הוא פולחן הלחם ובעבור בניי בני האדם. אותו שגם ציויתי שיהא במשכן כ"לחם פנים".

 לחם המאיר פניהם של בני האדם.לפיכך דווקא ביום שלאחר ליל הסדר ,ציווה הקב"ה את הפולחן האחר את קורבן העומר אותו שמערים אך טוב לעולם לשבח ולשכלל לבסוף את הלחם :

 מלחם שעורים ללחם חיטים.

 הנה כי כן, אנו סופרים את העומר לבטא נסיקה בערך הלחם כערך אלוקי על  -  נסיקב בערימה  עד לשכלולו המושלם ביום החמישים מלחם שעורים ללחם חיטים .

שגם מתחברת כאמור החירות לתורה  ומתרגמת ביום החמישים לגאולה.

 זה ה"קורבן" המועדף על הקב"ה - קורבן לחם מרמת לחם שעורים פשוט ועד ללחם חיטים משובח שהקרבתו של לחם זה לקב"ה בתחילה ובסוף באה לבטא כי לחם ה' איננו קורבן בהמה המתכלה באש אלא דווקא אותו הלחם שגם מאיר פניהם של בני האדם . 

 הנה כי כן אהבת האדם קשור בהאכלתו ממש כקורבן לה' וכי כל התורה נועדה לרתום חירות האדם

 לקדש את האדם ורק מתוכך כך מתקדש גם האלוהים  שגם כך אמר הקב"ה אני קדוש לעצמי וכל שאני מבקש מכם להיות גם קדושים זה לזה.

 הנה כי כן "ואהבת לריעך כמוך הוא כל התורה כולה  . 

שגם נאמר "זה כל האדם"

 משה אהרון