על החמץ ועל המצה.

====================.

 העולם נברא בשבעה ימים והוא נברא לחיים.

 ולחם מסמל בעבור האדם את החיים ועל כן קרוי הוא גם "שאור". 

שיש בו מן האור לאדם.

 והנה במצרים בא הקב"ה על מנת לגואלנו לפגוע בבריאה שנבראה בשבעה ימים

 הן במכות והן בהריגת בכורות  .וביקש הקב"ה מאתנו  הזדהות לחוש ולהרגיש את אותה הפגיעה בבריאה  ואת "חמיצותו" .לפיכך ציווה אותנו  שבעה ימים כנגד שבעת ימי הבריאה,שלא לאכול לחם ולהסתפק ב"תמציתו" של הלחם היא ה"מצה" .

אכילת לחם שהוא כאמור סמל לאור החיים יש בו  משום "חמיצות" לקב"ה כשמעשה ידיו טובעים ואנו מבקשים להתנהל רגיל.  שימו לב שלא בכדי יסוד החמץ צץ והוזכר בעיקר בקשר לקורבן פסח  שעליו נאמר על מצות ומרורים יואכלוהו .

שוב להרחיב יסוד זה של הפגיעה בבריאה גם בעניין הקורבנות [גם בהם יש פגיעה בבריאה]  ולכן בהמשך שב הקב"ה וגם לעניין הקורבנות אסר עלינו להקריבם על "שאור ודבש"  - מאותו הטעם.

 וכאילו א די באכילת אך "תמצית" של הלחם - היא המצה. 

ציווה הקב"ה גם לאכול גם יחד "מרורים". שוב שנזדהה עם "תחושתו" של הקב"ה שמעשי ידיו כלים להרגיש את אותו המרור ולהמנע מחמץ הגורם כאמור גם הוא בהיקשר זה לחמיצות  ה"שמיים"......