מקדש וגבורה בתוכנו
נכתב על ידי izik28, 15/3/2023
בסד
ד"ת לפרשת והפטרת ויקהל פקודי והפטרת פרשת החודש
מקדש וגבורה בתוכנו
-------------------------------------------------------------------------------
השנה פרשות ויקהל פקודי מחוברות ,הם מונות 214 פסוקים כמנין " ריד" , פרשת ויקהל עוסקת במצוות ההקהל , בעוד אנו נמצאים בשנת הקהל , כפ"ס"וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה אֶֽת־כׇּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה ה" לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽם׃ שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֮ תֵּעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י יִהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם קֹ֛דֶשׁ שַׁבַּ֥ת שַׁבָּת֖וֹן לַיהֹוָ֑ה כׇּל־הָעֹשֶׂ֥ה ב֛וֹ מְלָאכָ֖ה יוּמָֽת׃ לֹא־תְבַעֲר֣וּ אֵ֔שׁ בְּכֹ֖ל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶ֑ם ביום השבת ",המדרש מכילתא מסביר," ויקהל משה וגו' למה נאמרה פרשה זו. לפי שהוא אומר ועשו לי מקדש (שמות כה) שומע אני, בין בחול בין שבת. ומה אני מקיים מחלליה מות יומת, בשאר כל מלאכות חוץ ממלאכת המשכן. [או אינו אף במלאכת המשכן.] ומה אני מקייים ועשו לי מקדש, בשאר כל הימים, חוץ מן השבת. או אף בשבת, והדין נותן. ומה עבודה שאינה באה אלא מכח המכשירין, הרי היא דוחה שבת. מכשירי עבודה שאין באה אלא מכחן אינו דין שידחו את השבת. כגון שנטל קרנו של מזבח או שנפגמה הסכין, שומע אני יתקנם בשבת. תלמוד לומר ויקהל משה וגו'. בחול ולא בשבת.
ויאמר אליהם
ב. אלה הדברים וגו' רבי אומר, להביא שלשים ותשע מלאכות שאמר להם משה על פה.
ששת ימים תעשה מלאכה וכתוב אחד אומר ששת ימים תעבוד. בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים. וכשאינן עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן.
וביום השביעי שלא יהיו ישראל אומרים, הואיל ומותרים בעשית מלאכה בבית המקדש, נהיה מותרין בגבולין. תלמוד לומר וביום השביעי." , חשיבות השבת היא גדולה ומוכרת לנו , תחילת פרשת פקודי מתחילה בפ"ס ," -אלה פקודי המשכן משכן העדת אשר פקד על פי משה עבדת הלוים ביד איתמר בן אהרן הכהן", בפ' זו נמנו כל משקלי נדבת המשכן לכסף ולזהב ולנחשת ונמנו כל כליו לכל עבודתו
"המשכן משכן" - שני פעמים רמז למקדש שנתמשכן בשני חורבנין על עונותיהן של ישראל
"משכן העדת" - עדות לישראל שויתר להם הקדוש ב"ה על מעשה העגל שהרי השרה שכינתו ביניהם
"עבדת הלוים" - פקודי המשכן וכליו הוא עבודה המסורה ללוים במדבר לשאת ולהוריד ולהקים איש איש למשאו המופקד עליו כמו שאמור בפ' נשא
"ביד איתמר" - הוא היה פקיד עליהם למסור לכל בית אב עבודה שעליו ".
מצווה ריד בתריג לפי ספר החינוך היא," לא לעשות אלילים בידו, אפילו עבור אחרים
שלא לעשות עבודה זרה למי שיעבדה בין לעצמו בין לזולתו, ואפילו יהיה המצוה לעשותה עובד אלילים, שנאמר "ואלהי מסכה לא תעשו לכם" (ויקרא יט, ד). ואמרו זכרונם לברכה בספרא (קדושים פרשה א מי"ב) אפילו לאחרים. ושם נאמר העושה עבודה זרה לעצמו עובר משום שתי אזהרות, כלומר משום "לא תעשו" ומשום "לא לכם וגו'".
שורש ריחוק עבודה זרה ידוע.
דיניה כגון מה שאמרו זכרונם לברכה (עבודה זרה נא:) מה בין עבודה זרה של ישראל לעבודה זרה של גוי? עבודה זרה של גוי אסורה בהנאה מיד, שנאמר, "פסילי אלהיהם תשרפון באש וגו'" (דברים ז, כה). משפסלו – נעשה לו אלוה. ושל ישראל אינה אסורה בהנאה עד שתיעבד, שנאמר "ושם בסתר" (שם כז, טו) – עד שיעשה לה דברים שבסתר, שהן עבודתה. ומשמשי עבודה זרה, בין של גוי או של ישראל, אינן אסורין עד שישתמשו בהן לעבודה זרה. והעושה עבודה זרה, אף על פי שהוא לוקה, שכרו מותר. ואפילו עשאה לגוי, שהיא אסורה משנגמרה אפילו קודם שתיעבד, מכל מקום אינה אסורה עד שתיגמר ומכוש אחרון שגומרה אין בו שווה פרוטה. ויתר רבי פרטיה במסכת עבודה זרה.".
במקדש שהיה מקור השראת השכינה היו חלונות אטומים ,הם לא כבניסו אור שמש פנימה, אלא האירו כלפי חוץ כפ"ס" , ויַּעַשׂ לַבָּיִת חַלּוֹנֵי שְׁקֻפִים אֲטוּמִים",רשי מסביר," שקופים אטומים - רבותינו פירשו שקופים: לשון פתיחה , לשון ראייה והשקפה; פתוחים מבחוץ ואטומים מבפנים; קצרים מבפנים , שלא כדרך שאר חלונות העשויות למאור , להראות שאינו צריך לאורה".
בימינו אין לנו מקדש או משכן , מה שכן יש לנו הם בתי הכנסת והמדרש , על כך יש פסוק בפרשת ויקהל," וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה" " ,חכם לב הוא היודע ללמוד ולהפנים את הדברים שהוא לומד, עד שהם משתלבים במחשבותיו.
הביטוי נזכר לראשונה בפרשת בניית המשכן: שמות לא ו: "... "ובלב כל חכם לב נתתי חכמה ועשו את כל אשר צויתך" ", וכן שמות לה י, שמות לו א-ח; המשכן הוא לא רק מבנה חיצוני, הוא מסמל את נוכחות ה' בלב עם ישראל, ולכן גם האנשים העוסקים בבניינו חייבים להיות חכמי לב.
החכם בספר משלי מלמד את תלמידו להפנים את דברי החכמה, כי רק כך יוכל להינצל מפיתויים
כי תבוא חכמה בלבך, ודעת לנפשך ינעם; מזמה תשמר עליך, תבונה תנצרכה..".
המילה" ריד " היא בגימטריא " ויצחק" , מה שמקר אותנו לעקדת יצחק , ועל מסירות נפשו של יצחק אבינו למעשה אברהם אביו , עקדת יצחק היתה בהר המוריה של היום , כמוסבר במדרש," בתורה מצאנו שישנה הדגשה שהעקדה הייתה דווקא במקום זה:
"וילך אל המקום אשר אמר לו האלוקים" [בראשית כ"ב, ג']. "וירא את המקום מרחוק" [שם ד']. "ויבואו אל המקום אשר אמר לו האלוקים" [שם ט']. יש דגש בה"א הידיעה על המקום הזה דווקא, וזהו המקום היחיד שנקרא "המקום".
וכך אנו מוצאים גם כשיעקב הגיע למקום זה, התורה מדגישה את חומר קדושת המקום: בפרק כ"ח פסוק י"א: "ויפגע במקום", "ויקח מאבני המקום" ורש"י מבאר שם: "לא הזכיר הכתוב באיזה מקום אלא במקום הנזכר במקום אחר הוא הר המוריה". כלו' המקום המוזכר בתורה הוא הר המוריה.
וכך בפסוק ט"ז אומר יעקב: "אכן יש ה' במקום הזה". ובפסוק י"ז: "מה נורא המקום הזה".
כמו כן, האבות הקדושים נתנו חשיבות מרובה למקום זה: אברהם אבינו קרא לו בשם "ה' יראה" (בפכ"ב, י"ד) ויעקב אבינו קרא לו בשם "בית-אל". והגמ' בפסחים פ"ח. למדה שאצל יצחק נקרא המקום "שדה" שנאמר: "ויצא יצחק לשוח בשדה", הכוונה היא תפילת יצחק אבינו לפני שפגש את רבקה אשתו , אבותינו מסרו את נשפם על קדושת ה" טרם היה המקדש או המשכן , להם לא היה מקום כזה מיוחד וקדוש , כמו שלנו אין עכשיו , אומנם בימהם לא נחרב הבית , אך גם לא נבנה , אם נלך בדרכם , נתחזק בתורת ה" ערב ראש חודש ניסן חודש יצאת ישראל ממצרים כדי לעבוד את ה" ביד רמה ונפש שמחה וחופשיה ,ככתוב בפרשת החודש" ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר
החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה
דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבת שה לבית
ואם ימעט הבית מהית משה ולקח הוא ושכנו הקרב אל ביתו במכסת נפשת איש לפי אכלו תכסו על השה
שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם מן הכבשים ומן העזים תקחו
והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל בין הערבים
ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזת ועל המשקוף על הבתים אשר יאכלו אתו בהם
ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מררים יאכלהו
אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו", מדרש מכילתא מפרש" והיה לכם למשמרת". מפני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ארבעה ימים?
- היה רבי מתיא בן חרש אומר: (יחזקאל טז): "ואעבור ואראך והנה עתך עת דודים" - הגיע שבועתו שנשבע הקב"ה לאברהם שיגאל את בניו, ולא היה בידם מצות שיעסקו בהם כדי שיגאלו, שנאמר "שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה" וגו', ערום מכל מצות. נתן להם הקב"ה שתי מצות, דם פסח ודם מילה, שיתעסקו בם כדי שיגאלו, שנאמר "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך" וגו'. ואומר (זכריה ט): "גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו". לכך הקדים הכתוב לקיחתו של פסח לשחיטתו ארבעה ימים, שאין נוטלין שכר אלא על ידי מעשה.
- רבי אלעזר הקפר ברבי אומר: וכי לא היה בידם של ישראל ארבע מצות שאין כל העולם כדאי בהם?! שלא נחשדו על העריות, ולא על לשון הרע, ולא שנו את שמם, ולא שנו את לשונם!
ומנין שלא נחשדו על העריות? שנאמר (ויקרא כד): "ויצא בן אשה ישראלית", להודיע שבחן של ישראל שלא היה ביניהם אלא זה ופרסמו ופרטו הכתוב. ועליהם מפורש בקבלה, (שיר השירים ד): "גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום": גן נעול אחותי כלה - אלו הזכרים, גל נעול מעין חתום - אלו הנקבות. ור' נתן אומר: גן נעול - אלו הנשואות, גל נעול - אלו הארוסות. דבר אחר: גן נעול, גל נעול - אלו שתי ביאות.
ומנין שלא נחשדו על לשון הרע והיו אוהבין זה את זה? תלמוד לומר (שמות ג): "ושאלה אשה משכנתה", כבר היה בידם שנים עשר חדש ואי אתה מוצא אחד מהם שהלשין על חברו.
ומנין שלא שנו שמם? כשם שמיחסן בירידתן שנאמר (שמות א): "ראובן שמעון לוי ויהודה", כך מיחסן בעלית, שנאמר (שמות ו): "ויתילדו על משפחותם לבית אבותם" וגו'. ואומר (בראשית מח): "המלאך הגואל אותי".
ומנין שלא שנו את לשונם? שנאמר (בראשית מה): "כי פי המדבר אליכם". ואומר (שמות ה): "ויאמרו אלהי העבריים נקרה עלינו" וגו', ואומר (בראשית טו): "ויבא הפליט ויגד לאברם העברי".
ומפני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ארבעה ימים? - לפי שהיו שטופין בעבודה זרה במצרים, ועבודה זרה שקולה כנגד כל המצות, שנאמר (במדבר טו): "והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה" - ייחד הכתוב מצוה הזאת ואמרה ענין בפני עצמו, ואי זה זה? עבודה זרה. אתה אומר עבודה זרה, או אינו אלא אחת מכל מצות האמורות בתורה סתם? כשהוא אומר "וכי תשגו ולא תעשו" וגו', באו כל המצות ללמד על מצוה אחת. ומנין לעובר על כל מצות שהוא פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים בתורה? - שנאמר (דברים כט): "לעברך בברית ה' אלהיך", ואין ברית אלא תורה, שנאמר (דברים כח): "אלה דברי הברית וגו'". אמר להם: "משכו ידיכם מעבודה זרה והדבקו במצות".
- רבי יהודה בן בתירא אומר: הרי הוא אומר (שמות ו): "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח וגו'", וכי יש לך אדם שהוא מתבשר בשורה טובה ואינו שמח?! (שנאמר) (ירמיה כ): "יולד לך בן זכר שמח שמחהו", רבו מוציאו לחירות ואינו שמח?! אם כן, למה נאמר "ולא שמעו אל משה"? אלא שהיה קשה בעיניהם לפרוש מעבודה זרה, שנאמר (יחזקאל כ): "ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו", ואומר, "וימרו בי בית ישראל במדבר". הדא הוא דכתיב, (שמות ו): "וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום [אל] בני ישראל" - ציוום לפרוש מעבודה זרה.
"והיה לכם למשמרת". למה נאמר? לפי שנאמר "משכו וקחו לכם צאן וגו'", אמרו לו ישראל למשה רבינו, (שמות ח): "הן נזבח את תועבת מצרים וגו'"! אמר להן, מן הנס שהוא עושה לכם במשיכתו אתם יודעים בשחיטתו.
"והיה לכם למשמרת". שמרהו עד י"ד ושחטהו בי"ד. אתה אומר שמרהו עד י"ד ושחטהו בי"ד, או שמרהו עד י"ד ומשכהו ושחטהו [ביו"ד]? תלמוד לומר "בראשון בארבעה עשר יום", קבעו הכתוב חובה. הא אין עליך לדון כלשון האחרון אלא כלשון הראשון: שמרהו עד י"ד ושחטהו בי"ד.
"והיה לכם למשמרת". מגיד הכתוב שהיו מבקרין אותו ארבעה ימים קודם לשחיטה. מכאן אתה דן על התמיד.
נאמרה שמירה בפסח ונאמרה שמירה בתמיד, מה שמירה האמורה בפסח מבקרין אותו ארבעה ימים קודם שחיטה, אף שמירה האמורה בתמיד מבקרין אותו ארבעה ימים קודם שחיטה. (מכאן אתה דן על התמיד. נאמרה שמירה [בתמיד] ובפסח נאמרה שמירה. מה שמירה האמורה בפסח מכין אותו ארבעה ימים קודם שחיטתו, אף שמירה האמורה בתמיד (מבקרין) [מכין] אותו ד' ימים קודם לשחיטתו).
מכאן אמרו (משנה ערכין ב ה): "אין פוחתים מששה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים. כדי לשבת ולשני ימים טובים של ראש השנה. ומוסיפין לעולם"
(והיה לכם למשמרת . להוציא פסח דורות. שפסח מצרים מקחו בעשור ופסח דורות מקחו כל זמן).
ושחטו אותו" - וכי כלן שוחטין אותו?! (אלא לעשות שלוחו של אדם כמותו) מכאן אמרו(משנה ברכות ה ה): "שלוחו של אדם כמותו".
בני ישראל נדרשו להראות בטחון בה" בעת כל הכתוב לעיל , לא לפחד ממצרים או ממה יגדו כפתגם" אל יבוש מן המלעיגים " בזכות אממונתם זו ובכך ששמרו אמונים לה" גם בעת היותם בעבדות מצרים הם נגאלו ככתוב בהפטרת הפרשת" כה אמר אדני יהוה בראשון באחד לחדש תקח פר בן בקר תמים וחטאת את המקדש ולקח הכהן מדם החטאת ונתן אל מזוזת הבית ואל ארבע פנות העזרה למזבח ועל מזוזת שער החצר הפנימית וכן תעשה בשבעה בחדש מאיש שגה ומפתי וכפרתם את הבית" מה קשור תאריך ז בניסן ? ומה חטא איש פתי?? המלבים מפרש" וכן תעשה בשבעה בחדש", יקריב שנית פר חטאת ויחטא ממנו כמו בפר הראשון, "מאיש שוגה ומפתי", מוסב על "וחטאת את המקדש" (שבפסוק י"ח) שיחטא "מאיש שוגה", ר"ל כי החיטוי שיהיה בא' לחדש היה לכפר על המזיד, והחיטוי שבז' לחדש יחטא את המקדש מן המשגה, היינו מה שחטא איש ע"י שגיאת העיון, כגון שטעה בהוראה, או מה שחטא ע"י פתיות, ובשני פרים אלה "תכפרו את הבית", כי פרים ושעירים שהקריבו מן ז' אדר עד ר"ח ניסן (כנ"ל סי' מ"ג) היו לכפר על המזבח:"אם נלך בדרך הגבורה בקיום המצוות ,כאילו איך לכתוב? הקב"ה הוא מלך העולם , אנו בני האדם לעיתים מפחדים מתגובות של אנשים שלהם דעות שונות , וכך אנו נותנים גז בניוטרל .. הקב"ה רוצה שנתנהג כבני ישראל ערב פסח במצרים ואנו לא שם ,אנו בארץ ישראל ! כל פעולה שמקורה בחשש גם אם הוא מוצדק הוא לא תקין מוסרי והלכתי ,כל עניין סדר פסח הוא בסימן הגבורה ויציאה לחרות , כן חרות גשמית שקשורה בחרות רוחנית כיאה ליהודים !! רק אז נאיר כאור שיצא מאותם חלונות שהיו במקדש , על ידי לימוד התורה שמשולב!! בגמילות חסדים ואהבת השני! רק כך נאיר לכלם ונזכה באהרה עליונה , באור ה" בשמחה אמן
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
