"ויאמר לו המלך למה תדבר עוד דבריך אמרתי אתה וציבא תחלקו את השדה" (שמואל ב יט,ל). 'אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שאמר דוד למפיבשת אתה וציבא תחלקו את השדה, יצתה בת קול ואמרה לו: רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה. אמר רב יהודה אמר רב: אילמלי לא קיבל דוד לשון הרע לא נחלקה מלכות בית דוד, ולא עבדו ישראל ע"ז, ולא גלינו מארצנו' (שבת נו,ב). רב אומר שכאשר דוד חטא ביחס למפיבושת, שקיבל עליו לשוה"ר (שמרד בו, כמו שהובא קודם בגמ'), ולאחר שהסביר לו מפיבושת שלא מרד בו אלא עבדו רימה אותו, אמר לו דוד שיחלק את השדה שלו עם ציבא (זה לאחר שאמר קודם לציבא שיקבל את כל השדה של מפיבושת), באותו זמן נגזר עליו שתתחלק מלכותו. בפשטות זה כעין עונש משמים על שפגע במפיבושת – שחשדו שמרד (והוא היה צאצא שאול מצאצאי רחל, שזהו הממלכה שכעין מקביל למלכות יהודה) ולכן כנגד זה נעשה שבאמת ימרדו בו (שנעשה כעין מידה כנגד מידה שחטא שקיבל לשוה”ר שמרד בו אע”פ שלא מרד בו, ולכן כנגד זה נעשה שימרדו בו באמת). בנוסף, מי שגרם לדבר הזה היה ציבא, עבדו של שאול ומפיבשת, שאמר לדוד לשוה"ר על מפיבושת; לכן מי שמרד ברחבעם (נכד דוד) זהו ירבעם שהיה עבדו של שלמה: "וירבעם בן נבט אפרתי מן הצרדה ושם אמו צרועה אשה אלמנה עבד לשלמה וירם יד במלך" (מלכים א יא,כו). כמו שמפיבשת היה נכד של שאול המלך (שבזה חשד דוד, שמפיבשת מרד בשל היותו מבית שאול), כך גם המרד בשושלת דוד נעשתה אצל רחבעם שהיה נכד של דוד. דוד אמר למפיבשת שיחלקו "את השדה", וזה בעקבות שחשד בו בשל המרד; לכן נאמר אצל ירבעם: “ויהי בעת ההיא וירבעם יצא מירושלם וימצא אתו אחיה השילני הנביא בדרך והוא מתכסה בשלמה חדשה ושניהם לבדם בשדה" וגו' (שם, כט), שיש כאן גילוי של קשר להליכה מירושלים (שירבעם יצא אז מירושלים, ודוד חשד שמפיבשת מרד בו כשיצא מירושלים – כשברח מאבשלום בנו), וכן היו שניהם בשדה, כעין כנגד שדוד אמר שיחלקו שניהם (מפיבשת וציבא) את השדה. 'ת"ר: ירבעם שריבע עם. ד"א: ירבעם שעשה מריבה בעם, דבר אחר: ירבעם שעשה מריבה בין ישראל לאביהם שבשמים' (סנהדרין קא,ב), שמות ירבעם מרמזים על מעשיו, ולכן נראה שזה גם מרמז על מה שדוד עשה שגרם שירבעם ימרוד לאחר זמן. 'שריבע עם – שריבץ את ישראל והשפילם' (רש"י), כעין דוד שהשפיל את מפיבשת, שחשדו במרד, וגם אחרי שהסביר לו הוא לא לגמרי האמין ולכן החזיר לו רק חצי, ולכן היתה בזה השפלה. כיון שמפיבשת שייך למשפחת המלוכה של שאול, אז בפגיעה בו נעשה כעין פגיעה ברבים מהעם, ולכן זה הביא 'מריבה בעם'. ירבעם גרם מריבה בין ישראל והקב"ה, וכך גם מפיבשת נפגע וכעין הפנה אצבע מאשימה לקב"ה (כעין ריב): 'אמר לו: אני אמרתי מתי תבא בשלום, ואתה עושה לי כך? לא עליך יש לי תרעומות, אלא על מי שהביאך בשלום. היינו דכתיב (דברי הימים א ח, לד) "ובן יהונתן מריב בעל" וכי מריב בעל שמו? והלא מפיבשת שמו? אלא מתוך שעשה מריבה עם בעליו' וכו' (שבת נו,ב). אולי אפשר שמעבר לעונש הרוחני היה כאן גם השפעה קצת מהצד הטבעי. ישראל ביקשו מרחבעם שיפחית מהם את המיסים, והוא אמר שיחמיר עליהם בכח ולכן מרדו. לכאורה מדוע מרדו ולא המשיכו לנסות לרצותו עד שישפיעו עליו לרחם עליהם? בפשטות כעסו כ"ך עד שהחליטו למרוד (אולי גם חשבו שאין סיכוי שיחזור בו). אולם אולי אפשר שכאשר אמר להם רחבעם שהוא יכביד עליהם את המיסים הם נזכרו במקרה עם מפיבשת, שבו דוד האמין לעבד ולמפיבשת שמשושלת המלוכה בצורה שווה, דבר זה נתן להם תחושה שמלכי בית דוד לא מכבדים אותם אלא רואים בהם כעבדים פשוטים לכל דבר (שאפילו מפיבושת שהוא צאצא המלוכה שווה לציבא העבד). לכן כששמעו את דברי רחבעם שהיה נשמע מהם זלזול בהם, ראו בכך יחס משפיל שמייצג יחס מהותי תמידי של מלכי בית דוד – כאילו היו עבדים שפלים בעיניהם, ולכן החליטו למרוד בו (שהבינו שאין מה לנסות לשכנעו בהמשך, וכן נעלבו ומרדו). (אצל מפיבשת זה התגלה בהקשר לממון, שאמר דוד שיתחלק עם ציבא, וגם אצל ירבעם זה התגלה בממון, שהכביד עליהם את המיסים, ולכן ראו קשר בין הדברים, שחושבים שנעשה לא כראוי בענייני כספים [במיסים או בחלוקת עם העבד], וזה התקשר להם לזלזול בהם ובממונם).