ההד של סיני : "מאת"ל" - מזבח אדמה תעשה לי 

====================================.

 מיד לאחר מעמד סיני ואולי בשלהי אותו המעמד וכהמשך ישיר לו, ביקש הקב"ה לחדד,ל"ישר" המסר האלוקי לבני האדם בשניים לאמור :

ראשית שאין הוא חפץ באלוהות של :"כסף וזהב" שגם אלה הכסף והזהב לא יהיו לו לקב"ה כמתחרים חתירה לכסף וזהב אינה מתיישבת עם עבודת האלוהים התמימה

 ושנית כאילו להשלים את הרישא : שאין הוא חפץ גם בעבודת הפולחן של זבחים וקורבנות .

 לפיכך, על מנת למלא אחר צורך האדם לפולחן ,ציווה הקב"ה לוותר על מזבחות "מפוארים"  של

 בניין ואבן.

 אלא להסתפק אך במזבח אדמה שנאמר :  "מזבח אדמה תעשה לי. 

משל גם אמר  זו "האמת" שלי [אותיות : מזבח אדמה תעשה בשינוי = "אמת" לי] .

 זאת ועוד, ברשימה קודמת [סודו הנעלם של השבת] עסקנו במהותה של השבת  שכחלק בלתי נפרד ממנה ומקדושתה הינה קדושת ששת ימי המעשה -  כן יש מושג כזה. 

וכך ביקשנו להראות  שאין משמעות לשבת  כ"אות" מרמזת, בלוא  החלק ה"רקעי" שלה . כלומר ספירת הימים שקודם. ששת ימי המעשה הקודמים לה .

שאין "שביעי" אלא לאחר : "ששת ימי המעשה".  ודוק "ימי מעשה" כמעשה הבריאה.לקיים את השלמות של אלוהים ואדם וקיום ומימוש הייעוד של : "צלם אלוהים"

של ל"עובדה ולשומרה".

 שגם אין : "מנחה לשמיים כעבודת האדמה" להוציא ממנה לחם לבני האדם.

 אותו המחליף את היומרה להאכיל את האלוהים לחם בדמות קורבנות של חלבי דמים. 

משל תיקון עולם : בהפיכת :"לחמי לאישיי" לחם לא למאכולת אש, אלא למאכל אישיי במובן : "אנשי".

 והנה כאמור בסוף פרשת יתרו ,שב הקב"ה להידרש גם לעניין זה ,בקריאה שמהדהדת מני אז מסיני

 ועד סוף כל הדורות לאמור : "מזבח אדמה תעשה לי".

כאילו להקדים ולומר כי תוצאות סיני אינו אותו הפולחן של כסף וזהב ושל זבחים וקורבנות  ושאם יש צורך לאדם בכך, כי אז למצער אך במזבח אירעי - מזבח חולי - אדמתי .שערמת החול ניתנת בקלות ומיד להימחות לאחר הפולחן ,להיותה של האדמה שוב כזמינה.

 לאדמת עיבוד לקיים ייעודה : להוציא ממנה לחם לבני האדם.

 אותם המכונים כאמור ברמז ולא בכדי  "אישיי" = אנשיי.

 הקב"ה תיעב ומתעב מזבחות אבן מפוארים . כשם שלא אהב את הכסף והזהב.  

מזבח מקים רעיון עיוועים שכאילו האדם "מאכיל" את האלוהים וכאילו חלילה האלוהים נזקק לכך .

 ה"קורבן" שבו חפץ הקב"ה הוא אותו הקשור באדמה  כשהאדם שהוא ממנה [בבחינת זכר מנקבה]  הופך אותה לכעין "נקבה" בפועל  = "אדמה" .ל"בעול" אותה כביכול : בעמל .

להוציא ממנה לחם עבור האדם ולקיים כאמור הבריאה בבחינת :

"לעובדה ולשמרה".

 הנה כי כן ,כחלק מסיניי  ביקש הקב"ה להדהד לנצח נצחים  כי אם כבר מבקש האדם ל"בנות" מזבח לאלוהים שייעשה כן באירעי ביותר באדמה ובחול שמיד נמחים ,כמי שאינם ולא היו - להותיר את האדמה שוב לפולחן האמיתי : החיים .

לעמל ועבודה  : להוציא ממנה לחם מהארץ . 

 ודוק :"ארץ" .שזה הוא רצונו של הקב"ה יתברך.

 ושרק כך גם  יתרצה לנו הקב"ה........

 זכרו יסוד מוסד זה כל אימת שאתם מברכים :

 "המוציא לחם מן הארץ". שהקב"ה נצרך לו כביכול לאדם לעניין זה

 משל לעזרת ה' בגיבורים. וזה שגורם לו לקב"ה לשביעות רצון

 

והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח ו/או יישוב הדעת , אנא מתן חמישה לצדקה כי ממנה תוצאות חיים של  : גילוי רזין וגאולה.

 והאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם.

משה אהרון