הסוד הנעלם של השבת.

===================.

בהתאם לחביון הגיגיי ונימי נפשי, [אולי מילים ריקות, למה שלא ניתן להסבר גם לעצמי שלי].

ישנו סוד פשוט שנעלם מחלק גדול מאותם המכונים :"שלומי אמוני ישראל"

 בטרם ניגע בדברים, נבקש במלוא הצניעות לומר מילות רקע כלליות : כי ההנחה הרווחת  כי תורת ישראל פוענחה עד תומה וכי התגלו כל פניה על ידי חז"ל, הינה תפיסה שגויה ואף מאמללת . גלות אלפיים ניוונה בנו את היכולת והאומץ לצאת מזו הקופסא.חלק מהותי מ"האתחלתא" בדרך לשלימותא לגאולה השלמה היא שינוי יסודי של תפיסה זו. לא בכדי גם החליטה ההשגחה להתחיל את האתחלתא על ידי משטר אזרחי המכונה "דמוקרטיה". שכך רצונה שגאולת ישראל תתחיל דווקא מתשתית שכזו,על מנת להשליך ולהאיר בהמשך גם בשינויים הנדרשים. ואם לא היינו ברורים די, אזי נאמר זאת בפה מלא :

 כן. מותר ואפשר לומר כי גם בהיבטים הילכתיים חז"ל לא הצליחו לגלות ולאחוז בכל .ולעיתים גם מעיניהם נעלמו אורת של תורה

 אין זה אומר חלילה כי מעתה אין בדבריהם קודש. ולעיתים גם קודש קודשים, אלא יש ניסיון כן לאמירה פשוטה כי רוב הדברים עדיין פתוחים לרוחות של חידוש= רוחות של גאולה,

 שגאולה משמעותה גם מהפכה בתורה שבעל פה.

 שהמכניזים הוא להוסיף בכל דור ודור עוד טיפות לים הגילוי והידע. ודוק  גם ובעיקר התורני. עדי אותה הפיסגה של : "ומלאה הארץ דעה את ה'. וכן ותחסרהו מעט מאלוהים.

 הנה כי כן, מה כבר לא נאמר על :"שבת קודש" ועל השלמות של :"זכור ושמור" . ובכל זאת  בואו ברשותכם ונעיין שוב בדיבר : "זכור את יום השבת" שבפרשת יתרו : 

"זכור את יום השבת לקדשו" .

איך אם כן,  זוכרים באמת תמיד ל"קדש את השבת". והנה התורה מיד שבה ומפרטת בפסוק הנפרד הבא : "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך". כלומר איך אתה מייחד בזכירה של קדושה את השבת בזה שאתה מבדילו משאר הימים הקודמים ובמה : בעבודה של "ששת ימים" [תשכחו מזה : לימוד תורה איננו "עבודה" - עבודת ה' הראשונית היא אותה עבודתו שבששת ימי המעשה של "לעובדה ולשמרה" = זכור ושמור]] . 

שכך בדיוק עשה הקב"ה  : שכל יום של בריאה אומנם נאמר  "אמרה" של עשר מאמרות .אך גם נאמרה לשון "עשיה" .המילה : "תעבוד" מופנית ישירות לכל אדם ואדם, שרק כך מצליח האדם לזכור את השבת ולקדשו . שבקושי המלאכה שבכל יום זוכר הוא את הנחמה  הממתינה לו ביום השבת. אדם שאיננו עובד לא משתוקק למנוחה ואיננו משכיל ל"זכור" רגשית . לקיים באמת :"זכור" במשמעותו המלאה

  אדם שלומד כל השבוע איננו באמת גם נצרך למנוחה של קדושה.[שהוא מימלא גם בחול עוסק בקדושה] הוא גם איננו משכיל לשכלל את עצמו באמת בנפש לכלל : "וינפש" . 

אין ברכה של שביעי וקודש אם  אין ברכה מצטברת של עמל בששת ימים.

 ועתה למבהיל לפחות בעינינו  :

 חשבתם פעם שעשרת הדברות בנויים  כחוליות מקושרות  גם במובן הבא : אם חלילה יש לך אלוהים אחרים אז אין מתקיים בך הדיבר הראשון  : אנוכי ה'". כך גם אם אין לך קידוש השבת בזכירה כאמור ובעשייה של שישה ימים . כי אז אין לך : אי נשיאת שם ה' לשווא שבדיבר הקודם. 

 וכך הלאה, אם אין לך שבת קדושה של ששת ימי מלאכה  וקיום הקודש והברכה של "וינפש" .אין לך פנאי ומקום בנפש לקיים הדיבר הבא . אין לך קיום אמיתי ונכון של  : "כיבוד הורים".

 מי המבקש לקיים שבת קודש בלוא קיום "שבתון" ,כלומר : קודם ל"שבת קודש"ף יש לקיים :"שבתון". שביתה קודם מ"און" של מלאכה של ששת ימי המעשה  והוא מתיימר לבקש לברך ולקדש את שם ה' בשבת, יש לעניות דעתי  חשש כבד שהוא עובר על הדיבר של :"לא תישא את שם ה' לשווא.

 שממה נפשך ?.  כל קדושת השבת וברכתו נובעת מכך שהקב"ה נח כביכול ממלאכה של ששת הימים  ועד לכלל :"וינפש" .והנה זה האדם בא למבקש ולברוא למעשה בריה חדשה .של לקדש השבת בלא קיום של "שבתון" כאמור. בלי שביתה מ"און" ודווקא של מלאכה . 

איזה מנוחה הוא צריך .איזה נופש של "וינפש" הוא צריך. ואם הקב"ה דימה כן לגבי עצמו שאין לו שבת בלוא הקשר לימי המעשה מי יהין כאדם לשנות . "ללבוש אדרת אחרת.

לקפוץ לקדש כביכול השבת בלוא קיום היסוד של :"ששת ימים תעבוד".

 בשבת הקב"ה לא רק "נח" אלא מבקש גם לשוב ולנוח עמנו כולנו יחדיו ולכבוד האמור, אף מצמצם הקב"ה עצמו עד כדי לכלל : "נפש" של "וינפש" , וכי שייך "נפש" אצל הקב"ה  אלא להיטמע בנפשו של כל אדם המקדש אכן את השבת כהלכתו . כמשל לחיבור של נפש בנפש

 ורק מי שזוכה לקיים "שבתון" כלומר שביתה מתהליך "און" של שישה ימים .רק הוא נכון ומזומן לקיים :"שבת קודש".

משה אהרון