בפרשת יתרו מופיע מתן התורה, במה זכה יתרו שהפרשיה הזו תופיע בפרשה שנקראת על שמו? (יש על זה כמה וכמה תרוצים. ונראה להוסיף ש)אולי זה משום שבמעמד מתן תורה בנ"י היו בכעין קבלת גרות (כמעמד גיור מהמילה ביציאת מצרים עד מתן תורה): "ויקח משה את הדם ויזרק על העם ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה" (שמות כד,ח) 'ת"ר: גר שמל ולא טבל, ר"א אומר: הרי זה גר, שכן מצינו באבותינו שמלו ולא טבלו … וחכמים אומרים: טבל ולא מל, מל ולא טבל, אין גר עד שימול ויטבול … (שמות כד, ח) "ויקח משה את הדם ויזרוק על העם", וגמירי דאין הזאה בלא טבילה' (יבמות מו,א-ב). 'באבותינו שמלו – בימי משה כשיצאו ממצרים ויצאו מכלל בני נח לקבל התורה ולקבל פני השכינה' (רש"י). לכן כיון שיתרו היה האדם הראשון שבא להתגייר, ואף עשה זאת בשלמות ('מי הוא זה שבא ונתגיר והיה גר של אמת? זה יתרו, שנאמר: "וישמע יתרו”' [תנחומא “יתרו” סימן א]), לכן כל הפרשה נקראת ע"ש יתרו כרמז שגם קבלת התורה היתה כעין גיור לבנ"י, שיצאו מבני נח לקבלת התורה והשכינה. אולם נראה יותר מזה, יתרו מגלה מהי המטרה של קבלת התורה, שאין זה רק כדי שאנחנו נקיים את התורה, שזה דבר חשוב, אלא שנעשה את רצון ה' כדי לתקן את כל העולם כולו לשכינת ה'. לכן יתרו שבא מבחוץ להתקרב לשכינה זהו דוגמה למטרת קבלת התורה (בזה מובן לדעה שיתרו בא לאחר מתן תורה, למה התורה סיפרה זאת קודם מתן התורה? אלא שזהו כדי להעביר את המסר שזהו היעוד של קבלת התורה, ולכן זה נאמר כיסוד להמשך). דבר זה מתגלה במיוחד ביתרו, כיון שעבד את כל הע"ז שבעולם ועזב הכל ובא להתגייר: '‎"ויחד יתרו”. אל תקרי ויחד אלא ויהד, שנעשה יהודי. "ויאמר יתרו ברוך ה'”. למה אמר יתרו ברוך ה'? אמר יתרו: לא הנחתי עבודה זרה בעולם שלא עבדתיה, ולא מצאתי אלוק כאלקי ישראל, "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים”' (שם, סימן ז), שכך גם אנו מתקנים את כל העולם לה' (יתרו שעבד את כל הע"ז שבעולם, זה כעין גילוי לכל אומות העולם שטועות אחר הע”ז והטומאה). זהו גם כמו שעשה יתרו שהלך ותיקן את כל מקומו: 'אֶלָּא הֲרֵינִי הוֹלֵךְ לְאַרְצִי, וַאֲגַיֵּר לְכָל בְּנֵי מְדִינָתִי, וַאֲבִיאֵם לְתַלְמוּד תּוֹרָה וַאֲקָרְבֵם תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה' וכו' (מכילתא מסכתא דעמלק, ב [שמות יח,כז]), שזהו מטרתנו בקבלת התורה – תיקון כל העולם לשכינת ה'. אולי רמז לזה במדרש: ' … א"ל הקדוש ברוך הוא: אני הוא שאמרתי והיה העולם, שנאמר (תהלים נ, א) "א'ל אלקים ה' דבר ויקרא ארץ", אני הוא שאני מקרב אני הוא שאני מרחק, שנאמר (ירמי' כג, כג) "האלקי מקרוב אני נאם ה'”, אני הוא שקרבתי ליתרו ולא רחקתיו, אדם זה שבא אצלי לא בא אלא לשם שמים ולא בא אלא להתגייר, אף אתה קרבהו אל תרחיקהו. מיד "ויצא משה לקראת חותנו”. אמרו: יצא משה, יצא אהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל; ויש אומרים: אף ארון יצא עמהם, לכך נאמר "כבוד חכמים ינחלו"' (תנחומא "יתרו" סימן ב). למה מזכיר שה' ברא את העולם, מה זה קשור לגיור של יתרו? וכן מה פתאום שהארון יצא לקראתו? אלא שה' ברא את העולם כדי לתקנו לה', שזה מתגלה ביתרו כדוגמה הראשונה ובצורה מעולה, וזהו מטרת נתינת התורה כדי לתקן את העולם, ולכן הארון בו התורה יצא לקראתו. לכן הפס' שמובא הוא "מזמור לאסף א'ל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבאו. מציון מכלל יפי אלקים הופיע” (תהלים נ,א-ב). "א'ל אלהים ה'" – א'ל שעל כל אלהים הם מלאכי מעלה, אשר שמו ה', הוא דבר וקרא אל יושבי הארץ מן קצה המזרח עד המערב. "הופיע" – העיר והוציא את הקול מציון הכלולה בכל היופי' (מצודות). מציון – ממקום המקדש וירושלים יוצא הקול לכל העולם  כדי שישובו בתשובה לה', וזה ממקום המקדש שם מקום התורה בשיאה (ששם הסנהדרין והארון עם הלוחות), שמשפיע לכל העולם לשוב לה'. אולי גם ביתרו מתגלה אמירת השבח לה': '"וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ: בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה, אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם". אָמַר רַבִּי פַּפְּיָס: בִּגְנוּת יִשְׂרָאֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ שָׁם שִׁשִּׁים רִבּוֹא בְנֵי אָדָם וְלֹא עָמַד אֶחָד מֵהֶם לְבָרֵךְ לַמָּקוֹם, עַד שֶׁבָּא יִתְרוֹ וּבֵרַךְ לַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ: בָּרוּךְ ה'” (מכילתא שם,א [שם יח,י]). לכן זהו כרמז לכל התורה שהיא אמירת שבח ה' בעולם, שירה לה': '"כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ" (תהלים לה, י). אמר לו הקב"ה: דוד מה אתה עושה לי? אמר לו: אני אשבחך בכל אבריי. בראשי אני כופף וקודה בתפלתי' וכו' (מדרש תהלים, לה). לכן יתרו מלמד על כל התורה שהיא אמירת שבח ה' שהתגלה אצלו במיוחד ושצריך ללמוד ממנו (שהרי אחרים לא שיבחו), ולכן הוא מרמז על כל התורה, והיחס הנכון לגילוי ה' בעולם, שיש לשיר את שיר ה' בעולם בקיום תו”מ (ולכן התורה גם נקראת שירה) ואמירת שבח ה'. בכלל יתרו מלמד על היחס הנכון לתורה, שכ"ך דבק בה עד ששמו התגלה בקשר לתורה, ששם מרמז על מהותו של האדם, ולכן מראה שכל מהותו היתה דבקות בתורה: 'חובב – שחיבב את התורה, כמו שכתוב בפרשת (במדבר י, כט) “ויאמר משה לחובב' (שמו"ר כז,ח). זה מלמד על היחס הנכון לתורה, ולכן כל מתן תורה נקרא על שמו כדי ללמדו על היחס התמידי בצורה הנכונה לתורה – אהבת התורה בשלמות בכל מהותנו. אולי אפשר שבא לרמז שהתורה מתקנת את העולם לגאולה, ולכן חלקו חז"ל מה שמע יתרו ובא: לר"י שמע על מלחמת עמלק, לר"א המודעי שמע על מתן תורה, ולר"א שמע על קריעת ים סוף. יתרו מרמז על תיקון העולם, שכל העולם יתקרבו לה' בגאולה, לכן זה מתגלה במתן תורה, שאנו שומרים על תו"מ שקיבלנו במתן תורה (ובפרט מקיימים בא"י שהיא מקום עיקר התורה בשלמות) ובזה מתקנים את העולם, שכך מקדשים את העולם ומכלים את הטומאה, ששלמות הדבר הזה הוא במחיית עמלק, ואז הקדושה תתגלה לעיני כל העולם כעין קריעת ים סוף (שראתה שפחה על הים יותר מהנביאים). לכן יתרו מגלה על ייעוד התורה ופעולתה בעולם עד לגאולה (וכך היה מעמדם בנתינת התורה עד שחטאו בעגל [ע”ז ה,א]). אולי גם יתרו עבד את כל הע"ז שבעולם, שהיה שקוע ביותר בטומאה, ובכ"ז חזר בו והתגייר, וזה מלמד על מתן תורה שהתורה מקדשת אותנו ושומרת עלינו מיצה"ר: 'ת"ר: (דברים יא, יח) "ושמתם" – סם תם, נמשלה תורה כסם חיים. משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה, והניח לו רטיה על מכתו. ואמר לו: בני, כל זמן שהרטיה זו על מכתך אכול מה שהנאתך, ושתה מה שהנאתך, ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה מתיירא; ואם אתה מעבירה, הרי היא מעלה נומי. כך הקב"ה אמר להם לישראל: בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו, שנאמר (בראשית ד, ז) "הלא אם תטיב שאת". ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו, שנא' "לפתח חטאת רובץ". ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך, שנאמר "ואליך תשוקתו", ואם אתה רוצה אתה מושל בו, שנאמר "ואתה תמשל בו"' (קידושין ל,ב). אולי גם התורה סיפרה על יתרו סמוך למתן תורה (שיכלה להביא זאת במקום אחר, ולמ"ד שיתרו בא לאחר מתן תורה ודאי שהיה ראוי להביאו אח"כ) כדי להדגיש את מעלת הדרך ארץ, שהיא קדמה לתורה, לכן בפרשת יתרו נאמר מתן תורה, לומר שזהו הבסיס לתורה – הדרך ארץ, שזה מתגלה ביתרו: 'ד"א: שתהא חביב עלינו כגלגל עינים, שנא' (דברים י) "ואהבתם את הגר", (שמות כג) "וגר לא תלחץ", (שמות כב) "וגר לא תונה ולא תלחצנו”' (ספרי במדבר י,לא). ואף כאן יצאו לכבודו משה אהרן נדב ואביהוא והזקנים (תנחומא "יתרו" סימן ב), לכן זה מלמד על מעלת הדרך ארץ שהיא הבסיס לתורה. (נראה שזה נרמז ביתרו גם בשל שהוא עצמו הכניס את משה כאורח אליו הביתה, כשמשה ברח מפרעה, ובעקבות זה בהמשך נעשה חתנו; ועכשיו בא כחותנו, ולכן זה מגלה על הבסיס של הדרך ארץ של יתרו שזה קשור למתן תורה שנאמר בהמשך... יתרו מגלה על דרך ארץ, וזה קשור לתורה, שלכן זכה בשל כך שצאצאיו יהיו מהסנהדרין: 'דאמר ר' יוחנן: בשכר (שמות ב, כ) "קראן לו ויאכל לחם", זכו בני בניו וישבו בלשכת הגזית, שנאמר (דברי הימים א ב, נה) "ממשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב", וכתיב התם (שופטים א, טז) "ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד וילך וישב את העם"' [סנהדרין קד,א]).