"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשבעת יצא לחפשי חנם" (שמות כא,א-ב). 'מה כתיב למעלה מן הענין "ולא תעלה במעלות על מזבחי", וכתיב "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים"; וכי מה ענין זה אצל זה? וכי ערותן של כהנים היתה מגולה? והרי כתיב (שמות כח, מב) "ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה"? אלא אמר רבי אבינא: כשם שהזהיר הקב"ה את הכהנים שלא יהו פוסעין פסיעות גסות על גבי המזבח אלא יהו מהלכין עקב בצד גודל, כך הזהיר הקב"ה את הדיינין שלא יפסיעו פסיעות גסות בדין' (שמו"ר ל,ב). למה רמזה התורה שלא יפסעו פסיעה גסה בדין דווקא ע"י היקש לדין שבמזבח? נראה שבאה התורה לרמז שיש בניהם קשר, שאם לא יהיו דנים כראוי אז יהיה חורבן למקדש: 'דאמר ר' יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה. אלא דיני דמגיזתא לדיינו? אלא אימא: שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין' (ב"מ ל,ב). בנוסף נראה שרומז לכל א"י (שחורבן ירושלים זה בעצם חורבן כל ישראל שירושלים הייתה השורש – המלוכה ששלטה על כל הארץ), שעל כל הארץ נרמז קשר למזבח בפסוקים שנאמרו קודם: 'אמר רב ענן: כל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח, כתיב הכא (שמות כ, כ) "מזבח אדמה תעשה לי", וכתיב התם (דברים לב, מג) "וכפר אדמתו עמו"' (כתובות קיא,א), שהאדמת א"י קדושה ומכפרת על היושבים בה (אמנם נאמר על הנקבר אבל לכאורה אותו דבר זה מי שדר בה; שמה שנאמר מי שנקבר זה שאפילו הוא זוכה להיחשב כך, וק"ו מי שדר בארץ), וכשלא דנים כראוי בא חורבן לארץ (כדברי ר"י). זהו גם שנאמר 'חרב באה לעולם על ענוי הדין, ועל עיוות הדין, ועל המורים בתורה שלא כהלכה' (אבות ה,ח), שמלחמה ('חרב מלחמה' [תפא"י]) באה לעולם כשלא דנים כראוי. זהו גם שנאמר: '"למען תחייה וירשת את הארץ" – מלמד שמנוי הדיינים כדי להחיות את ישראל, ולהושיבם על אדמתם, ושלא להפילם בחרב' (ספרי. דברים טז,כ). לכן מתקשר המזבח כמעלה את העולם לקדושה, ולכן גם מרמז על א"י שהיא מקום בו מתעלים בקדושה, שישיבתנו בארץ והצלתנו מצרת מלחמה וכדו' קשור לדין אמת, שידונו כראוי. לכן בפס' ישר מובא על דין עבד עברי, אמנם מדובר כאן על נמכר בגניבתו – שנמכר ע"פ דין בשל שגנב; אולם נראה שרומז שכאשר לא דנים כראוי, שזה ההיפך מכאשר דנים כראוי ע"פ ההלכה (מעין נמכר בגניבתו שזה ע"פ דין כראוי), אז נעשה משמים שמוכרים אותנו לאומות ח"ו, במלחמה ולעבדים (כמו שנעשה בחורבנות שהיו), כעין מכרוהו בי"ד שכאן זה בי"ד של השמים. (גם נמכר בגנבתו זה בשל שגנב, שפעל נגד הדין הראוי שמה ששייך לאחר הוא ע"פ דין שלו, כך זה מרמז על מקרה שלא דנים כראוי בבי"ד שאז נגרם מכירה משמים). אמנם כאן בפס' נאמר על הזכויות של העבד, כך שנראה שבא לרמז שאע"פ שה' מגלה אותנו ח"ו בכ"ז לא מפקיר אותנו אלא דואג לנו, שהשכינה יורדת איתנו לגלות כדי להקל על גלותנו: 'תניא ר"ש בן יוחי אומר: בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שגלו שכינה עמהן. גלו למצרים שכינה עמהן, שנאמר (שמואל א ב, כז) "הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים" וגו'. גלו לבבל שכינה עמהן, שנאמר (ישעיהו מג, יד) "למענכם שלחתי בבלה". ואף כשהן עתידין ליגאל שכינה עמהן, שנאמר (דברים ל, ג) "ושב ה' אלקיך את שבותך", והשיב לא נאמר, אלא ושב, מלמד שהקב"ה שב עמהן מבין הגליות' (מגילה כט,א). גם כרמז שכמו שבעבד עברי האדון צריך לתת לעבד תנאים טובים, שלא יהיה העבד סובל והאדון בנחת: 'דתניא (דברים טו, טז) "כי טוב לו עמך", העמך במאכל ועמך במשתה, שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש, אתה ישן על גבי מוכים והוא ישן על גבי התבן. מכאן אמרו: כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו' (קידושין כ,א). כך גם כביכול ה' שהוא האדון שלנו תמיד (שהוציאנו ממצרים לעבודתו), גם בו מתגלה כעין זה. שכשבנ"י בגלות גם השכינה בגלות, כביכול שלא יהיו ישראל העבד בצער והאדון ה' בנחת. עוד נראה שהוקש למזבח כדי לרמז שהדיין מביא את דין ה' לעולם, ולכן בזה מתקן את העולם כראוי, שיהיה כרצון ה'. זהו כמזבח שמעלה קרבנות לה', שכך הוא מקרב כביכול את העולם לה'. זהו 'תנא להו רב חייא בר רב מדפתי: (שמות יח, יג) "ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב". וכי תעלה על דעתך שמשה יושב ודן כל היום כולו? תורתו מתי נעשית? אלא לומר לך: כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. כתיב הכא "ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב", וכתיב התם (בראשית א, ה) "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד"' (שבת י,א). זהו כמו המקדש (שהמזבח חלק ממנו) שהוא כנגד בריאת העולם: 'אמר רבי יעקב ברבי אסי: למה הוא אומר "ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך" (תהלים כו ח)? בשביל ששקול כנגד בריאת עולם' וכו' (תנחומא "פקודי" סימן ב). לכן זה בא לרמז שיש לדון כראוי בשלמות, שיש בזה מעלה גדולה, ואם ח"ו עושה בצורה לא טובה יש בזה משום קלקול לכל העולם. (לכן זה מתקשר לעניין כיסוי ערוה כביכול אצל הכהנים במזבח, כרמז לתיקון העולם, שבבריאה התקלקל העולם בחטא עץ הדעת שקשור לתאוות ובפרט לקלקול ערווה, שבדין אמת מגלים את רצון ה' בעולם [היפך מחטא עץ הדעת שעשו נגד רצון ה'], וכך מתקנים את כל העולם).