"וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב" (ו', ג')

פרשת השבוע וארא פותחת את התגלות הקב"ה אל משה. בטרם הבקשה מדגיש הקב"ה שנתראה גם אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב" רש"י הקדוש במקום מבאר על המילים הללו וארא- אל האבות. והשאלה המיידית נשאלת, וכי מה בא רש"י הקדוש לגלות ולהוסיף? הרי הכל בהיר שהרי אברהם יצחק ויעקב הם האבות. מבאר ר' מאיר מפרימשלאן שרש"י הקדוש לא בא לחדש לנו שהם אבות העולם. אלא שבקב"ה נגלה אל יצחק לא משום שהוא בנו של אברהם והתגלותו ליעקב לא באה מדום שהוא בן של יצחק ונכדו של יעקב אלא "אל האבות" כל אחד ואחד מהם בנה בניין אב מכח מעשיו הטובים ומעמדו שלו וכל זכייתם להתגלות השכינה מכח מעשיהם האישיים. רמז לכך הקב"ה, גם אליך משה, אתה מתחיל להנהיג את העם- ככל שהיחס כלפי המצוות והמעשים הטובים והשימוש לדוגמא לאות ולמופת, כך החיבור לבורא יהיה יותר קרוב. ללמדנו שאנו צריכים להיות בנין אב ע"י הליכתנו בדרכו של אברהם איש החסד, יצחק הגבורה, יעקב יושב אוהלים ואין אוהל- אלא אוהלה של תורה. בעניין זה מסופר על ר' חיים מצאנז ששאל אורח צעיר שנזדמן לביתו, מיהו ? השיב האורח שהוא בן של אלמוני ונכדו של פלוני. אמר ר' חיים, שאלתי מי אתה ולא ביקשתי לדעת מיהו סבך וכל משפחתך.

האור החיים ביאר שלכל אחד מהאבות היה לו אפיון מיוחד, עיצוב תדמית ובניה אישית. אברהם הראשון שגילה את מציאות ה', הנהגה ולא היה מי שקדם לו בידיעת הבורא, במעשיו בהנהגותיו עם ברואיו או מילות שבח לבורא. יצחק- מסירות הנפש והתבטלות לרצון ה'. יעקב- משפחתו היתה שלימה, לא יצא ממנו טיפה מאוסה כישמעאל ועשו. "אבות"- כל אחד אב למעשה מיוחד.

"ויקרא פרעה למשה ויאמר העתירו אל ה' ויסר הצפרדעים ממני ומביתי" (ח', ד')

פרעה מבקש ממשה ואהרון שיעתרו בתפילה לה' שיסיר את הצפרדעים ממנו וביתו וכך עושים משה ואהרון, ממלאים את מבוקשו ומפצירים בתפילה להקב"ה וכל הצפרדעים סרו מן הבתים, החצרות והשדות. שואל החפץ חיים מדוע במכת הצפרדעים הועילה מיד תפילתו של משה רבינו להסרת נחילי הצפרדעים מפרעה ומעבדיו כפי שהתורה מעידה "ויצאו משה ואהרון מביתו ויצעק משה אל ה' על דבר הצפרדעים... ויעש ה' כדבר משה וימותו הצפרדעים מן הבתים מן החצרות ומן השדות" לעומת זאת, כשעם ישראל היו במדבר והטיחו דברים כלפי שמים "למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשינו קצה בלחם הקלוקל" ענשם היה שבאו הנחשים והשרפים ונשכו את העם ומת עם רב מישראל. כשהגיעו עם ישראל למשה והתוודו כי "חטאנו אל ה' אנא התפלל אל השם ויסר מעמנו את הנחש ויתפלל משה בעדם" אך תפילתו לא עזרה, אלא היה צריך לעשות פעולה אקטיבית, לעשות נחש נחושת וכל מי שננשך ע"י הנחש הביט בנחש הנחושת וחיה (במדבר כא', ה') מדוע פה לא עזרה תפילתו של משה רבינו? מבאר החפץ חיים שלכל צרה שלא תבוא מועילה תפילה ותחנון, אולם כשהעבירה היא לשון הרע, אין לו תקנה אפילו בתפילה, אלא העונש חמור יותר כמו שמבארים חז"ל מדוע ננשכו עי נחש? יבוא נחש שלקה על הוצאת דיבה ויפרע ממוציאי דיבה. זאת ועוד, יבוא נחש שכל המינים הנטעמים לו בפה טעם אחד הוא- טעם עפר, ויפרע מכפויי טובה. רואים כמה חמורה היא הוצאת דיבה שאפילו תפילתו של משה שהינו עמוד התפילה לא הואילה כאשר עסוקים בלשון הרע.

"והבאתי אתכם אל הארץ ונתתי אותה לכם מורשה"(ו', ח')

בכל התורה נאמר פעמיים מורשה, פעם הראשונה בפרשת וארא ובפעם השניה בספר דברים "תורה צווה לנו משה מורשה קהילת יעקב" מבאר בעל הטורים שבזכות לימוד התורה זכינו לירושת הארץ. כמו שכתוב "ויתן להם ארצות גויים בעבור ישמרו חוקותיו ותורתיו ינצרו" זאת ועוד כתיב "מורשה" ולא ירושה, רמז שמורישים להם ולא יורשים מכח עצמם.