"ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר. החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבת שה לבית" וגו' (שמות יב,א-ג). '"החדש הזה" – (מכילתא ש"ר) הראהו לבנה בחידושה ואמר לו כשהירח מתחדש יהי' לך ר"ח; ואין מקרא יוצא מידי פשוטו על חדש ניסן אמר לו זה יהיה ראש לסדר מנין החדשים, שיהא אייר קרוי שני סיון שלישי' (רש"י). מצוות קידוש החודש היא המצווה הראשונה בה נצטוו ישראל, כמו שמביא רש"י בתחילת התורה: '"בְּרֵאשִׁית" – אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" (שמות יב ב), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? משום (תהלים קיא ו) "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם". שאם יאמרו אומות העולם לישראל: "לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים", הם אומרים להם: "כל הארץ של הקב"ה היא; הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו"' (רש"י; בראשית א,א). מדוע דווקא מצוות קידוש החודש היא המצווה הראשונה שנצטוונו? מסביר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א ('הגלות והגאולה', 'קידוש החודש – ישראל והזמנים') שקידוש החודש מבטא את היותנו אדוני הזמן, שזה מבטא את גילוי התורה שבנו, שאנו אדוני הזמן ולא עבדי הזמן (שעבדי הזמן זהו שהולכים ע”פ החומרי החולף הזמני), שאנו מקדשים את הזמן, שזה ביטוי לכל התורה. אולי אפשר להוסיף שבהקשר לקידוש החודש מספרים חז"ל שכביכול הקב"ה קובע את זמן הדין לעולם ע"פ קביעת בי"ד את ר"ה: 'אי זו אומה כאומה הזאת. בנוהג שבעולם השלטון אומר: הדין היום, והליסטים אומר: למחר. הדין למי שומעין? לא לשלטון?! אבל הקב"ה אינו כן. אמרו ב"ד: היום ראש השנה, הקב"ה אומר למלאכי השרת: העמידו בימה, יעמדו סניגורין, יעמדו קטיגורין. שאמרו בני היום ראש השנה. נמלכו ב"ד לעברה למחר, הקב"ה אומר למלאכי השרת: העבירו בימה, יעברו סינגורין, יעברו קטיגורין, שנמלכו בני לעברה למחר. מ"ט? (תהילים פא) "כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב" אם אינו חוק לישראל כביכול אינו משפט לאלקי יעקב' (יר' ר"ה א,ג). ממילא אם אנו קובעים מתי דנים את העולם על קדושתו (שעל זה נידון העולם), סימן שאנו קשורים ביסוד תיקון העולם ולכן אנו כצד בעניין. לכן זה מגלה על כל התורה שמקדשת את העולם שהיא קשורה אלינו לתיקון העולם, ולכן זהו הפתיחה כשורש לכל התורה. לכן מי שאחראי על קידוש החודש זהו בי"ד הגדול (אמנם בפועל הבי"ד שקובע אינו של 71 אבל הוא כבא בשמם), שהוא גם אחראי על קביעת ההלכה בכל התורה. לכן גם קידוש החודש קשור לא"י, שבה מקדשים את החודש (ואם לא יהיו בארץ אז גם מה שקידשו מראש מתבטל [רמב”ם]) שזהו עניינה של כל התורה – שמתגלה דווקא בארץ (ספרי עקב, מג). לכן זה נאמר על גבי הפס' שבפשט כוונתו שניסן הוא החודש הראשון, שבעצם אומר שאנו מתחילים את המציאות מעכשיו, שזהו שבנ"י יוצאים בשביל הקדושה ולכן עכשיו מתחיל קיום העולם האמיתי, שזהו כיעודו לתיקון וקידוש על ידנו. אולי אפשר גם שקידוש החודש קשור גם לעיבור השנה, ובכ"א אור הלבנה מגיע מאור החמה, ולכן יש גילוי של שני אלו; כך שמרמז על קביעתנו על בנ"י והאומות (שישראל משולים ללבנה והאומות לחמה), שאנו אחראים על גילוי הקדושה בכל העולם, לתקן את כל האדם מחטא עץ הדעת שקלקל את האדם (ובעקבותיו גם כל העולם). אולי גם אור מרמז על קדושה: "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו,כג), ולכן בקידוש הלבנה אנו מרמזים שאנו מקבלים שפע קדושה מהקב"ה לתיקון העולם, ע"י תורתו. לכן זהו בקידוש לבנה שזה בקביעה ע"פ האור שמתגלה בלבנה ע"פ החמה שהיא מקור האור, כעין שה' מאיר לנו, וכך אנו מקדשים את כל העולם (והאור לבנה מתחזק כמו שהעולם ניתקן עוד עוד). אולי גם כיון שפס' זה נאמר בהקשר ללקיחת השה לפסח (ואף מודגש שנאמר למשה ואהרן במצרים), שזהו המעשה שהראנו שאנו של ה', זה מרמז שמצוות קידוש החודש קשור ליציאת מצרים, ולכן גם נאמר בפס' שניסן הוא החודש הראשון שזה בשל יציאת מצרים. בנ"י יצאו ממצרים בשל עניין הזמן, שאם היו נשארים היו נופלים בשער ה-נ' בטומאה ולא היו יוצאים, ולכן חושב הזמן בצורה שיצאו אז ממצרים (ע"י ארבע מאות שנים מהולדת יצחק או שעבדו כפול, ראה ב'תורת המדינה' 'עלייתו הראשונה של אברהם אבינו לא"י', למרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). כך שעניין קביעת הזמן היה עניין מהותי ליציאה ממצרים, וביציאתנו עלינו ממעמד עבדים לעבדי ה' מכובדים. זה נרמז בקידוש החודש, שמגלים קשר של קדושה לזמן, וזה בהתחלת הארת הלבנה (כמו הארת בנ"י). לכן הוא מרמז (ואולי קשור בשורשו) ליציאת מצרים שסיומה בקבלת התורה וכניסה לא"י, שכך זהו שקידוש החודש מגלה על קבלת התורה וקשר לא"י לקיום התורה (כמו קיום קידוש החודש שקשור לא”י). לכן זהו המצווה הראשונה כבסיס לכל התורה שתנתן. או שנגאלנו בהקשר למצוות קרבן פסח ולקיחתו: 'היה רבי מתיא בן חרש אומר: (יחזקאל טז): "ואעבור ואראך והנה עתך עת דודים" – הגיע שבועתו שנשבע הקב"ה לאברהם שיגאל את בניו, ולא היה בידם מצות שיעסקו בהם כדי שיגאלו, שנאמר "שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה" וגו', ערום מכל מצות. נתן להם הקב"ה שתי מצות, דם פסח ודם מילה, שיתעסקו בם כדי שיגאלו, שנאמר "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך" וגו'. ואומר (זכריה ט): "גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו". לכך הקדים הכתוב לקיחתו של פסח לשחיטתו ארבעה ימים, שאין נוטלין שכר אלא על ידי מעשה' (מכילתא שמות יב,ו). בנ"י הצטוו לקחת בי' ניסן ולהקריב ב-יד' ניסן, שכל זה קשור לזמן בחודש, ולכן תלוי בקידוש החודש. כך שיציאת מצרים שקשורה לגילוי מצוות, שזה היסוד שנגאלו כדי לקבל תורה ולהכנס לא"י, שלכן היה צריך גילוי של מצוות ליציאה, זה היה קשור לזמנים שקשור לקידוש החודש, ולכן במצוות קידוש החודש היה היסוד של גילוי קשרנו לקדושה וליציאה לקבלת התורה, ולכן זה מרמז על כל התורה שבנו.