"ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים והיה כי תלכון לא תלכו ריקם. ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלת ושמתם על בניכם ועל בנתיכם ונצלתם את מצרים" (שמות ג,כא-כב). '"לא תלכו ריקם", כאן רמז ה׳ משפט עבד עברי, דכתיב בו (דברים טו,יג-י״ד) "לא תשלחנו ריקם הענק תעניק לו”' (אור החיים). בלקיחת ממון מצרים היה משום דימוי למצות הענקה לעבד עברי. יותר מזה אומר החזקוני: '"לא תלכו ריקם" – כי הם יעניקו לכם מג׳ מינים: כסף וזהב ושמלות לקיים: "יצאו ברכוש גדול” (בראשית טו,יד), דוגמת הענקת עבד: צאן גרן ויקב (דברים טו,יד)'. זה לא רק עניין כללי, אלא נאמר על שלושה דברים כנגד שבעבד עברי נאמרו שלושה דברים. נראה ששלושת הדברים שבהענקת עבד מרמזים כנגד חטא עץ הדעת (אולי בכך יובן: “העניק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך אשר ברכך ה' אלקיך תתן לו. וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך ה' אלקיך על כן אנכי מצוך את הדבר הזה היום" [דברים טו,יד-טו], שתעניק לעבד וזה קשור ליציאת מצרים, שבפשטות זה שתזכור שהיתה עבד, ולכן תעניק לעבד המשתחרר דברים, שכך ראוי להתנהג בצורה טובה ואתה מבין זאת כעבד לשעבר. אולם אולי גם רומז שהיתה עבד וה' פדאך כדי שתעבוד את ה' ותתקן את העולם, ולכן ה' מצווה אותך מצוות, כשאחת מהן היא הענקה שבו מתגלה תיקון לקלקול בעולם; ולכן קשור ל”אשר ברכך ה' אלקיך”, כרומז לתיקון הקלקול שלכן בא לך ברכה ולא קללה של קוץ ודרדר ועבודה קשה): 'דתניא: אילן שאכל ממנו אדם הראשון. רבי מאיר אומר: גפן היה, שאין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין, שנאמר (בראשית ט, כא) "וישת מן היין וישכר". רבי נחמיה אומר: תאנה היתה, שבדבר שנתקלקלו בו נתקנו, שנאמר (בראשית ג, ז) "ויתפרו עלה תאנה". ר"י אומר: חטה היתה, שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן' (ברכות מ,א). מהצמר של הצאן עושים בגדים, וזהו כעין כנגד התאנה שעשו מהעלה שלה בגד, והקב"ה נתן להם בהמשך בגדי עור (“ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם" [בראשית ג,כא]) שזהו מהחי, ולכן זה מזכיר את הבגד שנעשה מצמר הצאן. גם יש בזה משום רמז לתיקון מהקלקול של עץ הדעת, שמתאנה נעשה דבש ומהצאן חלב, ויחד זהו שבחה של א"י, כעין תיקון של הקלקול של עץ הדעת שגרם לחורבן הקרקע וגידוליו, בחיוב שבגילוי קדושה (שזהו א"י) נאמר: 'רמי בר יחזקאל איקלע לבני ברק. חזנהו להנהו עיזי דקאכלן תותי תאיני, וקנטיף דובשא מתאיני וחלבא טייף מנייהו, ומיערב בהדי הדדי. אמר היינו "זבת חלב ודבש"' (כתובות קיא,ב), כך שנראה רמז שבצאן יש גילוי כעין כנגד תיקון לקלקול של התאנה בעץ הדעת. כנגד דעת ר"י שעץ הדעת היה חיטה זהו גורן, שעושים גורן מחיטים. כנגד דעת ר"מ שעץ הדעת היה גפן, זה בא לידי ביטוי ביקב, שזהו מהגפן. זה בא כנגד שעבדות זה נגד רצון ה', כמו שמובא: 'שאלו התלמידים את רבן יוחנן בן זכאי: מה ראה העבד הזה לירצע באזנו יותר מכל איבריו? אמר להן: אוזן ששמעה מהר סיני (שמות כ) "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" ופירקה מעליה עול מלכות שמים וקיבלה עליה עול בשר ודם, אוזן ששמעה לפני הר סיני (ויקרא כה) "כי לי בני ישראל עבדים" והלך זה וקנה אדון אחר, לפיכך תבוא האוזן ותירצע, לפי שלא שמר מה ששמעה אזנו' (יר' קידושין א,ב). הרי שבעבדות יש משום ניתוק מהדבקות בה' (שמתנתק מהיותו עבד ה' בשלמות, וכן כעין עובר על הנאמר במתן תורה כך שיש בהקשרו פגם), ולכן זה דומה כעין שורש חטא עץ הדעת שעשו שלא כדבר ה' (ובפרט שבעבד הוא פוגם בגילוי שלו במתן תורה, ומתן תורה זהו השורש לתיקון העולם מהחטא). לכן עכשיו כשיוצא מהעבדות נותנים לו ממון כדי שיוכל להשתמש בו ולעמוד על רגליו ולא יצטרך לחזור לעבדות, (וכן בנתינה מראים שאינו ממש כעבד, אלא כעין פועל, ולכן משלמים לו במתנות ביציאה; ובזה מורידים מגילויו כעבד נגד דבר ה'), ולכן נותנים לו דברים כעין כעומד מול עץ הדעת – כתיקון לו. כך גם כאן ביציאת מצרים נראה שבאים להראות שאנו מתחברים לקדושה – ללכת אחר דבר ה' (ולא כבמצרים ששקועים עמוק בטומאתם), ולכן זהו כהענקת עבד, שזהו רצון ה', ויש בו משום ביטול הקלקול שמחטא עץ הדעת. ביציאת מצרים זה מתגלה בכלי כסף וכלי זהב ובגדים, שבגדים זה כנגד הצאן בהענקת עבד עברי והתאנה, שזהו גילוי בגד. כנגד חיטה וגפן זהו כלי כסף וכלי זהב, שהם מרמזים על התורה "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף" (תהלים קיט,עב) [אולי רמז בפס' לפניו "טוב לי כי עניתי למען אלמד חקיך", כרומז שהעינוי במצרים היה כדי שנסלוד מהאכזריות שהתגלתה במצרים, ונלך אחר ה', שזהו טוב לי העינוי כדי שאלמד חוקיך – שזה יהיה בעקבות העינוי, שנהיה ראויים ונקבל את תורה], שע"י התורה אנו מתקנים את הקלקול שבחטא עץ הדעת. (ביציאת מצרים התגלה בכלי כסף וזהב כי חיטה וגפן אינם יקרים בכדי שיחשבו שיצאו ברכוש גדול). חיטה זה הדבר הכי בסיסי שבמאכל האדם, שאותו הוא אוכל כדי לחיות ולהתחזק, ולכן זהו כעין כסף שמשתמשים בו תמיד בכל יום, ובו קונים תדיר אוכל (שאוכל זהו הדבר הבסיסי של השימוש בכסף). אולי ברמז 'חיטה' בגימטריה 32, כפול 5 כנגד התורה שמתקנת ונותנת שכל ישר (שרומז בחיטה שנותן דעת לתינוק), יוצא 160 שזהו גימטריה של 'כסף'. אולי גם כסף מלשון לכסוף, שכל אדם מתאווה לאוכל (והדבר הבסיסי זהו הלחם). כנגד הגפן זהו הזהב, שזה יותר נדיר, שכך האדם לא שותה כל הזמן אלא רק בשמחות וכדו'. גם זהב מרמז 'זה-ב', שיש בגפן שני התגלויות (שתי אפשרויות שימוש): האדם יכול להשתמש בצורה חיובית – לשתיה ראויה כעין שדעת חכמים נוחה הימנה (מגילה טז,ב), וכן האדם יכול לשתות לרעה – להשתכר שלא כראוי (כמו נח, וכמו שמביא יללה לעולם). (גם זהב יקר ולא תמיד יכולים לעמוד במכירו, וכן השתיין מכלה ממונו על היין). אולי לכן נאמר כאן שהאשה תשאל משכנותיה, שמה המיוחד באשה (הרי בפס' אחרים נאמר לכולם שיקחו)? אלא כרמז שיש בזה משום תיקון לקלקול שעשתה בחטא עץ הדעת, שהחטיאה. אולי לכן גם מודגש "ושמתם על בניכם" כרמז ללימוד תורה שעיקר מצוות ת"ת זהו ללמד את הבנים (ונאמר גם "ועל בנתיכם", שלא יחשבו שיש לקחת רק מה שמתאים לבנים; וכן גם לנשים יש חלק בתיקון העולם, ולכן גם הן שותפות בכך, ובמשך הדורות העולם נתקן, ולכן נאמר על הילדים כרמז להמשך בדורות). לכן ביציאת מצרים יש לקיחת ממון כעין כרמז על מצוות ה' בהענקה לעבד, לומר שאנחנו באים ללכת אחר דבר ה', ולכן מתגלה בזה כמו במצוות הענקה – לומר שאנו מתקשרים למצוות ה', וכן כרמז שאנו מתחברים לרצון ה' שנתקן את העולם ע"י התורה ומצוותיה כמו שמרומז במצוות הענקה. (גם נתינת 3 סוגים כרמז לשלושת האבות שהם היסוד לתיקון עולם שמתגלה בנו).