"ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמר. כי ידבר אלכם פרעה לאמר תנו לכם מופת ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין. ויבא משה ואהרן אל פרעה ויעשו כן כאשר צוה ה' וישלך אהרן את מטהו לפני פרעה ולפני עבדיו ויהי לתנין. ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם הם חרטמי מצרים בלהטיהם כן. וישליכו איש מטהו ויהיו לתנינם ויבלע מטה אהרן את מטתם. ויחזק לב פרעה ולא שמע אלהם כאשר דבר ה'” (שמות ז,ח-יג). 'מופת – אות, להודיע שיש צורך במי ששולח אתכם. לתנין – נחש' (רש"י). האות שה' אומר למשה לעשות זה במטה שנהפך לתנין, שהכוונה בעצם לנחש כמו שנאמר בהמשך: “לך אל פרעה בבקר הנה יצא המימה ונצבת לקראתו על שפת היאר והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך" (ז,טו). למה דווקא באות הזה? מובא במדרש: '"וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ" הדא הוא דכתיב (תהלים קי ב) "מטה עוזך ישלח ה' מציון" אין הקדוש ברוך הוא רודה את הרשעים אלא במטה. ולמה? לפי שנמשלו לכלבים, שנאמר (שם נט, טו) "יושבו לערב יהמו ככלב" כשם שדרכו של כלב ללקות במקל כך הם לוקים, לכך נאמר "מטה עוזך". אמר להן הקדוש ברוך הוא: פרעה רשע הוא, אם אומר לכם תנו מופת הכה אותו במקל, שנאמר "אמור אל אהרן קח את מטך”. "וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין", תנן: העומד להתפלל אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו, ואפילו נחש כרוך על עקיבו לא יפסיק. מה ראו חכמים להקיש כריכת נחש למלכות מצרים? אמר רבי שמעון בן פזי: דכתיב (ירמי' מו, כב) "קולה כנחש ילך" מה הנחש מלחש והורג, אף מלכות מצרים מלחשת והורגת, כי הוא נותן בבית האסורים ומלחש עליו להורגו. דבר אחר: מה ראה הקדוש ברוך הוא להקיש מלכות מצרים לנחש? מה הנחש מעוקם אף מלכות מצרים מעקמת דרכיה. לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: כשם שהנחש מעוקם אף פרעה מעוקם, כשיבא להתעקם אמור לאהרן ויתלה את המטה כנגדו, כלומר מזה אתה לוקה. דבר אחר: למה אמר להם נס של תנין? לפי שפרעה נדמה לתנין, שנאמר (יחזקאל כט ג) "התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו", כשהיה משה יוצא מאצל פרעה היה אומר: אם יבא אצלי בן עמרם אני הורגו אני צולבו ואני שורפו, וכשהיה משה נכנס מיד נעשה פרעה מטה' (שמו"ר ט, ב-ד). לכן מובן שהאות נעשה במטה שנעשה לתנין-נחש (שבשני הדברים יש רמז לפרעה ומלכות מצרים). אולי אפשר לומר בנוסף שהאות בא להראות שמשה בא בשם ה' להוציא את בנ"י ממצרים לעבודת ה' (שזהו ללכת להקריב לה' – להראות שהם עבדי ה'), לכן זה התגלה בצורה של מטה ונחש כרמז לחטא עץ הדעת. שהמטה מעץ שזהו כמו עץ הדעת ועץ החיים, והנחש זהו כמו הנחש. שבאות המטה שנהפך לנחש וחוזר למטה שזה מראה כעין שהתגלה החטא בעולם בשל הנחש שהחטיא בעץ הדעת, שזהו מטה שנהפך לנחש – שהנחש מגיע להחטיא ע"י עץ הדעת, וחוזר להיות מטה כעץ החיים שזהו התורה – ההליכה ע"פ רצון ה'; וחוזר למטה כמו קודם שהיה מטה, לרמז שגם עץ הדעת שזהו שורש יצה"ר מיועד לשם ה', לעבוד את ה' ע"י שלא לחטוא ('"בכל לבבך" – בשני יצריך, ביצר טוב וביצר רע' [משנה ברכות ט,ה]). לכן בפס' שיצא לקראת פרעה למים נאמר לקחת את המטה שנהפך לנחש (ששם מובן שהתנין זהו נחש), שהסיבה שפרעה יצא למים זה כדי שיוכל לומר לעמו שהוא אל, ע"י שלא יראו שעושה צרכיו: '"לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה". לא היה יוצא אלא המימה בבוקר, לפי שאותו רשע היה משתבח ואומר שהוא אלוה ואינו יוצא לנקביו, לפיכך היה יוצא בבקר, בשעה שהוא נצרך תפוש אותו' (שמו"ר ט,ח). לכן דווקא נרמז אז על הנחש, לומר שהאות בנחש מגלה על תיקון העולם לה', שה' הוא האלקים ולא שאר הע"ז כעין פרעה. זהו גם פשט הפס' שם, שמשה יאמר שהולך להכות את היאור (שהוא אלוהי מצרים) בשם ה', להוכיח את אלוקותו של ה', שהוא זה שציוה שילכו לעבדו במדבר (שזהו לעבוד את ה'): "לך אל פרעה בבקר הנה יצא המימה ונצבת לקראתו על שפת היאר והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך. ואמרת אליו ה' אלקי העברים שלחני אליך לאמר שלח את עמי ויעבדני במדבר והנה לא שמעת עד כה. כה אמר ה' בזאת תדע כי אני ה' הנה אנכי מכה במטה אשר בידי על המים אשר ביאר ונהפכו לדם" (ז,טו-יז). לכן כיון שאות המטה מרמז על אלוקות ה' ומטרתנו לתיקון העולם, לכן זהו האות שה' שלח את משה ואהרן לפרעה להוצאת בנ"י, שזהו הבסיס והסיבה של יציאת מצרים. אולי לכן באות המטה חשב פרעה שזה כשפים: 'דבר אחר: "כל רוחו יוציא כסיל", זה פרעה, שהיה מלעיג על הקדוש ברוך הוא, שהיה סבור שמעשה כשפים הן מה שעשו משה ואהרן, וקרא לכל בני ביתו לעשות כמותם. הוי "כל רוחו יוציא כסיל", זה פרעה. "וחכם באחור ישבחנה", זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר (איוב ט, ד): "חכם לבב ואמיץ כח". באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא: אם יבלע תנין את תניניהם של מצרים, מנהגו של עולם הוא, נחש בולע נחש, אלא יחזור לברייתו ויבלע את תניניהם' (שמו"ר ט,ז). שנעשה בצורה שדומה לכשפים והודגש שאין זה כשפים אלא מעל המציאות (שזהו שהמטה בלע שלא ככישוף שנעשה כמו בטבע שהנחש בולע), כדי לומר שזה ההיפך מהכשפים; שהכשפים זה במציאות בעולם וזה כעין ההיפך מרצון השמים, וכאן הוכח שאין כח מבלעדי ה', גם לא הכישוף על אף מה שהיה נראה בעיני האנשים. שזהו עניין כישוף: 'והאמר רבי יוחנן: למה נקרא שמן מכשפים? שמכחישין פמליא של מעלה' (סנהדרין סז,ב), כעין שיש בהם כח בעולם לעמוד נגד רצון שמים, וכך גם כביכול פרעה יוכל לעמוד נגד רצון ה' להוציא את בנ"י לעבדותו; בא האות במטה לומר שה' הוא האלקים, והוא מעל המציאות כולה, ולא יוכל פרעה למנוע את גילוי רצון ה' בעולם. ממילא חובה לתת לבנ"י ללכת אחר רצון ה', ולתקן את העולם שקולקל בעץ הדעת ע"י הנחש, שכאן הנחשים (מכוחות הטומאה של המצרים) נבלעו במטה שזהו כעץ החיים – התורה ('ואין עץ חיים אלא תורה, שנ' "עץ עץ חיים היא למחזיקים בה"' [פרקי דר"א, יב]), שבנ"י מיועדים לקבל ולקיים את התורה ולבטל מהעולם את הטומאה והקלקול. (לכן גם משה אומר לאהרן לעשיית האות, כעין שמשה הוריד את התורה בסיני, והלוים והכהנים [אהרן] מלמדים אותה לבנ"י).