פרשנות אונקלוס - פרשת שמות

שמות א,יט: כִּי-חָיוֹת הֵנָּה, בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ: אונקלוס: חכימן. תה"ת: חכמות. להבנתי אונקלוס מבין שהעבריות התחכמו לנוגשים המצרים, ולכן הזדרזו ללדת לפני שתבאנה המיילדות, המחויבות בדיווח למצרים.

שמות ב,יד: וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא, בְּסִבְלֹתָם: אונקלוס: בפלחנהון. תה"ת: בעבודתם. אונקלוס מבין שעבודה זה סבל, כמו שנאמר על יששכר: וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל וַיְהִי לְמַס עֹבֵד. אונקלוס עקבי בתרגומו זה לכל אורך הפרשה, כגון לְכוּ, לְסִבְלֹתֵיכֶם (ה,ד) – אזילו לפלחנכון.

שמות ב,כג-כד: וַיִּזְעָקוּ; וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל-הָאֱלֹהִים, מִן-הָעֲבֹדָה. וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים, אֶת-נַאֲקָתָם: אונקלוס: קבלתהון. תה"ת: צעקתם או תלונתם. אונקלוס מתרגם כך גם למילה שַׁוְעָתָם וגם נַאֲקָתָם, והוא מבין שתלונה היוצאת מקרב הלב, מתוך נאקה, היא אמיתית ופועלת את פעולתה - וַיִּשְׁמַע אֱלֹקִים.

שמות ד,י: כִּי כְבַד-פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן, אָנֹכִי: אונקלוס: יקיר ממלל ועמיק לישן. תה"ת: כבד דיבור ועמוק לשון. אונקלוס מבין שמשה טוען, שאמנם דיבורו עמוק – בשם ה' - אך דיבורו כבד ועלול שלא להתקבל על ידי שומעיו.

שמות ה,ח: וְאֶת-מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם: אונקלוס: סכוֹם. תה"ת: כמות (המכסה היומית). וכן בהמשך: וְתֹכֶן לְבֵנִים, תִּתֵּנוּ  (ה,יח), אונקלוס מתרגם 'סכוֹם'. אונקלוס מבין שמתכונת הוא משורש תכ"ן, שפירושו כמות מוגדרת, כפי תוכן של ספר, המגדיר את כמות התכנים בספר.

שבת שלום, שבת של שבת שבט אחים גם יחד, חכמה, עבודת ה', תפילה מעומק הלב, דיבור מעמיק ומלא תוכן משמעותי, אורן.