"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו. ראובן שמעון לוי ויהודה. יששכר זבולן ובנימן. דן ונפתלי גד ואשר. ויהי כל נפש יצאי ירך יעקב שבעים נפש ויוסף היה במצרים. וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא" (שמות א,א-ו). ספר שמות נקרא ע"ש התחלתו "שמות", אולם נראה שכיון שכך נקרא הספר סימן שיש כאן חשיבות גדולה ולא רק מקריות שכך החל הספר. ואכן כבר אמרו חז"ל: 'רב הונא אמר בשם בר קפרא: בשביל ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים, שלא שנו את שמם ואת לשונם ולא אמרו לשון הרע ולא נמצא ביניהן אחד מהן פרוץ בערוה. לא שנו את שמן – ראובן ושמעון נחתין, ראובן ושמעון סלקין. לא היו קורין ליהודה רופא, ולא לראובן לוליאני, ולא ליוסף לסטיס, ולא לבנימין אלכסנדרי' וכו' (ויק"ר לב,ה). ממילא יש חשיבות גדולה לשמות, שכמו שירדו "ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה" וגו' כך גם יצאו ממנה, ובזכות זה זכו ליגאל. לכן כל הספר שבו מסופר גם על הגאולה ממצרים ועל קבלת התורה והמשכן, הכל קשור לשמם, הכל קשור לגאולתם שקשורה גם בשמם שהשאירו. השארת השם זה לא רק דבר חיצוני, אלא זה מראה על מהות, ששם מרמז על התוכן של האדם, ששמו מרמז עליו. לכן נקרא 'שם' כרמז שמלמד על מה שיש 'שם' בתוכו, שבנ"י בפנימיותם קדושים ולכן בהשארת שמם זה מראה שאע"פ שמהצד החיצוני התלכלכנו בטומאת מצרים, בכ"ז בפנימיותנו נשארנו קדושים ומכונים לה', ולכן ראויים ליגאל מטומאת מצרים ולקבל את התורה, ולהיות נושאי שכינת ה' בעולם. נראה שזה מרומז במדרש אחר: 'דָּבָר אַחֵר, לָמָּה נֶאֱמַר שְׁלשָׁה מִינֵי עוֹלָה? כְּנֶגֶד שָׁלשׁ מִדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁהָיוּ בְּיָדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם וּבִזְכוּתָן נִגְאֲלוּ, שֶׁלֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם, וְלֹא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם, וְשֶׁגָּדְרוּ עַצְמָם מִן הָעֶרְוָה' (במדבר רבה יג,כ). קרבן עולה מרמז על שלא שינו שמם, שזה מראה שהם קשורים לשכינה בעולם (כקרבן), וכמו עולה כולה עולה לה', כך גם השם מראה את המהות הפנימית שלנו שהיא כולה קדושה ומכוונת לה'. (ואכן בשמו"ר [א,ה] מופיע דרישה של שמותם כנגד הגאולה ['"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" על שם גאולת ישראל נזכרו כאן' וכו'], שזה מראה שבמהות הפנימית בשם יש רמז לגאולתם, שזה ודאי משום שהוא קשור בקדושה וממילא גם לגאולתם, שיצאו כדי להיות עבדי ה'). רש"י מביא את דברי חז"ל: '"ואלה שמות בני ישראל" – אף על פי שמנאן בחייהן בשמותן, חזר ומנאן במיתתן, להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם, שנאמר (ישעיהו מ כו) "המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא" (שמות רבה)' (רש”י; שמות א,א). בפשטות זה דימוי כמו כוכבים שמתכסים ביום ונגלים בלילה, וה' מכניסן ומוציאן (בשם ומספר), כך גם בנ"י מגיעים לעוה"ז ויוצאים ממנו ע"י ה', וכל זה בשמות ומספר, שיש השגחה על כל אחד ואחד מבנ"י, אפילו במותו יש בו חשיבות של קריאת שמו. אולם נראה שיש כאן גם עומק, הכוכבים משפיעים על העולם (כמו שהשמש משפיעה וכן הירח והמזלות וכו'), כך גם אדם מבנ"י, אפילו כשהוא יוצא מהעולם בכ"ז השפעתו על העולם לא מפסיקה, ולכן זה בקריאת שם, שהשם מסמל את מהות האדם ושליחותו בעולם, שגם כשמת עדיין לא בטלה השפעתו אלא זה ממשיך לדורי דורות. האדם ממשיך להשפיע על העולם גם כשאינו בעולם הפיזי ממש, מעין הכוכבים שהם בשמים ולא בארץ, כך גם הוא כבר נצא בשמים במדור העליון, ובכ"ז ממשיך להשפיע. לכן גם מודגש שהיו "שבעים" שזה כנגד שבעים אומות, שהם קשורים לתקן את העולם (וזהו שזה בשם ומספר). בנ"י יורדים למצרים, אבל זה רק כדי להיות בגלות ולראות כמה רעה הטומאה בעולם, ואז יצאו וייעשו להיות עבדי ה' שנלחמים בעוולה בעולם, שממשיכים את אור ה' בעולם. זהו "ואלה שמות בנ"י" שמראה (בשמנו) שאנו קדושים ומיועדים לתיקון העולם, ולכן "הבאים מצרימה" לגלות, אבל זה לא בגלל שיש לנו קשר לטומאת מצרים, אלא להיפך, אנו קשורים לקדושה המתגלה בתורה, שזהו "את יעקב איש וביתו באו", באו בנ"י שיקבלו את התורה: “תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" (דברים לג,ד), זהו בית יעקב – קהילת יעקב. (גם נראה "איש" כרומז למשה "משה האיש" [שמות לב,כג]). התורה זה "מורשה" זה קשור לנמצאים בדורות אבל חל על כל הדורות יחד (ולא נמסר רק מאחד לשני כירושה רגילה [ראה ב'תורת המקרא' “וזאת הברכה" אות א', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זע"א]). זהו כבר עכשיו קשורים לתורה, אלא שכרגע זה בצורה של ירידה לעבדות כדי להוות בסיס להעמדת התורה בנו ביציאתנו. אולי לכן "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אתם" (א,ז). '"וישרצו" – שהיו יולדות ששה בכרס אחד' (רש"י). למה דווקא ששה? אמנם זה כדי שירבו ואז ימאסו בהם המצרים, אבל למה דווקא ששה? אלא שזה מרמז על מהות בנ"י, שיש בנו נשמה קדושה, שהגילוי הגדול שלה בתורה זהו בגילוי התושב"ע שהוא מחולק בששה סדרים; לכן כיון שהירידה לגלות קשורה לבסיס לתורה, לכן זה מתגלה (הריבוי) בגילוי תורה שבנו. זהו שהמילה "וישרצו" בגימטריה 612 ועוד אחד כנגד המילה עצמה, יוצא סה"כ תרי"ג מצוות.