"וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם..."

(שמות ב, יא)

ההפטרה שקבעו חז"ל (על פי מנהג רוב בני ספרד), לפרשה הפותחת את ספר שמות, לקוחה מהפרק הראשון של ספר ירמיה (ירמיה א, א): "דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ". זאת על פי הכלל שקבעו חז"ל "מפטירין מעין הפרשה".

לכאורה הקשר בין פרשת שמות לתחילת ספר ירמיה בולט וברור לעין כול. כאן וכאן ממנים נביא לשליחותו, כאן וכאן הנביא מתנגד תחילה למינוי, כאן וכאן מתחילה תקופה קשה לעם ישראל - הגלות בספר שמות, וחורבן הבית הראשון והיציאה לגלות בספר ירמיה.

אולם כבר הורונו חכמים כי "שבעים פנים לתורה", וכי התורה מכילה רבדי עומק מעבר לרבדים הגלויים לעין. לכן מבקשים אנו לטעון כי העניין הקושר את הפרשה להפטרה הינו דווקא הנגדה פנימית ומהותית בין המתרחש בתחילת ספר ירמיה בעם ישראל, ובין המתרחש בעם ישראל בתחילת ספר שמות.

בתחילת ספר ירמיה אומר ה' לנביא כי אל לו לחשוש מפני פגיעה אפשרת בו (שם א, ח): "אַל תִּירָא מִפְּנֵיהֶם כִּי אִתְּךָ אֲנִי לְהַצִּלֶךָ נְאֻם ה' ". ומפני מי חושש הנביא ירמיה? זאת מגלה לנו הכתוב בהמשך הפרק, הנביא חושש מבני עמו. הנביא ירמיה נאלץ לחשוש מפגיעה אפשרית של העם בו כמביא דבר ה', וכמוכיח בשער על כל העוולות שהיו נהוגות בדורו, וכתוצאה מכך נדרשה לו הבטחה אלוקית (שם א, יח-יט): "וַאֲנִי הִנֵּה נְתַתִּיךָ הַיּוֹם לְעִיר מִבְצָר וּלְעַמּוּד בַּרְזֶל... וְנִלְחֲמוּ אֵלֶיךָ וְלֹא יוּכְלוּ לָךְ כִּי אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם ה' לְהַצִּילֶךָ".

מצב כזה בין איש לאחיו יכול להוביל לכיוון אחד בלבד - חורבן הבית וגלות לעם ישראל, כפי שאכן קרה.

לעומת זאת, בתחילת ספר שמות מתחילה הגלות לכאורה, אולם בתוככי תחילת הגלות מתחילה לנבוט הגאולה. גאולה הנובעת מכך (ישעיהו מא, ו): "אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזוֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק". גאולת עם ישראל מתחילה כאשר 'הנסיך' משה, שיכול היה לבחור לחיות את חייו בנועם ובנעימים תוך התענגות על שלל מנעמי השלטון המצרי, מחליט לצאת אל אחיו ולראות ולהבין את סבלם: "וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם...".

מצב כזה בין איש לאחיו יכול להוביל לכיוון אחד בלבד - גאולה ויציאה מגלות מצרים, כפי שאכן קרה.

רק הכרה של אח ברעהו והושטת כל עזרה אפשרית תוך גילויי אחווה וחיבה יכולים להביא למצב של גאולה. רק מצב של לכידות ואחדות בעם ישראל יכול להצמיח גאולה.

נמצאנו למדים, שחז"ל ברוח קדשם מבקשים ללמד אותנו באמצעות ההנגדה בין ההפטרה לבין הפרשה את סוד הגלות והגאולה, סוד החורבן והבניה. סוד זה קשור כל כולו ללכידות הפנימית הקיימת בעם ישראל.

הרב שמעון ביטון, מהספר: "סוד ההפטרה - על הגלוי והסמוי בין ההפטרה לפרשה"