סיכום פרשת יוסף ואחיו, שלא תקראו במקום אחר.

=======================================.

תירוצים מופרכים בפרשת יוסף ואחיו.

------------------------------------------------.

פרשת יוסף ואחיו על מכמניה והם רבים ,שימשה ומשמשת עדיין כר נרחב

לפרשנויות ותירוצים שונים, בעיקר על כל קושיה מצויה או שאיננה מצויה 

אלא מומצאת.......

 וכך לכל הקושיות הבאות  נתנו על ידי מי [עשו גוגל] תירוצים מופרכים 

יש להקדים ולומר .

 דרך משל על השאלה מדוע יוסף כ"מלך" שאינו מוגבל לכאורה באמצעים.

 לא קיצר את סבל אביו להגיע אליו  מהר ככל האפשר.

 וכך בין שלל תשובות נמצאה תשובת מי  , תשובה מקוממת כי כביכול הוחוור ליוסף

 ששמא אביו היה בסוד מכירתו ועקירתו או למצער השלים עם כך.

 והנה כל הסיפור המקראי וחידודיו  מפריכות תשובה שכזו 

 [בלי נדר לעת מצוא נאסוף את כל הרמזים ברשימה נפרדת ].

 יותר מזה ישנם מקראות שאי אפשר לפרשם כפשוטם  אחרת 

מסתירה מובהקת לתשובה המופרכת הנ"ל..

 כאן המקום לשוב ולומר את מה שכבר כתבנו ברשימות שבכאן  שיוסף מאז עלה לגדולה לא יכל לנוח ולו לרגע קט מבלי לברר את מצב אביו לאשורו ואפילו דייקנו משני פסוקים שהוא עלה אישית מחופס לכנען להיווכח במו עיניו כי אביו חי וכי בנימין שמור מכל משמר..

 יוסף לא חזר בטרם אף שתל במשפחת אביו שבכנען "מליץ" תערוב של נציג סוכן סמוי,ש"קנה" את  המשפחה בתרומותיו החומריות ובעצותיו הטובות

 מליץ זה עדכן תדיר ושוטף את יוסף ואף ירד עמם מצריימה  עד כי הוספה לתוארו "הא" הידיעה.

 ["המליץ"]

 ועתה לשאלה המעוררת לא מעט "אדוות". מדוע  יוסף לא הקדים להתוודע לאביו ולאחיו.

 ראשית יוסף ידע כי סופם לרדת מצריימה בגלל שנות הרעב. שנית יוסף במשך השנים הלא מעטות שהיה במצריים שב   ותכנן לעומק את שובו לבית אביו  כשמול עיניו עמדה בעיקר השאלה מה לעשות וכיצד לנהוג על מנת שיושג פיוס מלא ושלום אמת, בין כלל האחים ועל מנת להמעיט את סבל אביו בהמשך.

 שערו בנפשכם אם יוסף כמשנה למלך מצרים היה מופיע יום אחד לבית אביו שבכנען הייתה זו סגירת מעגל גסה ומכוערת בתודעת האחים. לעולם תרשם התחושה כי בא לסגור מעגל להוכיח אמיתות חלומותיו מנקודה זו, פיוס מושלם לעולם לא היה מושג.

 מה עוד שגם התשתית הנפשית של יוסף לא הייתה מוכנה לקרבה מידית כזו בלוא התהליך הארוך של המירוק וההתקרבות ההדרגתית .

 יוסף בנה תוכנית פיוס שהיה בה את כל המרכיבים של מכירתו  : כולל נקודת השיא שהופקר למכירתו לעבד ושיחזורה של אותה נקודת שיא בבחינת האחים והעמדתם למבחן במקרה דומה שבנימין היה הפעם בסיכון להיותו עבד.

 זו הייתה מלכתחילה תוכניתו של יוסף  להעמיד את בנימין אחיו על המוקד ליידע אם הטרגדיה חלילה תחזור על עצמה וכי בנימין יופקר [כל שנה מתגנב חשש בליבי שמא כשיהודה שב למצרים לחלץ את בנימין  חש הוא כאילו הוא חוזר להיות יהודה שעמד מול יוסף ונתן יד למכירתו [אגב באחת הרשימות כתבנו כי יהודה נתן ידו למכירה לאחר שתיאם עם הישמעאלים  שישיבוהו לאביו תמורת כסף רב והם הישמעאלים עמדו על קנקנו של יוסף וערכו כעבד מיוחד. וחזרו בהם להורידו עמם למצריים למוכרו שם בכסף רב.

 ועתה לשאלה הנוספת  האם סיפור מכירת יוסף נודע לו ליעקב עת ירד למצרים וראה את יוסף. 

גם כאן מצאתי דעות המופרכות בעיניי ,כאילו לא סיפרו לו והוא גם לא חקר ושאל .

 שוב גם לעניין זה  יש אין ספור רמזים במקרא המפריכים דעה שכזו. לא יתכן שיעקב לא ביקש להתוודע לכל הסיפור כולו לאשורו  ובמיוחד את סיפור הכותנת הטבולה בדם שנשלחה אליו. 

אלא שיעקב כבר בגר מאד ליידע כי עניינים אלה אסור לחפור בהם ולחטט יתר על המידה.

  שהם מאפסים לאורך זמן את האפשרות,להשיג פיוס מלא ושלם.

 מה עוד שגם הבין כי כל מהלך זה היה גם חלק מעונשו שלו על "תרמיותיו" בעניין עשיו והברכה למשל על ההתחזות בבגדי עשיו באה אליו הכותונת הטבולה בדם ועוד.....

 כך או כך, יעקב גם החליט כי נושא זה לא יועלה יותר בשיח המשפחתי .הוא כאמור הפעיל אלף מנגנוני הדחקה וחשש מהצפות רגשיות בין בניו [שוב עיקרון :האל תרגזו בדרך...].

 והנה קרה מה שצפוי והגיוני שיקרה ממש על ערש דוואי באו האחים אל יעקב בחרדה לאמור אתה הולך  ואנו פוחדים שמא בכל זאת יוסף ירצה לנקום במשהו ועל מנת להפיג חששם זה הסכים שיאמרו לו ליוסף ודווקא לאחר מתתו כי צווה הוא על הנשיאת העוון והפיוס. 

בכל מקרה ייחוס שבדיעבד ליעקב ציווי שכזה  הוא טבעי וברור הגם שלא נאמר במפורש. 

על כל פנים ייחוס שקר לאחים בעניין זה הוא מרחיק לכת

 העובדה שיוסף גם התרגש ובכה  מעידה גם היא כי קבל את העובדה שזו אכן הייתה, צוואתו הצפויה והמקובלת של אביו.

 [למה יעקב לא ציווה ישירות ליוסף , פשוט,כי לא העלה על דעתו שמבחינת אישיותו של יוסף יש צורך בכך]

לכן כל אותם המייחסים שקר לאחים לעניין זה, עושים הם עוול לזכרם -  ולאמת .

 בכלל בשלהי חייו למד יעקב להיזהר בדיבור וכי יש דברים רגישים שהשתיקה יפה להם ובפרט אם יש בכך הזכרת נשכחות מרו, שגרמו לשנאה וגלות. 

משה אהרון