"ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים. ושכבתי עם אבתי ונשאתני ממצרים וקברתני בקברתם ויאמר אנכי אעשה כדברך. ויאמר השבעה לי וישבע לו וישתחו ישראל על ראש המטה" (בראשית מז, כט-לא). '"אל נא תקברני במצרים" – סופה להיות עפרה כנים ומרחשין תחת גופי, ושאין מתי חוצה לארץ חיים אלא בצער גלגול מחילות, ושלא יעשוני מצרים ע"א (ב"ר)' (רש"י). 'חביב הוא יעקב אבינו, שגילה לו הקב"ה כל מה שעתיד להיות, שנ' "ושכבתי עם אבותי" [וגו']. מפני מה נשתדל יעקב אבינו לישא את עצמותיו ממצרים? כדי שלא ישבו השבטים במצרים, ויאמרו: אלולי [היא] ארץ קדושה לא נקבר בה יעקב אבינו' (משנת ר"א, יט). ראה דברי מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א הכ"מ, ב'מעשי אבות ב', "אל נא תקברני במצרים". דברי רש"י מקורם בב"ר: '"אל נא תקברני במצרים". למה? שסופה של ארץ מצרים ללקות בכנים, ויהיו מרחשות בתוך גופי. לפיכך, "אל נא תקרבני במצרים". דבר אחר: מפני מה בקש יעקב אבינו שלא יקבר במצרים? שלא יעשו אותו עבודת כוכבים, שכשם שנפרעין מן העובד, כך נפרעין מן הנעבד, דכתיב (שמות יב): "ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים" ... ולמה כל האבות תובעין ומחבבין קבורת א"י? אמר רבי אלעזר: דברים בגו. רבי יהושע בן לוי אמר: מהו דברים בגו? (תהלים קיז): "אתהלך לפני ה' בארצות החיים". אמרו רבותינו שני דברים בשם רבי חלבו: למה האבות מחבבין קבורת א"י? שמתי א"י חיים תחלה בימות המשיח, ואוכלין שנות המשיח. ר' חנינא אמר: מי שמת בחו"ל ונקבר שם, שתי מיתות יש בידו, שכך כתיב (ירמיה כ): "ואתה פשחור וכל יושבי ביתך, תלכו בשבי ושם תמות, ושמה תקבר". הוי, יש בידו שתי מיתות. לפיכך יעקב אומר ליוסף: "אל נא תקברני במצרים". אמר רבי סימון: א"כ הפסידו הצדיקים, שהם קבורים בחוצה לארץ?! אלא מה הקב"ה עושה? עושה להן מחילות בארץ, ועושה אותן כמערות הללו, והן מתגלגלין ובאים עד שהם מגיעין לארץ ישראל, והקדוש ברוך הוא נותן בהם רוח של חיים והן עומדין. מנין שכן? כתיב (יחזקאל לז): "הנה אני פותח את קברותיכם, והעליתי אתכם מקברותיכם עמי, והבאתי אתכם אל אדמת ישראל. ואחר כך, ונתתי רוחי בכם וחייתם"' וכו' (ב"ר צו,ה). (המהר"ל [גור אריה] מסביר מדוע רש"י מביא שלושה הסברים ולא הסתפק רק באחד ההסברים שבב"ר). אולי אפשר שדרשו את שלושת הסיבות מהנאמר "שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת", שסיפרה התורה שביקש שבועה בידו תחת ירכו כדי לרמז שרוצה את ידו ולא כינים שיגעו בגופו, אמר "חסד" כרמז לסיבה של גלגול מחילות, שה' עושה עם הצדיקים חסד ולא נותן להם לישאר מתים בחו"ל אלא מגלגלם לארץ לתחיה, ועל זה ביקש יעקב תוספת חסד מיוסף שיעלהו ולא יצטרך להתגלגל, ואמר "אמת" כהיפך ממה שיעשוהו ע"ז, שהע"ז היא ההיפך מאמת שהוא חותמו של הקב"ה (שבת נה,א), שהאמת מגלה את ה' בעולם וע"ז זה ההיפך. במדרש כהקדמה לטעם של ר"ח שהאבות חיבבו את א"י משום גלגול מחילות (שעל זה מובא הפס' שיעקב ביקש שלא להיקבר במצרים), מובא גם הטעם של ר"א, שמסבירו ריב"ל שא"י קדושה, שבה מתהלכים לפני ה', שיש כאן חיי קודש. נראה שזה וטעמו של ר"ח הם אחד, שבא"י אין עניין גלגול מחילות, שזה קשור לעניין שבחו"ל יש שתי מיתות, להבדיל מא"י שהיא ארץ החיים. לכן בסיבה זו יש גילוי גם של הטעם שמובא במשנת ר"א שבא להדגיש לבנ"י שא"י היא ארץ הקודש ולא מצרים (ואמר זאת ע"י שלא רוצה להיות קשור אפילו במיתתו למצרים, אלא רק לא"י, כיון שהארץ קדושה וחו"ל לא, ולכן יהיה גלגול מחילות מחו"ל). נראה בעומק שדרשו שלוש דרשות שרש"י הביא אותם כיון שכולם קשורות לרמז על מעלת א"י, אלא שמגלה גם על שלושת חלקי הקדושה השלמה, שזהו תורה בנ"י וא"י, שכולם קשורים לארץ בשלמות מעלתם. כנגד התורה דרשו שלא יעשוהו ע"ז, שכל התורה היא נגד ע"ז: 'דתניא: חמורה עבודת כוכבים שכל הכופר בה כאילו מודה בתורה כולה' (נדרים כה,א), 'מצות עבודה זרה, כנגד כל המצוות כולן היא: שנאמר "וכי תשגו ולא תעשו, את כל המצוות . . ." (במדבר טו,כב), ומפי השמועה למדו שבעבודה זרה הכתוב מדבר. הא למדת, שכל המודה בעבודה זרה כפר בכל התורה כולה, ובכל הנביאים, ובכל מה שנצטוו הנביאים, מאדם עד סוף העולם, שנאמר "מן היום אשר ציווה ה' והלאה לדורותיכם" (במדבר טו,כג). וכל הכופר בעבודה זרה, מודה בכל התורה כולה; והיא עיקר כל המצוות כולן' (רמב"ם הל' ע"ז ב,ז) [וכן בספרי "שלח", קיא]. התורה ומצוותיה קשורות לא"י: 'ד"א "ואבדתם מהרה" – אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו"ל, היו מצויינים במצות; שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים. משל למלך שכעס על אשתו, וחזרה בבית אביה. אמר לה: הוי מקושטת בתכשיטיך, וכשתחזרי לא יהו עליך חדשים. כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, היו מצויינים במצות, שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם חדשים, שירמיהו אמר (ירמיה לא) "הציבי לך ציונים" – אלו המצות שישראל מצויינים בהם. ד"א, "ואבדתם מהרה" – מהרה אתם גולים, ואי אתם נכנסים לארץ טובה. כיוצא בה אתה אומר ר' יהודה אומר: "טובה" זו תורה, וכן הוא אומר (משלי ד) "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו"' (ספרי עקב, מג). בכלל א"י היא היפך מע"ז, וארץ מצרים זהו כע"ז, שכל הדר בחו"ל כאילו עובד ע"ז: 'כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים, וכן בדוד הוא אומר (שמואל א כו, יט) "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים". וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים? אלא לומר לך כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים' (כתובות קי,ב); כך שברצונו להיקבר בארץ כדי שלא יעשוהו ע"ז יש רמז למעלת א"י בגילוי של תורה בשלמותה. הסיבה של כינים זה כנגד בנ"י, שזהו שלא רוצה שגופו ירחש בכינים, שהגוף רומז לגוף הישראלי; בפרט שהמכה של כינים הייתה למצרים ולא לישראל, ולכן יש רמז בזה לבנ"י. גם מעלת בנ"י בשלמות זה דווקא בא"י, שכאן יש שלמות של אחדות ישראל – קהל ישראל (הוריות ג,א), שזהו שנעשים למעלה מיוחדת של בנ"י. גם נראה שהכינים נעשו ע"י הכאת הארץ ולכן משה לא הכה את הארץ כהוקרת הטוב, ממילא בא"י שהיא ארץ קדושה לא היה ראוי להכות את הארץ שהיא קודש, כך שכל הגעת מכת כינים כעין לא שייכת להיעשות בא"י בשל קדושתה. הטעם של גלגול מחילות זה כנגד א"י ממש כמו שאמרנו קודם שא"י היא ארץ החיים של קדושה. אולי אפשר שיש בזה עומק דרש גם כנגד הגלות, שיעקב רוצה שיעלוהו לא"י ובכך יעשה להם את השורש לגאולה, כמעשה אבות סימן לבנים. בזה רמז שלא רוצה להיות כלל בקשר לגלות מצרים, שזהו שלא יעשוהו ע"ז בזמן הגלות, ושלא יהיה קשור לכינים בהתחלת הגאולה – במכות מצרים, ושלא יצטרך גלגול מחילות ולכן יקחוהו אתם ביציאתם ממצרים כדי שלא יתגלגל, וזה יהיה ביציאתם ממצרים. שיעקב לא רוצה להיות קשור כלל לגלות מצרים, מתחילה ועד סופו, שהוא רוצה להיות קשור לגאולה, שישפיע להם כוח גאולה, מכוח א"י שהיא שורש הגאולה. אולי זה רמוז בדרשה (שלא הביא רש"י): 'דבר אחר: יעקב אמר שלא יפדו בי המצרים. הם משתחוים לשה ואני נמשלתי בשה, שנאמר (ירמיה נ): "שה פזורה ישראל". ובמצרים כתיב (יחזקאל כג): "אשר בשר חמורים בשרם". וכתיב (שמות לד): "ופטר חמור תפדה בשה". הוי "אל נא תקברני במצרים"' (ב"ר צו,ה), שלכן שלא יהיה קשר כלל למצרים (כדי שלא יוכלו להפדות), וכך יבוא אליהם עונשם, ובנ"י יגאלו (שהגאולה בא ע"י המכות, והמכות באו למצרים כנגד מעשיהם [ילקו"ש רמז קפב]). אולי גם בדומה, יש שלוש סיבות כנגד האבות, כנגד אברהם זהו גלגול מחילות שבה באים לא"י, כעין אברהם שנאמר לו "לך לך". כנגד יצחק זהו ע"ז, שיצחק עלה לקרבן לה' בעקידה. כנגד יעקב זהו כינים שיפגעו בגופו שלו. שכך רמז שרוצה להיות בא"י שבה יש קשר למעלת האבות, שמעלה את האבות בקדושה ('מעלת האבות דווקא מצד הארץ, כי אם לא היתה הארץ לא הגיעו האבות אל הקדושה העליונה' [מהר"ל דרך חיים ה,ט]), וכך ישפיע להבאת הגאולה שקשורה לאבות (כנאמר לעתיד "וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר" [ויקרא כו,מב] שעל זה דרשו את הקשר בין האבות והארץ, שעל זה אמר המהר"ל את דבריו. גם במצרים היתה זכות אבות לגאולה "ויזכר אלקים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב" [שמות ב,כד]). זהו שיעקב לא רוצה שישתמשו בו המצרים לפדות את עצמם, אלא שתבוא הגאולה כראוי בשלמות; לכן בשלושת סיבות האישיות מגלה ברמז כנגד האבות ויחד עם זה יש את הסיבה שלא יחשבו שמצרים קדושה וישארו בה בגלות, שזהו מעלת א"י שקשורה לגאולה (וכן בשלושת הסיבות יש קשר לא"י כמו שאמרנו). אולי זהו 'ד"א, כדי שיבאו אלו השבטים במהרה, שהיה בוטח בהקב"ה לקיים את דבריו, שנ' "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם"' (משנת ר"א, יט), שהעלאתו לא"י גורמת לגאולה במהרה. אולי גם רמז בשלושת הסיבות גם כרמז לכל הגלויות שגלו בחו"ל, שמשפיע גאולה לעלות לארץ כמעשיו שפעל בעולם. כנגד גלות מצרים אמר כינים שזה היה במכות מצרים, כנגד גלות בבל ומדי ופרס שהיו בעקבות חורבן בית ראשון אמר שלא יעשוהו ע"ז, שזה היה אחד משלושת העוונות שעליהם נחרב בית ראשון (יומא ט,ב [והוא בטל בבית שני, שהרגו את היצה"ר של ע"ז]), כנגד גלות אדום אמר גלגול מחילות, כיון שהיא הגלות האחרונה שלאחריה תהיה הגאולה ותחיית המתים שאז יהיה גלגול מחילות.