"וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם היום. וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה. ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך. יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ" וגו' (בראשית יח,א-ד). כאן אברהם מקבל אורחים וזה מזכיר את קבלת האורחים שנרמז בהמשך: "ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' א'ל עולם" (שם כא,לג), שדרשו על זה חז"ל: '(בראשית כא, לג) "ויטע אשל בבאר שבע", אמר ריש לקיש: מלמד שעשה פרדס ונטע בו כל מיני מגדים. רבי יהודה ורבי נחמיה, חד אמר פרדס וחד אמר פונדק. בשלמא למ"ד פרדס היינו דכתיב "ויטע", אלא למ"ד פונדק מאי "ויטע"? כדכתיב (דניאל יא, מה) "ויטע אהלי אפדנו" וגו'. "ויקרא שם בשם ה' א'ל עולם" אמר ריש לקיש: אל תיקרי ויקרא אלא ויקריא, מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב. כיצד? לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו, אמר להם: וכי משלי אכלתם?! משל אלקי עולם אכלתם, הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם' (סוטה י,א-ב). 'ונטע בו – לההנות עוברים ושבים. פונדק - ללון שם אורחים, ולשון אש"ל נוטריקון הוא: אכילה שתיה לויה, שהיה מאכילן ומשקן ואח"כ מלווה אותן. ויטע אהלי אפדנו – פסוק הוא בדניאל על אחד מהמלכים. אלא ויקריא – למד לבריות לקרות שם בשם ה' א'ל עולם. כיצד לאחר שאכלו ושתו – משלו היו עומדין לברכו לאברהם והוא אומר להם וכי משלי אכלתם' (רש"י). הרי שגם שם נאמר שאברהם נתן אוכל ושתיה ואירח אורחים, וכנראה שחז"ל למדו זאת מההשוואה לכאן, שזה היה דרכו של אברהם. לכן מובן שאחד פירש שזהו פרדס, שכך כאן נאמר שהיו עצים שבהם השתמש לטובת האורחים: "והשענו תחת העץ" (שזהו לטובתם) "והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו" (ששם נתן להם אוכל כמו בפרדס שנטע). ואחד אומר פונדק שזהו מקום לאירוח כמו שכאן היה קשור האירוח והאהל, שישב באהל בציפיה לאורחים ומשם יצא לאירוח במקומו: "והוא ישב פתח האהל ... וירא וירץ לקראתם מפתח האהל" (ולמדים מפס' של מלכים, שגם אברהם היה כמלך ונטע את אהלו), וכן שם פעל לאכילה שתיה וליווי ("אש"ל") כמו שכאן נאמר שנתן להם לאכול ואח"כ ליווה אותם ("ויקמו משם האנשים וישקפו על פני סדם ואברהם הלך עמם לשלחם"). לכן נראה שגם מה שרמזו חז"ל שאברהם עשה כאן יש בזה רמז להשפעתו לקריאת שם ה' בעולם – להפצת האמונה בה' וכיפרה בע"ז (כמו שעשה באש"ל). חז"ל דרשו על הפס' "יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם": '"יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם" אמר רבי ינאי ברבי ישמעאל: אמרו לו: וכי בערביים חשדתנו שהם משתחוים לאבק רגליהם?' (ב"מ פו,ב) 'ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ – שלא יכניס ע"ז בתוך ביתו שהערביים רגילין להשתחוות לאבק רגליהן והן נדמו לו כערביים' (רש"י). שבפשטות נתן שירחצו רגלים כדי שלא להכניס ע"ז לביתו, אולם בעומק יש בזה משום רמז למעשיו של אברהם שבא לבטל את אמונתם בע"ז, ולכן שישטפו את רגליהם מהאבק שאותו עובדים, שכך לא יוכלו לעבוד ע"ז, שזהו שבא לבטל מהם את הקשר לע"ז ולהאמין בה'. אולי ברמז "יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ", שיקחו מים שזהו רמז לתורה שנקראת מים ('דורשי רשומות אמרו: אין מים אלא תורה, שנאמר (ישעיהו נה, א) "הוי כל צמא לכו למים"' [ב"ק פב,א]), שהשפיע עליהם לבטל את הע"ז שלהם (שירחצו מהאבק) ולקרוא בשם ה' (שזהו תורה שבה יש ביטול ע"ז, שכל התורה מול ע"ז: '"מן הדרך אשר צויתי אותם ללכת אחרי אלהים אחרים" – מכאן אמרו: כל המודה בע"ז ככופר בכל התורה כולה, וכל הכופר בע"ז כמודה בכל התורה כולה' [ספרי "ראה", נד], וכן יש בתורה גילוי ה' שזהו קריאה בשם ה'), וכן להישען תחת העץ רומז להיות קשור לתורה (כמו שנסמך על העץ. ולהינצל מע"ז, כמו הצל מהעץ שמגן מהשמש המכה), שעץ רומז לתורה שנקראת עץ החיים ("עץ חיים היא למחזיקים בה ותמכיה מאשר" [משלי ג,יח]). עוד דרשו חז"ל: '(בראשית יח, ז) "ואל הבקר רץ אברהם" אמר רב יהודה אמר רב: "בן בקר" אחד, "רך" שנים, "וטוב" שלשה ... ולמה לי תלתא תסגי בחד? אמר רב חנן בר רבא: כדי להאכילן שלש לשונות בחרדל' (ב"מ שם). בפשטות נתן להם לשונות כי זהו מאכל חשוב ביותר: 'לשונות בחרדל – מעדן מלכים ושרים הוא' (רש"י). בנוסף בלשונות הוא חוסך לאורחים זמן, שאולי ממהרים ולכן מביא להם לשונות שאפשר להכין מהר (שלא צריך להפשיט את העור מהבהמה): '"ואל הבקר רץ אברהם" – בקר חד, רך שנים, וטוב ג׳, מלמד שהאכילם ג׳ לשונות בחרדל; ולמה לשונות? שהיה ממהר לשולחם, ולשון יכול למהר מכל שאר בשר שחותכו מיד אחר הבדיקה בלא הפשט' (הטור הארוך [בראשית יח,ז]). אולם אולי חז"ל רמזו בזה שהיה משפיע עליהם לקרוא בשם ה', שזהו לשונות כרמז לדיבור, והשפיע לכל אחד בייחודיות, ולכן לשון לכל אחד ואחד. בחרדל מרמז קצת על יהדות, שאנו נחשבים ככהנים "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" (שמות יט,ו), ועל אכילת מתנות כהונה נאמר: 'אמר רב חסדא: מתנות כהונה אין נאכלות אלא צלי, ואין נאכלות אלא בחרדל. מאי טעמא? אמר קרא (במדבר יח, ח) "למשחה", לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים' (חולין קלב,ב), כך שלשונות בחרדל רומז קצת על השפעת אברהם לקידוש שם ה'. גם 'לשון' בגימטריה 386, כרמז לתורה שיש בה 365 מצוות ל"ת, וכן 'אך' שזה 21, סה"כ 386 (=לשון), שהיה משפיע עליהם להתנתק מהרעה ולהתחבר לטובה, שבמינימום זה להתנתק מהע"ז, שזהו 'אך' שהוא מילת מיעוט, שממעט את הע"ז, ובשלמות זה שמצטרף לגרי בית אברהם ששמרו את כל התורה, שזהו שס"ה מצוות ל"ת. ונתן את הלשונות בחרדל, ש'חרדל' בגימטריה 242, ועוד 4 – האותיות של המילה, ועוד 2 – הגימטריה של האות ב' ['בחרדל'] (והיא לא נספרת במניין האותיות כי היא לא מהמילה עצמה), סה"כ 248 כנגד רמ"ח מצוות עשה בתורה. אולי לכן מובן מה שדרשו חז"ל: 'דאמר ר' חמא בר' חנינא, וכן תנא דבי רבי ישמעאל: בשכר שלשה זכו לשלשה: בשכר "חמאה וחלב" זכו למן, בשכר "והוא עומד עליהם" זכו לעמוד הענן, בשכר "יוקח נא מעט מים" זכו לבארה של מרים' (ב"מ פו,ב), שזמן המדבר עם הניסים של המן הבאר והעננים היה מיוחד כדי להידבק בתורה: 'אמר הקדוש ברוך הוא: אם אני מוליכן דרך פשוטה, עכשיו מחזיקין איש איש בשדה ובכרם ומבטלין מן התורה, אלא אני מוליכן דרך המדבר ויאכלו את המן וישתו מי באר, והתורה מתיישבת בגופן' (תנחומא "בשלח" סימן א). שאברהם עשה הכנסת אורחים לאנשים שהלכו בדרך והשפיע בכך לדבקותם בתורה, ולכן כנגד זה ה' השפיע דבקות בתורה לבניו ביציאת מצרים כשהלכו בדרך ע"י המן וכו'. אולי אהל אברהם הוא כנגד אהל המשכן, שיש בו גילוי שם ה' בעולם. אברהם שמר את כל התורה: 'אמר רב ואיתימא רב אשי: קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, שנאמר "תורותי" אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה' (יומא כח,ב), וכן פעל להשפיע חסד גדול בעולם (כמו בהכנסת האורחים כאן) עד שנאמר "חסד לאברהם" (מיכה ז,כ), ששניהם נבעו באותו מקור, שהתורה והחסד מאוחדים: 'והתורה כולה חסד, שנ' (משלי ל"א כ"ו) "ותורת חסד על לשונה"' (לקח טוב, סוף מגילת רות), וכך גם אברהם השפיע גילוי תורה – קריאה בשם ה' ע"י החסד שעשה.