"ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ. ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את. והיה כי יראו אתך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אתי ואתך יחיו. אמרי נא אחתי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך" וגו' (בראשית יב,י-יג). מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א (ב'תורת המקרא' "לך לך" אות א) שואל כיצד הביא אברהם את שרה למצרים מקום שטוף זימה ולא חשש לטהרתה, הרי אברהם שמר על כל התורה אז איך לא חשש לדין עריות שזה יהרג ואל יעבור, וכן משמע שלא היה רעב שהיה בו עד כדי סכנת מוות, וכן אברהם אמר כך בכל מקום שהגיע אליו ולא רק כאן שכביכול לא היתה לו ברירה ("ואמר לה זה חסדך אשר תעשי עמדי אל כל המקום אשר נבוא שמה אמרי לי אחי הוא" [בראשית כ,יג]), ראה שם באריכות. ועונה תשובה מדהימה שאברהם בא להפיץ בעולם את האמונה בה' ולכן ידע שה' יעזרהו שלא יטמאו את שרה אלא יצא מזה קידוש השם, וכך דרך המלכים יוכל להפיץ לכל נתיניהם את האמונה בה'. דבר זה מתאים למרן הגאון שידוע שהיה הולך ראשון בקרבות ונכנס למקומות של סכנה גדולה כשהיה צורך, וה' היה מגן עליו. אולי אפשר לרמז לזה שאברהם אומר לשרה "אמרי נא אחתי את", ודבר זה מזכיר את הנאמר במשלי "אמר לחכמה אחתי את" (משלי ז,ד), שדומים כדי לרמז שבמשלי נאמר על החכמה שתהיה כעין אחות, והחכמה הכוונה לתורה, כמו שלמדו מכאן לדעת היטב את התורה: 'תנו רבנן: "ושננתם" שיהו דברי תורה מחודדים בפיך. שאם ישאל לך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד, שנאמר: (משלי ז, ד) "אמור לחכמה אחותי את" וגו'' וכו' (קידושין ל,א-ב). וכן זה מרמז על ה' והשכינה: '(שמות ב, ד) "ותתצב אחותו מרחוק" א"ר יצחק: פסוק זה כולו על שם שכינה נאמר ... "אחותו" דכתיב (משלי ז, ד) "אמור לחכמה אחותי את"' וכו' (סוטה יא,א). 'אמור לחכמה – שהיא אצל הקב"ה ומפיו, שנאמר "כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה" (משלי ב)' (רש"י). ממילא נראה שגם כאן שאברהם אמר לה להגיד שהיא אחותו היה בכך משום רמז למטרת הדבר, שזה היה כדי להפיץ את החכמה האמיתית (כמתגלה בתורה), כמו שלומדים תורה היטב כך בא ללמד אותם היטב את האמונה בה' ושכינתו בעולם, שידעו שהאמת נמצאת רק עם ה' – רק בדעת המחוברת לה'. אולי בזה יובן תמיהה גדולה, שאברהם אומר לשרה: "למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך", ומפרש"י ע"פ הפשט: '"למען ייטב לי בעבורך" – יתנו לי מתנות', שזה תמוה, וכי זה הדבר הראשון שחושב עליו אברהם, על המתנות, עוד לפני שחושב על חייו (שקודם מקדים את המתנות)? במיוחד כשנזכרים שאברהם היה נותן לאחרים בשפע, וגם לא רצה לקחת ממלחמת ארבעת המלכים, אז עכשיו בשביל מתנות מעדיף לסכן את צניעות שרה שזהו הדבר הראשון שאומר? אלא נראה שאכן היה חשוב לו שיקבל מתנות, אבל לא בגלל הצד הפיזי שבהם, אלא שכאשר יראו אותו המצרים שמקבל מתנות מהמלך יבינו שהוא אדם חשוב ומכובד על המלך ולכן גם הם יכבדו אותו, וממילא ע"י כך יגרם שיתקרבו המצרים לדעותיו בשל שיראו בו מעלה מיוחדת ולכן יכבדו גם את דעותיו, וכן יחל להשפיע עליהם את אמונת האמת. אמנם זה לא הכל אלא אח"כ גם יגרם הצלה גדולה בגילוי של קדושה, שזהו "וחיתה נפשי בגללך" ובכך ישפיע עוד יותר לאמונה בה'. נראה כרמז שזה לא רק מהצד הפיזי שישאר בחיים, אלא גם מרמז שיקבל שפע חיות של קדושה ("חיתה נפשי"), שזה ע"י שייעשה נס ויתגלה לכולם כוחו הגדול של ה', ובכך יהיה קידוש השם גדול ויפיץ את האמונה בה'. (אמנם אפשר בפשטות שאומר קודם את המתנות כיון שכך חשש שיעשו, קודם יתנו לו מתנות כאילו מכבדים אותו אבל יהרגו אותו מיד אח"כ ברגע שיוכלו, כמו שבתואל ניסה להרוג את אליעזר מיד אחרי שכיבד אותו קודם [בראשית כד. פסיקתא זוטרתא, בראשית כד,לג], ולכן כך אמר את הסדר. או שבא להרגיע את שרה שאין לו אפילו חשש קל ולכן אמר כאילו המתנות במחשבתו בא לפני החשש לחייו. אמנם הרד"ק הסביר שגם "למען ייטב לי בעבורך" הכוונה שיחיה. המהר"ל [גור אריה] הסביר שאברהם חשב שרק הפחותים ינסו לקחת את שרה בכוח, ולכן ע"י שהשרים והגדולים יתנו לו מתנות יהיה אדם חשוב וממילא הפחותים לא יהרגוהו כדי לקחת את שרה בשל מעמדו. אולי אפשר בדומה שאברהם חשש שלאחר זמן יתברר שהיא אשתו ויהרגו אותו [החשובים או הפחותים – מי שרק יוכל], לכן היה חשוב שיקבל מתנות וכך יתפרסם באזור, וממילא לא יעזו להורגו כשהוא מוכר ומכובד ברבים [ומה שאומר קודם שיקבל ממון, ואח"כ על חייו, הכוונה על חייו שגם בהמשך לאחר שיקבל ממון, כך שזה בא אח"כ]. הטור הסביר שהעיקר זה החיים אלא שכיון שלא אומרת שהיא אשתו אז כבר עדיף שתגיד שהיא אחותו וכך גם יקבל מתנות [אלא שאם כך מדוע הקדים את המתנות לחייו? ואולי אפשר שבא לומר בזה שתגיד אחותי שכך יתקיימו שני הדברים, אבל אם מתנגדת לומר שהוא אחיה אז לפחות שתתחשב בחייו ולכן שתגיד שאינה אשתו. אמנם הטור לא התייחס להקדמת המתנות, כך שאפשר שמצד דבריו אין תשובה למה הקדים את המתנות, אלא רק הסבר מדוע מזכיר שיקבל מתנות]). מובא במדרש על הפס': "וינגע ה' את פרעה נגעים גדלים ואת ביתו על דבר שרי אשת אברם" (בראשית יב,יז) 'אמר רבי לוי: כל אותו הלילה היה מלאך עומד ומגלב בידו. הוה אמר לה: אין אמרת מחי, מחינא. אין אמרת נישבק, שביקנא. וכל כך למה? שהיתה אומרת לו: אשת איש אני, ולא היה פורש' (ב"ר מא,ב. וכן פרש רש"י: '"על דבר שרי" – ע"פ דבורה, אומרת למלאך הך והוא מכה'); שמה היה העניין ששרה תגיד והמלאך ילקה, למה היה צריך את דברי שרה? אלא בכך הוכח לפרעה שהנגעים שמקבל זה בגלל שמנסה לטמא את שרה שהיא מייצגת יחד עם אברהם את ה', ולכן מה שאומרת נעשה בעולם כשליחת ה'. בזה התחדדה האמונה בהשגחת ה' בעולם, ולכן "ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אתו ואת אשתו ואת כל אשר לו" (פס' כ) '"ויצו עליו" – על אודותיו לשלחו ולשמרו' (רש"י), הוא הבין שה' משגיח ולכן שחובתו לפעול למען אברהם ושרה שלא יצא נזק מנתיניו, שהאחריות עליו, ולכן שלח הגנה איתם כראוי לעשות לשליחים חשובים שמייצגים את ה' בעולם. לכן גם דרשו (ב"ר שם): 'אמר רבי אחא: אפילו קורות ביתו לקו, והכל היו אומרין: על דבר שרי אשת אברם', שזה התפרסם ברבים, שיש בזה חשיבות בשביל קידוש השם. (אולי גם בא לרמז שנעשה ע"פ דבריה שכך מי שעושה מסירות נפש או חסד, ה' קרוב אליו ולכן שומע לדבריו).