"וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹועַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹודוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל"

(בראשית טו, יג-יד)

בפרשת השבוע אנו קוראים על ברית בין הבתרים, הכוללת את שעבוד עם ישראל במצרים: "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹועַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם... וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל".

המילים האחרונות "וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל", מעוררות שאלה ידועה: מדוע כה חשוב להזכיר, כבר לאברהם, כי זרעו יצא לאחר שעבוד מצרים ברכוש גדול?

השאלה מתעצמת בכך שעניין זה חוזר עוד מספר פעמים. בהתגלות הסנה, בפעם הראשונה בה ה' מבשר למשה על גאולת מצרים, נאמר (שמות ג, כא-כב): "וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם. וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב".

וכן בדברי ה' על מכת בכורות (שמות יא, ב): "דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב".

מדוע ענין הרכוש כה חשוב?

נאמרו בעניין זה דברים רבים. ננסה לעיין בנושא זה לאור דברי הרב קוק זצ"ל על הדרך בה נוצר עם ישראל (אורות, ישראל, ה, ח): "צורתם של ישראל צריכה להתברר, אם האנושיות הכללית של תוכן האדם עומדת היא בה בצביונה כמו שהיא אצל כל העמים, ועליה נבנתה הצורה הישראלית המייחדתה... ובתור תוספת ויתרון יגלה על האומה המיוחדת רוחה המפואר בהדרת קודש. אבל נתקלקלו העניינים ורוח האדם שקע כל כך בכלל, עד שלא היה החול יכול להיעשות בסיס לקודש אלא אם כן יקלקל אותו, והוכרחה גלות מצרים לבא בתור כור הברזל, שצירפה את צד האדם שבישראל, עד שנעשה לבריה חדשה, וצורתו החולית נתטשטשה לגמרי".

מלכתחילה היה צריך להיות עם ישראל ככל העמים, בתוספת הקדושה האלוקית. אך כיוון שהעולם ירד, ועם ככל העמים לא יכול להיות בסיס לקודש, כי החול מקלקל את הקודש, ירדו ישראל למצרים - לכור היתוך - היוצר אומה חדשה, שכולה ישראלית. הצורה שבה נוצר עם ישראל היא על ידי הריסת הקומה הישנה, הרגילה, ובנית קומה חדשה, עליונה יותר. אך כיצד נדע האם עם ישראל אכן נבנה בצורה ונהפך "לבריה חדשה"?

הביטוי לכך הוא ביכולת לקלוט דברים מן החוץ. כל עוד לא נבנתה צורה עצמית מהותית לישראל, הרי שכל דבר הבא מבחוץ - הורס: "שלא היה החול יכול להיעשות בסיס לקודש". אך כאשר עם ישראל יכול לקלוט חומרים - גשמיים ורוחניים - מבחוץ, הרי זה ביטוי לכך שישנה עצמיות ישראלית-אלוקית, שכל דבר הנקלט אל תוכה הופך לחלק ממנה ומתעלה יחד עימה.

זהו עניינו של "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" שישראל נוטלים ממצרים. אין מדובר כאן בתאוות ממון חלילה, אלא בבירור בנית האומה הישראלית: האם היא כבר עומדת לעצמה, ויכולה לקלוט את רכוש מצרים ולהעלותו, ולא לרדת כתוצאה מהחיבור איתו?

בברית בין הבתרים מתגלה ה' לאברהם ומתווה את דרך בנית האומה. לאחר שנפלגו האומות, ונקבע שיהיה עם אחד שיישא את שם ה' בעולם - נבחר אברהם למשימה זו, וה' כורת איתו ברית הקובעת כיצד יעשה הדבר. כבר בשלב זה מודיע ה' לאברהם כי יהיה צורך בכור היתוך, ולא יבנה עם ישראל ככל העמים, וכבר בשלב זה מודיע ה' לאברהם, כי לאחר כור ההיתוך - יצא עם ישראל ברכוש גדול.

לאחר גלות מצרים יבנה עם שמהותו ועצמיותו שלמים - ש"החול יכול להיעשות בסיס לקודש", והוא מוכשר לקלוט את רכוש האומות ולהעלותו לגבוה.

כשם שנכונים הדברים באומה בכללה, נכונים הם גם בכל אדם ואדם. העושר, היופי, העוצמה החיצונית - כל אלו עלולים להזיק לאדם הנמצא בשלבי הבניה של אישיותו. הם עלולים להסיט אותו ממטרתו ולהוריד אותו ממעלתו.

אולם, לאחר שבנה האדם את אישיותו, והוא חש כי עצמיותו חזקה וברורה - כל דבר אשר יקלוט מבחוץ: העושר, היופי וכדו' - יוסיפו לו וירוממו אותו (אבות ו, ח): "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאִי אוֹמֵר: הַנּוֹי וְהַכֹּחַ וְהָעוֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד וְהַחָכְמָה... נָאֶה לַצַּדִּיקִים וְנָאֶה לָעוֹלָם".

הרב יהושע ויצמן, מהאתר: ישיבת ההסדר מעלות יעקב - www.yesmalot.co.il