התבוננות "מדוע דווקא" לפרשת שמיני

[1] י,א: ויקריבו לפני ה' אש זרה: ש: מדוע דווקא 'זרה' ולא 'אסורה' או 'פסולה'? ת: השימוש במילה 'זר' נעשה כאשר מדובר על מישהו חיצוני שאינו שייך לארגון. כך נאמר על עובד במשכן שאינו נמנה עם העובדים המורשים, והוא מכונה 'זר' (וְהַזָּר הַקָּרֵב, יוּמָת; במדבר א,נא; ג,י; ג,לח; יח,ז). בני אהרן היו אמורים לקחת אש ממזבח העולה ולהעביר במחתות למזבח הקטורת. הם לא ידעו זאת, כי זה פורש רק מאוחר יותר (וְלָקַח מְלֹא-הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי-אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ, מִלִּפְנֵי יְהוָה, וּמְלֹא חָפְנָיו, קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה; וְהֵבִיא, מִבֵּית לַפָּרֹכֶת; טז,יב), לכן חשבו שתרד אש מן השמים כפי שקרה עם העולה והחלבים (ט,כד). כיון שזה לא קרה, הביאו אש חיצונית, היא 'אש זרה'.

[1]  י,טז: ואת שעיר החטאת דרֹש דרש משה: ש: מדוע דווקא 'דרֹש דרש' (בכפילות) ולא 'דרש'? ת: לאחר חטאם ועונשם של נדב ואביהוא חשב אהרן שמשה יהיה פחות קפדן עם אלעזר ואיתמר, "בניו הנותרים". בא הכתוב להדגיש שבכל מקרה של חטא בענייני המשכן, משה ימשיך לדרוש את הביצוע המדויק והמלא. הכפילות מבטאת התעקשות של משה, כאשר ניתן היה לחשוב שהוא יוותר במשהו. עניין הכפילות בכל התורה, וכן בפסוק י"ח: אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ בַּקֹּדֶשׁ, להורות שאף כי אפשר היה להבין שניתן להקל, התורה מתעקשת שלא להקל.

[1]  יא,י: ומכל נפש החיה אשר במים - שקץ הם לכם: ש: מדוע דווקא 'שקץ' ולא 'טמאים'? ת: 'שקץ' הוא מצב של איסור, הן לאכילה (יא,יא) הן לנגיעה (ז,כא). לשון 'שקץ' חל על דגים, שרצים, רמשים, עופות. גם 'טמא' הוא לשון המבטא איסור אכילה, והוא חל בעיקר על בהמות וחיות גדולות, כגון גמל, שפן, ארנבת, חזיר: טָמֵא הוּא, לָכֶם (יא,ד-ז). נראה כי השפעת הטומאה הבאה מנגיעה אסורה היא רק על הגוף, וניתן להיטהר מן הטומאה על ידי טבילה במים (יא,לב), ואילו השיקוץ על ידי אכילה אסורה נוגע גם לנפש (אַל-תְּשַׁקְּצוּ, אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ, הַשֹּׁרֵץ; פסוק מ"ג; וכן: וְלֹא-תְשַׁקְּצוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף, וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה; כ,כה).