קיצוניות ישראל ואשכול ענבים

"ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאהו במוט בשנים" (במדבר יג,כג)

במדרש רבה שלח טז יד – דורשים את הביטוי מוט בשנים ומסיקים ששמונה נטלו את אשכול הענבים, אחד את הרימון ואחד את התאנה. כל כוונתם הייתה להוציא דיבה על הארץ שפרותיה משונים וכך גם תושביה משונים, לכן יהושע וכלב לא נשאו כלום כי לא רצו להשתתף בהוצאת הדיבה.

בניגוד גמור לדברי חז"ל אלו, במדרש שמביא רבנו בחיי (יתכן שכוונתו לזוהר שלח קס ב): "וישאהו בשנים אלו יהושע וכלב... שלא היה כוח בכל העשרה לשאת אותו ויהושע וכלב נשאוהו לבדם, וזה היה רמז שהם (יהושע וכלב) ראויים לכנס לארץ להיות להם אחוזה בתוכה".

מסתבר שמאותו ביטוי חכמים הסיקו שתי מסקנות שונות – הבאת האשכול הייתה כדי להוציא דיבה, ומצד שני הבאת האשכול היא סימן להצלחת כיבוש הארץ. השנים שנושאים הם בעצם שמונת המרגלים מוציאי הדיבה, ומצד שני השנים הנושאים אלו יהושע וכלב, אותם השנים המיוחדים שאינם חטאו בהוצאת דיבה על הארץ.

לא בכדי אשכול הענבים מהווה נקודה בעלת שני חיצים היורים לכיוונים נגדיים. הגפן הוא חרב פיפיות וכוחו במקומות רבים במקרא הוא יכול להיות בשיא הטובה או בשיא הרעה חלילה. הגפן משולה לישראל, וכמוה גם ישראל קיצוניים בטובה או ברעה. אמרו חכמים אם ישראל בטובה אין טוב כמותם ואם הם ברעה אין רעה כרעתם (ראה נצח ישראל למהר"ל פרק י). הקיצוניות הזו מתבטאת היטב גם בפרי עץ הגפן והיין שיוצא מתוכו. מצד אחד משמח אלוקים ואדם ומצד שני ומשחיט כל חלקה טובה. (ראה באלשיך הקדוש בפרשת נשא במדבר פרק ו – כל מעלת הנזיר שמרחיק עצמו מהיין ועל מעלת היין בתורה).