פרשת ויקהל - טיב הקהילה
נכתב על ידי DL2000, 20/2/2014
הסר כעס מלבך
לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת: (לה, ג)
איתא בתיקוני הזוהר (תקון מ"ח דף פה.) וז''ל: זכאה איהו מאן
דנטיר דירה לשבת, דאיהו לבא, דלא אתקריב תמן עציבו דטחול,
וכעס דמרה, דאיהו נורא דגיהנם, דעלה אתמר לא תבערו אש בכל
מושבותיכם ביום השבת, והכי הוא ודאי, דכל מאן דכעיס, כאלו
אוקיד נורא דגיהנם, עכ"ל.
היוצא מדבריו הקדושים, שהכעס הוא בחינה של אש. ומבואר
בספרים הקדושים בטעם הדבר, כי הכעס מתעורר מיסוד האש
שבאדם. ונמצא שכשהאדם נכשל בה בשבת קודש, מלבד חטא
החמור של כעס, נכשל גם כן בבחינה של חילול שבת, כי זה בחינה
של מבעיר אש ח''ו.
וכיון שזה בחינה של אש, מעורר על ידה אש הגיהנום, כמו
שמסיים שם במאמר הנזכר, דכל מאן דכעיס, כאלו אוקיד נורא
דגיהנם. והדברים מפורשים ביותר בזוהר הק' בפרשת תרומה (דף
קנ.) ותוכן דבריו, שמלכתחילה שובת הגיהנם בשבת, ואינו מעניש
אפילו את הרשעים, אבל אם האדם כועס, אפילו בשבת הוא מדליק
את הגיהנם. ומתקיים בו מאמר חכמינו ז''ל (נדרים כב.)כל הכועס כל
מיני גיהנום שולטים בו רח''ל.
ונמצא לפי זה, כי בשבת צריך זהירות יתירה שלא להיכשל בכעס,
כי מלבד חומר הכעס ניתוסף עליה בשבת חומר של חילול שבת. ועל
כן מוטל עלינו להיות זהיר בו מכל הסיבות העלולים להביא לידי כך.
כי נסיון הכעס מתרבה בשבת יותר מימות החול, כי בימות החול
עסוק כל אחד בעניניו, ועל פי רוב הוא זמן שאין אנשים מצויים
לפניו, מה שאין כן בשבת, שהוא יום מנוחה, זהו הזמן שמצויים יותר
בין בני אדם, כי בו מרבים אנו לשהות בבתי כנסיות ומדרשות,
ומזדמנים לו לאדם כל מיני אנשים, ובכן בבית מצויים אז כל בני
הבית יחד יותר זמן מכל ימות השבוע, וכבר אמרו לנו חז''ל (סנהדרין
לח.) שהדעת הוא אחד מהדברים שבני אדם חלוקים בו זה מזה,
ועלול הוא להיתקל במי שאינו שווה עמו בדעת, וכשיאמר או יעשה
הלה דבר שאינו לפי דעתו, עלול הוא לבוא לידי כעס ומחלוקת, וכמו
שרואים בחוש, שהיצר הרע יודע היטב איך לנצל זה הזמן, וגורם
לאדם לכעוס.
ובדרך אפשר נוכל לומר כי יש רמז על ענין זה, במאמר הכתוב
הנזכר בתיבות 'בכל מושבותיכם', כי לכאורה אלו ב' תיבות מיותרים
הם, ודי לנו אם היה כתוב 'לא תבערו אש ביום השבת', רק כוונת
הכתוב לרמז על נסיון הכעס המתרבה בשבת, כי אז ביום השבת
שוהים בני ישראל יותר 'בכל מושבותיהם', היינו אלו המקומות
המיוחדים לישיבה, כי כולם נמצאים אז בבתיהם, וכן מרבים לשהות
בבתי כנסיות ומדרשות, ומצוי יותר שיבואו לידי כעס כאמור, ועל כן
מוטל עליהם להיות זהיר בו במשנה זהירות שלא יבואו לידי כך.
וגם בערב שבת ישנו נסיון גדול בזה, וכמו שרואים בחז"ל (שבת
לא:) שבערב שבת יש יצר הרע גדול של כעס, והגוי שבא להקניט
את הלל, עשה זאת דוקא אז, ואכן הלל עמד בנסיון ולא כעס כלל.
וכדי להנצל ממידה רעה זו, ראוי לו לאדם להבין גודל הפגם של
כעס שהרי הוא נורא ואיום, כמו שאיתא מהאר"י הקדוש שעל
החטא הידוע צריכים לצום פ"ד תעניות, אבל על כעס צריכים לצום
קנ"א תעניות. ועוד כבר האריך האר"י הקדוש בהרבה מקומות,
בחומרת עוון הכעס, ובפרט בשער רוח הקודש, ואומר שם, שאין
יכולים להשיג שום השגה אם יש עוון הכעס.
ובא וראה מה שכתב בשמו תלמידו מהר"ח ויטאל (ש' היחודים,
וכ"ה בנגיד ומצוה) וז''ל: בענין הכעס היה מורי מקפיד מאוד יותר
משאר עבירות. ואמר כי שאר עבירות אינם מחליפים הנשמה [רק
מכתימים אותה] כמו הכעס. והענין, כי כאשר יכעס האדם מסתלק
ממנו הנשמה אשר בו, ותכנס בו נפש מצד החיצונים, ולטעם זה כל
הכועס חכמתו מסתלקת ממנו (פסחים סו, ב), אף אם יהיה חכם
גדול וחסיד גדול, עכ"ל.
וכן עליו לדעת גודל ההפסד על ידה גם בעולם הזה, וכדאיתא
בגמרא (פסחים סו.) אמר רבי מני בר פטיש כל שכועס, אפילו
פוסקין עליו גדולה מן השמים מורידין אותו. ובנוסף, הכעס מקלקל
את הפרנסה, כמו שמובא בספה"ק 'ליקוטי מוהר"ן' (מהדורא קמא,
נט) הכעס מזיק לעשירות. וכשהיצר מסית לאדם שיכעוס, ידע
שבזאת השעה ישפיעו לו מלמעלה איזה סך ממון, והיצר רוצה
לקלקל זאת ההשפעה.
וראוי מאוד להגות בספר 'ארך אפים', ששם נקבצו ובאו אוסף
נפלא מדברי חז"ל וספרים הקדושים בגנות הכעס והעצות להנצל
מזה, ובמעלת מידת הסבלנות והדרכים להשיגה.
וללא ספק כי הכעס נגרם מהעדר האמונה וכדאיתא בספר התניא
(אגרת הקודש, כה) וז''ל: שבעת כעסו נסתלקה ממנו האמונה, כי
אילו היה מאמין שמאת ה' היתה זאת לו, לא היה בכעס כלל, עכ"ל.
ועל כן ראוי לו לאדם להשריש בלבו שכל המאורעות תלויים רק
בגזירת הקב''ה, וכיון שכן לא שייך שיאונה לו שום רע מבלי שיגזרו
עליו כך מן השמים, והרי אמרו חז''ל (ברכות ס:) כל מה דעביד
רחמנא לטב עביד, ואם כן ודאי נשלחו מן השמים לצורך תיקונו,
ועבור כפרת עונותיו, וכשיחיה בהכרה זו לא יבוא לידי כעס, ואדרבה
יקבל הכל באהבה, וענין זה הוא תיקון לכל החטאים.
וכמו שמצינו בדוד המלך ע"ה (שמואל ב טז, ה - ז), בעת ששמעי
בן גרה קללו וביישו, קיבל את בזיונותיו באהבה ולא השיב לו דבר,
ולא די בכך אלא אמר (שם י), 'ויאמר המלך מה לי ולכם בני צריה כי
יקלל וכי ה' אמר לו קלל את דוד ומי יאמר מדוע עשיתה'. וביאר
ברד"ק, וז"ל: 'או פירושו, הוא העיר את רוחו לבזות אותי לעונש
עוני', ע"כ. ומצינו בזוהר הקדוש (חלק ב קז, ב), שבזכות זו זכה דוד
המלך ע"ה למחילת עונות.
יעזור השי''ת שנזכה לישוב הדעת, וגם בעת שהיצר ינסה אותנו
במידת הכעס, יהיה בעזרינו להתאזר בסבלנות, ולא להיכשל בה ח''ו.
*****
ויצאו - ויבואו
מעשה באחד מגדולי ובחירי ישיבת
וולוז'ין שהגיע לגדלותו מחמת עבירה
לשמה, כאשר פעם אחת באמצע ארוחתו
בישיבה, שאל אותו מישהו פשט באיזה
תוס', וכשראה שאינו יודע לענות, קיבל על
עצמו מיד להסתגר בחדרו ולא לצאת משם
עד שידע את כל הש"ס על בוריו, וכך, עוד
באמצע אכילתו בלי לברך ברכת המזון, הלך
והסתגר בחדרו לתקופה ארוכה עד שסיים
את כל הש"ס.
אמר על כך הגה"ק ר' חיים מוולוז'ין
זצוק"ל שוודאי נהג אותו בחור שלא כדין
בזה שלא ברך ברכהמ"ז, ועליו לחזור
בתשובה על כך, (וכמובן שאין לקחת
ממעשה זה הוראה להלכה) אבל דבר אחד
ברור, אם היה ממתין עד שיברך ברכהמ"ז,
לא היה מגיע לאותן תוצאות שזכה להן
כעת כשברח מיד לחדרו בלא לברך
ברכהמ"ז!
בפרשתנו אנו רואים כאשר שמעו בני
ישראל את הציווי להביא נדבה למשכן, מיד
'ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה.
ויבואו כל איש אשר נשאו לבו', כלומר בני
ישראל לא התעכבו, אלא מיד כששמעו את
הציווי, רץ כל אחד לביתו והביאו את
נדבתם, האנשים והנשים, ואכן ראינו כאן
שהמצווה של נדבת המשכן נעשתה בכזו
חמימות עד שכבר היה די והותר.
לימוד גדול הוא לנו לנהוג כך בכל דבר
שבקדושה, שכאשר האדם מרגיש חמימות
מיוחדת לקיום מצווה, אל יתעכב ויאמר
למחר אעשה כן, אלא מיד באותו יום יזדרז
לעשות כל מה שיוכל, וכמה שיותר מהר
עדיף, כי היצר הרע לא יכול לסבול דברים
מעין אלו ויעשה כל מה שיוכל כדי לעכבו
מקיום המצווה, אבל אם האדם אינו
מתעכב, אינו נותן שהות ליצר הרע לבטלו
מקיום מצוותו, ואכן, דור המדבר שהכירו
היטב את היצר של עמלק, 'אשר קרך', זה
שדואג תמיד לקרר, זה שתמיד דוחה למחר,
כמו שמרומז בפסוק 'צא והלחם בעמלק
מחר', להלחם באותו עמלק שתמיד אומר
'מחר', ומכיוון שהכירוהו, לא התמהמהו,
אלא רצו מיד והביאו את נדבתם, וזכו לקיים
את המצווה בשלמות, וכבר אמרו לנו חז"ל
'אל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא
תפנה'.
עפ"י טיב התורה-ויקהל
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
