הנה אנו נמצאים בדור ובתקופה אשר יש בה פיתויים רבים וכל אדם רואה דברים אשר ישנם לחברו, או לרבים מן העולם ואף הוא רוצה להשיג את הדברים האלו. ורבים מן העולם נכנסים להיות כסוס שוטף במלחמה אשר אינם מבחינים ורואים מאומה רק להשיג מה שרואים אצל העולם ומקדשים ומחריבים עולמות וזה אחד מן הניסיונות של הדור הזה.
ובזמן שהאדם שקוע במירוץ להשיג, שם מאבד את כל עולמו. גם אדם הראשון, כשראה את עץ הדעת לא יכל להמתין ולא הכניע את מדותיו ורצונותיו ובסוף הביא מיתה לעולם, אך אם היה ממתין כמה שעות, אמרו חז"ל: הקב"ה היה מדין מתיר לו לאכול מעץ הדעת וכך היה נמנעת מיתה מן העולם.
וכן דוד המלך, בת שבע היתה מיועדת לו ובסוף היה מתחתן איתה משום שהיא הייתה חלק ממנו, אך הזריזות אשר הזדרז ולא שלט בעצמו הביאה דברים קשים על דוד המלך.
ישתדל האדם בכל כוחו לדעת לעצור ולחכות לדברים המגיעים לו בעיתו ובזמנו, הזריזות והחוצפה מביאים בדור הזה את כל החורבנות וההרס על חיי האדם.
וידועים דברי הגמרא: "כל הדוחק את השעה השעה דוחקתו וכל הנדחה מפני השעה השעה עומדת לו".
והגמרא מספרת על רבה ורב יוסף ששניהם היו מהאמוראים החשובים שהיו לעם ישראל, גדולים בתורה ובעבודת ה' והגמרא אומרת: רב יוסף היה בבחינת סיני (בקי ויודע, גדול מאוד בכל מקצועות התורה), ורבה היה בבחינת עוקר הרים וטוחנן (בפלפול ובסברה). ובאותו זמן התפנה משרה של ראש הישיבה, חכמי ארץ ישראל ביקשו ודרשו את רב יוסף שהוא יהיה ראש הישיבה משום שהוא כסיני והידע והבקיאות שלו חשובה ביותר. אך רב יוסף התנגד ולא קיבל עליו את התפקיד להיות ראש הישיבה ועמדו ומינו את רבה להיות ראש הישיבה.
ואמרו חז"ל: 22 שנים רבה היה ראש הישיבה, אחרי 22 שנים נפטר רבה ומינו את רב יוסף להיות ראש הישיבה, רב יוסף התמנה לשנתיים וחצי להיות ראש הישיבה ולאחר שנתיים וחצי נפטר מן העולם. ואמרו חז"ל: כל העשרים ושתיים שנים שרבה היה ראש הישיבה רב יוסף לא הלך לרופא ואפילו הקזת דם (בדיקת דם) לא היה צריך לעשות. ואמרו חז"ל: מדוע רב יוסף לא רצה להיות ראש הישיבה, הרי חכמי ארץ ישראל ביקשו ממנו לקחת את התפקיד החשוב הזה?. אלא רב יוסף שמע מגוי חוזה בכוכבים שהוא יהיה שנתיים וחצי אדם בעל משרה רמה ואחרי כן ימות ולכן רבי יוסף לא דחק את השעה וכך נוספו לו עוד 22 שנים.
ועוד מוסיפה הגמרא ומספרת על רב ביבי בר אביי שהיה מלאך המוות שכיח אצלו, יום אחד שמע רב ביבי בר אביי את מלאך המות אומר לשליחו: לך ותביא את נשמתה של מרים מגדלת שערות. טעה שליחו של מלאך המות והביא את נשמתה של מרים מגדלת ילדים. אמר מלאך המות לשליחו: טעית והבאת את נשמתה של מרים מגדלת ילדים, אמר לו השליח: אני אלך להחזיר לה את חייה את נשמתה. אמר לו מלאך המות: לא, כיוון שעשיתה תשאיר כך את הדברים. שאל רב ביבי את מלאך המות: מה תעשה עם השנים שנשארו לה לחיות ולקחת את נשמתה לפני הזמן?, ענה ואמר לו מלאך המות: אני אתן את החיים האלו לתלמיד חכם שמעביר על מידותיו מתנה על חייו.
ואפשר לבאר על פי גמרא זאת את הפסוק בפרשת השבוע: "והיה עקב תשמעון", כאשר האדם שם עצמו כעקב שהעקב מורה על סוף הגוף והאדם אינו מתגאה ומעביר על מידותיו, אז זוכה האדם לברית וחסד, ברית אלו חייו שנקצבו לו כבר מן השמים וחסד זה מה שיוסיפו לו על החיים שלו כשם שהוסיפו לרב יוסף וכך לתלמיד חכם שמעביר על מידותיו.
לכן ידע וישתדל האדם להעביר על מידותיו ולא לדחוק את השעה וכל דבר בעיתו מה טוב ובסוף ישיג האדם את מה שמיועד לו בעולם הזה ומה שלא מגיע לו והוא משיג גורם לו לאבד בסוף את עולמו.
האמונה והביטחון בה' בלי לדחוק את השעה מביאים את האדם לטוב.
