לשעון? סליחה, אבל איך 

עושים את זה? הרב אליעזר 

רפאל ברוידא מסביר.

 

 

מתי מתחילים הקשיים בחייו של אדם? ברגע שהוא מתחיל לחשוב שהוא אחראי והמנהל את חייו. ואז מה קורה לו? ברגע שמחשבה כזו מנקרת במוחו הוא מתחיל להתרחק מבורא עולם. ומה זה גורם לו? לחשוב שיש רע בעולם ובחייו. 

 

איך זה עובד? נתחיל מזה שמי שעומד מאחורי כל התהליך הכואב הזה הוא היצר הרע, שהצעד הראשון שלו הוא קודם כל להחדיר במוחו וליבו של אדם מחשבות שליליות. השלב השני, לוודא שתהיה לו דריסת רגל בתוך האדם הזה. ובשלב השלישי, מה שהוא מגדיר כניצחון - לגרום לאדם לדבר ולעשות דברים שליליים. ומכאן הדרך לנפילה במדרון התלול פתוחה... כשאדם מבין שבורא עולם הוא המנהל, הוא זה שמחליט, וברור שגם יודע מה הכי טוב בשבילו, לא סובל מבלבולים והוא גם יודע שכל מה שהוא משיג בחיים, כל הצלחה וכל מטרה שהוא כובש - הכל מהכוח שבורא עולם נותן לו. הוא מבין היטב את המגבלות שלו בלי שבורא עולם יצטרך להתערב. 

 

זו הסיבה שכאשר יש לאדם מניעות וקשיים בחיים, שבאים לשבור את מידת הגאווה שבו ולגרום לו לחפש את בורא עולם, הם בהחלט הדבר הכי טוב שיכול לקרות לו.

 

מאמרים נוספים בנושא:

אתגרי החיים

זה לא מה שרואים

אתגר החושך

 

החכם באדם, שלמה המלך ע"ה אומר, "בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה, גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹקִים עַל דִּבְרַת שֶׁלֹּא יִמְצָא הָאָדָם אַחֲרָיו מְאוּמָה" (קהלת ז, יד). בדברים אלה מלמד אותנו שלמה המלך שישנם שני סוגים ימים: כשדברים הולכים על פי התוכנית וכמו שאנחנו רוצים, אנחנו בהחלט חייבים להודות לבורא ולזקוף לרחמיו את הטוב הזה. אך אם אדם זוקף את הקרדיט הזה לעצמו הוא בהחלט יכול לצפות להיפך, כי "זה לעומת זה עשה האלוקים", מכיוון שלימים שלא הולך לנו כמו שאנחנו רוצים, או כפי שהיינו רוצים שהם יהיו, יש מטרה ברורה: שנתבונן על עצמנו, שנחשוב למה אנו חווים את הקושי הזה, למה אנחנו סובלים, ובעיקר - שניפטר ממידת הגאווה ונשוב לבורא. ברגע שאדם מבין שהימים הלא רצויים מלאי האתגרים, אותם מכנה שלמה המלך "ביום רעה", הם לטובתו הנצחית. ואם כך, על מה יש עוד להתלונן?!...

 

כשאדם שואף למלא את מטרת החיים שלו, זו שלשמה הוא ירד לכאן, היצר הרע הופך לכלי חשוב במשימה זו. המניעות שלו מלמדות אותו עובדה פשוטה אחת: שהוא מוגבל וחסר. כל המחסומים שהוא חש בחייו מובילים אותו לנקודה בה הוא באמת מבקש את קרבת הבורא. בגלל היצר הרע אנחנו חייבים להיות בקשר תמידי עם הבורא, בעיקר בגלל העובדה הברורה והפשוטה - אנחנו צריכים את העזרה שלו. אם כל דבר בחיים היה הולך לנו כמו שהיינו רוצים, היינו מרגישים שבעי רצון ושאננים, וכמובן רחוקים מאוד מבורא עולם. הקשיים והאתגרים שהיצר הרע מציב לנו בדרך כולם נועדו לעזור לנו להתעלות ברוחניות שלנו. בדרך זו נראה רק טוב. ומכיוון שהכל רק טוב - נוכל לחייך כל היום.

 

אולי גם זה יעניין אתכם:

חוק חיוך חובה

בשבילי חיוך, בשבילו כל העולם

עושים מסיבה מהתודה

 

לשמוח בבורא, לא להיות מדוכדכים ועצובים עד שהגאולה תבוא ומשיח יופיע. את זה אנחנו יכולים לעשות כבר עכשיו. לשמוח מכל מה שאנחנו עושים - מכל מצווה, חסד, צדקה, מכל חיוך שעושה לאנשים אחרים את החיים יפים יותר. וכל זה כמובן מתחיל בבית, עם בן/בת הזוג והילדים, עם המשפחה הקרובה, החברים וכלל עם ישראל. 

 

החיים יפים יותר עם חיוך ותודה. לא מזמן, כשהרב שלום ארוש  היה ביחד עם צוות ברסלב ישראל בארצות הבית, כל מי שפנה לרב התחיל את דבריו ב"כבוד הרב, הצלת את החיים שלי!" כי ברגע שאדם לומד שכל מה שהבורא עושה איתו - הכל לטובה ומודה על הכל, כפי שהרב שלום ארוש מלמד בכל הזדמנות, הוא באמת יכול לחייך. לא חיוך מזויף, אלא כזה שבא ממקום עמוק ונקי, מהלב. לחיוך כזה יש את הכוח להזריח ולהאיר את השמש בחיי אנשים אחרים.

 

לפני מספר שבועות הייתה לי הרצאה בישיבת נווה ציון. נהג המונית שהסיע אותי מאשדוד לישיבה סיפר לי שבאחרונה היו לו קשיים כלכליים, שבעבר יצרו לחצים ואווירה איומה בבית. אבל אחרי שקרא את הספרים בגן האמונה ושעריו בתודה הוא הבין שהכל לטובה, שבורא עולם פשוט רוצה שהוא יתקרב אליו. הוא התחיל להודות לבורא כל יום על החובות שלו, הוא חייך לאשתו והרגיע אותה שאין לה שום סיבה לדאוג. הוא הזריח את השמש בבית שלו. ואתם יודעים מה קרה? לא רק שהוא הצליח להחזיר את כל החובות שהשתרגו לו על הצוואר, אלא קנה מונית משל עצמו כדי לא לעבוד במונית של מישהו אחר. אדם ללא אמונה היה מאמלל את עצמו, את בני ביתו וכל מי שסובב אותו. הוא לא היה מפסיק לדאוג ולחשוב מאיפה יביא לחם לביתו. זה כוחם של האמונה והחיוך. 

 

חיוכים ואמונה מצילי חיים, וזאת לא קלישאה. וזו סיבה מספיק טובה לגלות ל-כ-ו-ל-ם את הסוד הזה. 

 

אחרי שרבי נחמן מברסלב נפטר, רבים מתלמידיו החשובים חיפשו מחליף או הפכו לרבנים בעצמם. אבל לא רבי נתן, הוא הבין שאין תחליף לרבי נחמן ושאור האמונה שרבו הביא לעולם הזה הוא אור המשיח. אז מה הוא עשה? במילים שלו, הוא השליך את השכל שלו ואימץ את זה של רבו. הוא הפך ללבנה שמחזירה את אור השמש, האור של מורו. גם אני מנסה לעשות את זה. מה שאתם קוראים או שומעים בשיעורים שלי אלה דבריו של הרב שלום ארוש, האור, הרעיונות והלימוד שלו. 

 

והשיעור החשוב שאני לומד מהמורה שלי הוא - לחייך. וכל הזמן. חיוך מציל חיים, מאיר עולמות ומזריח את השמש בחייהם של אנשים. יהי רצון שנזכה לזה תמיד, אמן.