הקוויטעל שלא נקרא
נכתב על ידי DL2000, 10/2/2014
בס"ד
הקוויטעל שלא נקרא
היה זה בפורים המשולש שנת תרמ"ז, הרה"ק רבי אלעזר מנחם
מענדל מלעלוב זיע"א, יושב בראש שולחן ערוך לכבוד היום מוקף
חסידים ואנשי מעשה, עיניו סגורות וכולו לוהט, מחשבתו מרחפת
בעולמות עליונים ושמחת פורים קורנת מדמותו. פתאום מופיע בבית
המדרש הרב החסיד רבי יצחק אלפייה, הוא נדחק בין הקהל בזריזות
ומגיש לרבי פתקא - קוויטעל, בהגישו את הפתקא מזיל רבי יצחק
דמעה וממלמל לעצמו "יהי רצון שתהא השעה הזאת שעת רחמים",
הקוויטעל הונחה על השולחן ליד הרבי, אך לתימהון כולם אין הצדיק
נוגע בפתקא כלל כדי לקרוא את הכתוב בה כדרכו בקודש לקרוא את
הפתקאות המוגשות לו בעת עריכת שולחנו הטהור על ידי אחיו
הגדול הצדיק רבי יצחק דוד, האח מנסה לעורר את הרבי לקרוא את
הפתקא אך הרבי דבוק ברעיונותיו ואינו משית לבו לבל המתרחש, גם
בנו של האדמו"ר רבי דוד'ל מתאמץ להקריב את הפתקא לאביו, אך
אינו מצליח לעורר את תשומת לבו של הצדיק.
רבי אריה לייב גוטליב חושש לחלישת דעתו של רבי יצחק והוא
ניגש ומרגיעו בדברים "בודאי כוונה טובה יש לו להאדמו"ר בסירובו
לקרוא את הפתקא והכל לטובה", מדרכו של הרבי היה לספר סיפורי
צדיקים בכל סעודה לפני ברכת המזון, וגם היום נהג כן והפעם ייחד
את סיפוריו על גודל עריכת תיקון חצות בכל לילה. "מה ענין תיקון
חצות לסעודת פורים?" תמהו המסובים, אך לא היה אחד מביניהם
שהעז להציג שאלה מעין זו לרבי. יושב לו הרבי תפוס שרעפים
ומספר ממעשי הצדיקים, הוא מדבר במתינות כמונה מעות, ומזכיר
כל שם ושם של צדיק בסילודין, הוא עובר מענין לענין, ולבסוף חוזר
על מה שסיפר לו הרה"ק רבי יחזקאל משינאווע זיע"א בנו של הרה"ק
בעל ה"דברי חיים" מצאנז זיע"א, בימים שביקר בארץ ישראל
והתארח בצל קורתו, כי הגאון הקדוש רבי יהודה אסאד זיע"א רבה
של סרדהלי, היה נוהג לאסוף את הדמעות שנשרו מעיניו בשעת
עריכת "חצות" לתוך ספל, וכל חולה שטעם טיפה אחת מספל זה
נתרפא מיד. ומעשה באחד מתושבי סרדהלי שנפל מן הגג, ועמד בפני
סכנת עיוורון על שתי עיניו מחמת המכה, רופאי העיניים אמרו לו
נואש, ואז הובא לפני הרב שהטעימו מספל זה ונתרפא מיד. הרבי
סיים את סיפוריו, איש ביתו החסיד רבי מאניש שיינברגר הגיש מים
אחרונים, הרבי זימן על הכוס בירך ברכת המזון ונכנס לחדרו.
רבי יצחק דוד אחיו של האדמו"ר, היה נדהם ביותר מכל סדר
השולחן שערך היום אחיו, הוא קם מן השולחן ניגש אל רבי יצחק
אלפייה וברשותו פתח את הפתקא וקראה: "רבי נסים עזרא עני בן
רבקה חולה בעיניו מאד וישנה סכנה לראייתו, אנא להתפלל
לרפואתו בתושח"י". "הה הה" קרא רבי יצחק דוד בהתפעלות ליושבי
השולחן: "הרי הרבי לא קרא את הפתקא כלל ובכל זאת ידע את
הכתוב בה וייחד את סיפוריו אודות מחלת עיניים ורפואתה".
בסעודה השלישית של שבת שוב חזר אותו מעשה, הרבי יושב
בראש השולחן, סביביו החסידים ששים ושמחים לכבוד השבת
ולכבוד היום, זמירות של שבת ופזמונים לפורים נשמעים עד לגמר
הסעודה, מתפללים ערבית בניגון של יום טוב, והקהל התחיל
להתפזר, החסיד רבי שמעון הויזמן מחברון אשר שבת בשבת זו אצל
הרבי, ניגש עתה אל הרבי כדי להיפרד ולחזור לחברון, רבי שמעון
שפיקח היה הרגיש שדעתו של הרבי בדוחה עליו, ניצל את שעת
הכושר וביקש מרבו שיברכהו בהצלחה לרכישת בית מגורים שעמד
אז למכירה בחברון ומושל העיר הפריז במחירו, "חשקה נפשך בבית
חדש השתדל לקיים מצות שילוח הקן" נענה לו הרבי בחדווה, "ואין
לך סגולה בדוקה מזו". רבי אלעזר מענדל ממשיך לתפוס את ידו של
רבי שמעון בתוך ידו ואומר: "רבי שמעון, רצוני שתדע כי בחברון
אפשר להשיג דמעות של תיקון חצות", המסובים משתאים שוב על
מה מקדיש רבם את כל דבריו בפורים זה על עניני תיקון חצות.
כשעתים לאחר צאת השבת שוב מתאספים החסידים אצל הרבי
לסעודת "מלוה מלכה", כל הקהל כבר יושב אל השולחן ומצפה
לכניסתו של הרבי, אך האדמו"ר מתאחר הפעם והוא נכנס רק כשעה
אחרי הזמן שנקבע, הקהל כולו עומד על רגליו, דומיית כבוד שוררת
בבית המדרש, ורק המיית הרוח המשתוללת בחוץ נשמעת, הצדיק
ניגש לקערה שבפינה נוטל את ידיו, וכדרכו מתיישב הוא על מקומו
ומברך "על נטילת ידיים" במשך שעה ארוכה, הוא מוציא מפיו את
המלים "אשר קדשנו" בלהט ובדבקות, וכל מראהו משתנה באילו אינו
בעלמא הדין, גדולי החסידים מספרים שבברכת "על נטילת ידיים"
נוהג האדמו"ר לכוון בשם קדוש ונשגב ביותר הידוע רק ליחידי
סגולה, ומשום כך הוא מאריך בברכה זו. מנהגו זה של הצדיק היה
חוזר בכל סעודה וסעודה, אך הפעם קרו הדברים ביתר שאת, זיעה
רב ניגרת מפני הקדושות של הרבי, הקהל יושב דומם וכמעט
שנשמעת הלמות הלב, כמחצית השעה עוברת כך "הפעם דבקותו של
הרבי היא מעל ומעבר" מתלחשים צעירי החסידים, מישהו היושב
קרוב לאדמו"ר מעיר כי כבר שמע את הרבי מלחש את סיום הברכה,
אך ברכת המוציא עדיין לא ברך, רחש עובר שוב בין היושבים, בנו
רבי דוד'ל מלטף את יד אביו הקדושה כדי לעוררו מדבקותו
הממושכת, אך עד מהרה נתברר לכל היושבים כי נשמת רבם קודש
הקדשים כאחד משרפי מעלה עלתה השמימה.
הזעקה האיומה שהשמיעו החסידים המיותמים נשמעה הרחק מבית
מדרשו של הצדיק, ותוך שעה קלה היתה שם ירושלים כולה על
צדיקיה ורבניה. רבי אלעזר מענדל הסתלק לבית עולמו. ואילו עיניו
של המקובל רבי נסים עזרא עני כהו מראות, הצדקנית רבקה אמו של
רבי נסים משתטחת יום יום על קברו של רבי אלעזר מענדל ומעתירה
בדמעות, שהקב"ה יאיר את עיני בנה שלא עבר עליו לילה ללא
עריכת תיקון חצות, וכל ימיו עוסק בתורה, "רק צדיק זה יכול לעזור
לו", היא אומרת כשהיא מצביעה על ציון הקבר
באחד הימים בא הגאון החסיד רבי מעשיל גלבשטיין לבקר
את ידידו רבי נסים עזרא, והנה הוא מוצא אותו במצב מדוכדך,
מאורות עיניו כבויים לגמרי ובני ביתו דווים על מר גורלו. "למה
לא ביקשתם מאיזה צדיק שיעתיר עבורו?" שואל רבי מעשיל
את בני הבית, בנו הקטן של רבי נסים שומע את השאלה והוא
ממהר לספר לרבי מעשיל שעוד בחיי הצדיק רבי אלעזר מענדל
זצ"ל הלכו אליו לשם כך, ולתימהון כולם סירב הצדיק אפילו
לקרוא את הפתקה, הוא ייחד אז את דיבוריו על גודל ערכו של
תיקון חצות ועל הדמעות בשעה זו שבכוחה לרפאות חולים.
הנער גם נזכר שהרבי אמר אז לרבי שמעון הויזמן מחברון כי
בעירו יש בודאי להשיג דמעות אלה, "ולמה אתם מתמהמהים?"
שואל רבי מעשיל, "הרי חבל על כל רגע הבה וניסע יחד
לחברון לראות מה ניתן להשיג שם, ברור לי כי דבריו של רבי
אלעזר מענדל אינם פשוטים וכי לא לריק נאמרו".
הדברים יצאו מן הלב ונכנסו אל הלב, המשפחה שכרה מיד
עגלה ורבי משיל ורבי נסים נסעו יחדיו לחברון, מיד בבואם
לעיר עלו לבית ידידם רבה של חברון הגה"ק רבי אליהו מני
זיע"א, אשר שש ושמח על אורחיו הדגולים, כשעתיים ישבו יחד
וסחו בדברי תורה בנגלה ובנסתר, ואז התלחש רבי מעשיל עם
מארחו קצרות ותיכף נפרד ממנו וחזר לירושלים. ואילו רבי
נסים נשאר לעוד מספר ימים בחברון. בביתו של רבי אליהו
שהה רבי נסים במשך שבועיים ולתימהון כולם חזר לאחר מכן
לירושלים בעיניים בריאות ומאירות, רופאי העיניים בבית
החולים "משגב לדך" נדהמו כאשר בדקו את עיניו של רבי
נסים, עד שהרופא הנכרי שנוכח שם נענה: "עתה אני מאמין כי
יש אלקים בארץ". אך כאשר שאלו את רבי נסים על כך סירב
לענות, עד כי עברו שש עשרה שנה או אז גילה את "סוד
התרופה", היה זה כאשר רבי אליהו מני נתבקש לישיבה של
מעלה והגוף הטהור הורד אלי קבר, באותה שעה הוציא רבי
נסים מכיסו ספל חתום ושפך את תוכנו על רגבי העפר שכיסו
זה עתה את גופו של הצדיק, הג"ר עקיבא יוסף שלזינגר זיע"א
שעמד בסמוך לרבי נסים, העיר לו על כך "מנהגים חדשים אתה
קובע? ואז סיפר לו רבי נסים כי ספל זה מלא מדמעותיו של רבי
אליהו שזלגו מעיניו בשעה שערך תיקון חצות, "נתכבדתי פעם
ע"י רבי אליהו במשקה זה בשעה שחליתי בעיני, ואך טעמתי
ממנו נרפאתי ומאורות עיני חזרו כמקודם עד היום הזה". רבי
שמעון הויזמן מתושבי חברון שהתעסק אז בהטמנת גופו הקדוש
של רבי אליהו, שמע את הדברים נזדעזע וקרא "אוי אוי, מורי
ורבי, רבי אלעזר מענדל ראה את כל זאת".
(ירושלים של מעלה)
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
