לאחר שכלל ישראל נכשלו בחטא העגל, בשבעה עשר לחודש תמוז, בקש 

הקב"ה להענישם ואמר למשה )לב יא(: "ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם". 

מיד פתח משה בתפילה – "ויחל משה את פני ד' אלוקיו", תוך שהוא מזכיר 

בה זכות אבות - "זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך...", והקב"ה השיבו: 

"ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ד' לפניך" וכו'.

את דברי הקב"ה למשה מבאר רש"י )לג יט( ע"פ דברי חז"ל: "הגיעה שעה 

שתראה בכבודי מה שארשה אותך לראות, לפי שאני רוצה וצריך ללמדך סדר 

תפילה. שכשהוצרכת לבקש רחמים על ישראל הזכרת לי זכות אבות, כסבור 

אתה שאם תמה זכות אבות אין עוד תקווה? אני אעביר כל מדת טובי לפניך 

...ללמדך סדר בקשת רחמים אף אם תכלה זכות אבות. וכסדר זה שאתה רואה 

אותי מעוטף וקורא י"ג מדות, הוי מלמד את ישראל לעשות כן, ועל ידי שיזכירו 

לפני רחום וחנון יהיו נענים, כי רחמי לא כלים".

י"ג מדות – נחלת דורות

מבואר בדברי רש"י שאת י"ג מדות הרחמים אמר 

הקב"ה למשה בעבורנו, כדי שילמד אותנו – בני 

ישראל – לאומרן בכל עת צרה, וכך נזכה להיוושע 

ממנה.

מאז ועד עצם היום הזה הפכה תפילה מיוחדת זו 

לחלק בלתי נפרד מתפילתו של כל יהודי באשר הוא, 

בפרט בעת צרה רח"ל. כוחה של תפילה זו שניתנה 

לנו מיד הקב"ה בכבודו ובעצמו כה גדול, עד שאמרו 

חז"ל )מדרש לקח טוב, שמות לג יט( שכאשר עושים 

ישראל כסדר הזה הרי הם נענים תיכף ומיד. עוד 

אמרו חז"ל )ר"ה יז ב(: "ברית כרותה לשלש עשרה 

מדות שאינן חוזרות ריקם".

שעת אמירת י"ג מדות היא עת רצון מיוחדת, כפי 

שכותב המלבי"ם בפרשתנו )לג יט( "שבקריאת 

השמות וי"ג מדות יפתחו שערי החנינה והרחמים 

בתכלית הטובה והרצון, וימלאו את כל המציאות חן 

וחסד ורחמים".

רבנו ביקש מהקב"ה שיודיע לו מתי היא עת רצון יתרה מזאת כותב הנצי"ב ב'העמק דבר' )שם( משה 

מיוחדת לכל אדם, שכדרך מלכותא דארעא, שבעת רצון נותן המלך לעבדיו 

'אות כבוד' שעל ידו יישאו תמיד חן וחסד לפניו, כך הקב"ה נתן לעם ישראל את 

י"ג המידות שבזכותם ירחם על הזקוק לרחמים וראוי להם אף אם אינו מבקש, 

ויחון אף את מי שאינו ראוי להם, אם יקרא אל ה' באמת.

נקודה מעניינת למד הגרי"ז מבריסק )עה"ת( מלשון הפסוק )לג יט( "ורחמתי 

את אשר ארחם", שבאותו היום שגילה הקב"ה למשה סדר י"ג מדות, כרת עמו 

ברית על כל בקשת רחמים שעתידה לבוא מצידנו במהלך הדורות, שרחמי ה' 

מובטחים לנו ושמורים עבורנו כבר מאותה שעה שכרת הקב"ה עם משה את 

אותה ברית.

בדרכו הייחודית מבאר הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל )שיחות אלול עמ' רלב(: 

אמירת י"ג מדות טומנת בחובה גם שבח וגם בקשה. משל למה הדבר דומה, 

לעני לבוש סחבות הניגש לעשיר באימה וחרדה, כאשר המילים היחידות 

שהוא מסוגל להוציא מפיו הן: "אדוני העשיר, הלא ברשותך ממון רב, לבך 

רחב וידך פתוחה לכל נצרך..." יותר מזה הוא לא צריך להוסיף, שכן 

כאשר העשיר שומע זאת הוא מבין לבד מה עליו לעשות.

אף אנו, בהזכירנו לפני הקב"ה את גודל טובו ומדות רחמיו, הרי שאיננו צריכים 

להוסיף יותר ובקשתנו מובנת מאליה.

והלכת בדרכיו

אלא שלאחר שקראנו ממקורות כה רבים על מעלתה המופלאה והסגולית של 

אמירת י"ג מדות, עולה מאליה התמיהה: אם אכן ברית כרותה לי"ג מדות שאינן 

חוזרות ריקם, מדוע אפוא בימי הסליחות אנו אומרים אותן כמה פעמים בכל 

יום, וכי לא די בכך שנאמרן פעם אחת כדי שאותה ברית תגן בעדנו ותושיענו 

מן הצרה?

התשובה לכך טמונה בדברי הגמרא )ר"ה יז א( אודות המידה 'נושא עוון ועובר 

על פשע': "למי נושא עוון? למי שעובר על פשע!". הקב"ה לא נתן לנו את י"ג 

המידות כדי שנאמרן גרידא, אלא כדי שנלמד לנהל את חיינו ולהתנהג על פיהן, 

כמאמר חז"ל ב'מסכת סופרים' )ג יז(: "מה הוא רחום וחנון, אף אתה היה רחום 

וחנון". )'אבני שהם' לרמ"ל שחור, כי תשא(

למטרה זו חיבר הגאון המקובל רבי משה קורדובירו 

זי"ע, המכונה הרמ"ק, את ספרו 'תומר דבורה', בו 

התבאר הלכה למעשה כיצד נוכל לקיים את מצות 

'והלכת בדרכיו' ע"פ דרכי ה' הניכרות מתוך י"ג מדות 

הרחמים.

למה הדבר דומה?

מרן החפץ חיים זצ"ל היה רגיל להמשיל על כך משל: 

מעשה בעשיר גדול, בעל נכסים רבים שבין השאר 

כללו בית חרושת גדול לנעליים שהעסיק עשרות 

עובדים מדי יום.

ביום מן הימים פנה אליו אחיינו שזקוק היה לפרנסה 

ובקש ממנו שיצרף אותו לשורות עובדיו. שמח 

העשיר לעזור לבן משפחתו, וכיון שבדיוק באותו 

זמן היה זקוק למפקח עבודה נאמן, הציע לאחיינו את 

המשרה. "אינך צריך לעבוד יותר מדי קשה" הסביר 

העשיר, "עליך בסך הכל לעבור בין מחלקות הייצור 

השונות, לשים עיין ולהשגיח שהעבודה מתנהלת 

כראוי, בסוף החודש תגיש לי דו"ח מפורט ותקבל 

שכרך בעין יפה".

כמובן שהאחיין הסכים מיד, הוא בוודאי לא פילל להיענות בנדיבות כזו כבר 

ברגע הראשון... משכך, נטל העשיר דף נייר משולחנו, והחל לרשום למנהל 

העבודה החדש את סידור העבודה היומי הרצוי: ביום זה בשעה זו עליך להתייצב 

במחלקה א', בשעה זו במחלקה ב', וכן הלאה. בעוד חודש בדיוק, סיים העשיר, 

שוב נא לכאן ואשמע מפיך כיצד ביצעת את המשימה על הצד היותר טוב.

נטל האחיין את הדף בשמחה ולאחר חודש שב לדודו בפנים קורנות. "נו, מה הם 

רשמיך מהחודש הראשון?" שאל העשיר בציפיה. בתגובה החל האחיין לדקלם 

בעל פה את כל הרשימה הארוכה אותה הפקיד הדוד בידו לפני חודש.

אלא שהעשיר לא ממש הבין. "אבל מה המצב בכל המחלקות שהזכרת?" – 

תהה... כמעט שהחל הוא שוב להקריא את הרשימה, אלא שלפתע הבין את 

האמת העגומה. הוא לא ביקר בשום מקום במהלך החודש, בסכלותו כי רבה 

למד ושינן היטב את כל הרשימה, אך לא השתמש בה כלל למטרה שלשמה 

נועדה.

הנמשל מובן, אמר החפץ חיים, כאשר נדקדק בדברי חז"ל ]המובאים 

ברש"י[ נראה שהקב"ה אמר למשה "שישראל יעשו לפני כסדר 

הזה", כלומר, י"ג מדות קדושות אלו לא ניתנו בידינו רק כדי