ברכת המצה בתוך הפסח ולאחר הפסח
במאמר זה ברצוני לברר מה מברכים על מצות, בין בפסח ובין שלא בפסח.
יש החושבים שעל מצות מברכים מזונות, מכיון שהדרך היא לכסוס את המצות, יש למצות דין של פת הבאה בכיסנין, וכידוע, על פת הבאה בכיסנין צריך לברך מזונות.
אולם לדעתי אין זה נכון, והאמת תורה דרכה שדינם של מצות כדין לחם גמור, וברכת המצות בתחילה המוציא ובסוף ברכת המזון, ואעידה לי על כך עדים נאמנים- גדולי הדור האחרון זצ"ל ויבל"א, אשר מפיהם אנו חיים, שאף הם סבורים שדינה של המצה כדין פת גמור וברכתה המוציא.
בספר "ברכה נאמנה" עמ' תקנו, כתב שלדעת פוסקים רבים על מצה מברכים המוציא, כדין פת גמור, ולא מברכים מזונות, ובין השאר הביא את דברי הרב אויערבך, הרב אלישיב, הרב עובדיה יוסף, הרב יצחק יוסף, הרב רצאבי, ועוד, כולם סוברים שדינה של המצה כדין פת גמור.
גם בספר "ברית הלוי" סימן ב, כתב שברכת המצה -בין בתוך הפסח ובין לאחר הפסח- המוציא וברכת המזון כמו לחם גמור, ובין השאר כתב כך
"ומה שאומרים שיש מנהג אצל הספרדים לברך מזונות -הם דברים שאין להם שחר, דכל זה דווקא בזמנם שהיו אוכלים מצה לקינוח, כמו מציות, לא כן בזמנינו שנשתנה המציאות", וכדאי לעיין בכל דבריו, שם הוא מוכיח במפורש שדינה של המצה כדין פת גמור וברכתה המוציא בתחילה וברכת המזון בסופה.
דומה אם כן שהמחשבה שברכתה של המצה לאחר הפסח מזונות- בטעות יסודה, (טעות שברוך ה' ובעזרתו הולכת ונעקרת מן העולם) והאמת תורה דרכה שעל מצה יש לברך המוציא, כדין פת גמור.
